בענין לכתוב בקשות בתוך הקוויטעל שנותנים לצדיק (ב)
ויבקע עצי עולה (פרשתן, כ"ב ג'). תרגום וצלח, ועיין בפירוש רש"י. יש לומר רמוז כמו ששמעתי מאאמו"ר הקדוש [בעל דרכי תשובה] זי"ע ששמע מפי רבינו הקדוש בעל דברי חיים זי"ע אשר גער באחד שכתב בתוך הקוויט"ל שנתן לו הרבה בקשות רבות באריכות, ואמר כשאני הייתי תלמיד אצל רבותיי הקדושים לא כתבתי בהקוויטי"ל רק חיים בן מרים להצלחה, ולא בקשות פרטיות כלל, בי בהצלח"ה תלוי ונכלל הכל, היינו עבדות השם יתברך ולימוד תורה לשמה בהתמדה, ובני חיי ומזוני רויחי, וכל מיני טובות בכל מיני הצטרכות וסיבות ברוחניות ובגשמיות נכלל הכל בהצלח"ה מאת השם יתברך, (וכעין שאמרו חז"ל (מו"ק כ"ח ע"א) חיי בני ומזוני במזלא תליא מילתא) עד כאן דבריו הקדושים. והנה בהעקידה הי' הרבה סיבות נוראות ונסיונות לאברהם מה שהעמיד הבעל דבר נגדו כמבואר במדרשי חז"ל, אמנם וה' הי' עמו שהצליח לעמוד נגד כל אלו הנסיונות, וזהו הי' הצלחה אמיתיות לו ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות להאכילם ולהחיותם בזכות העקידה. וז"ש ויבקע עצי עולה, שתרגומו וצלח, היינו שהצליח ועלתה בידו העקידה לטובה. (חיים ושלום מונקאטש)
מנהגו של הרה"ק רבי ישעי' משולם זוסיא מטשערנאביל זצוק"ל היה שבשעת ה"פראווען" [קבלת הקהל] היה מניח בכיסו כל קוויטל אחר שקראו. פעם היה אצלו יהודי פשוט, ונענה לו: דער רבי קען דאך סיי ווי נישט זעהן [כי הרה"ק רבי ישעי' משולם זוסיא מטשערנאביל זצוק"ל היה סגי נהור רח"ל], מיד תחב הרה"ק רבי ישעי' משולם זוסיא את ידו לתוך כיסו, ומישמש בין הקוויטלעך, עד שהגיע להקוויטעל שנתן לו אותו יהודי, והראהו לו שזהו הקוויט על שלו.
יהודי אחד מהנוסעים אל רבינו [רבי מנחם נחום משטעפינעשט] זי"ע שהי' לו פעם הרבה צרות, הגיש קוויטעל ארוך מלא וגדוש בהרבה שורות לפני רבינו, כשאך ראה רבינו את הקוויטעל שלו, אמר לו וכי מה אתה חושב שאתה צריך לכתוב הרבה בהקוויטעל, אם אתה חושב שאנו לא יודעים ואתה צריך להזכיר ולכתוב הרבה, הנך טועה, וחבל על הנסיעה שלך, כי האמת היא דכל מי שבא אלינו ועדיין הוא עומד מהצד השני של הדלת מבחוץ, אנו כבר יודעים למה הוא זקוק, ועליך להאמין זאת, כי אם לא מאמינים בזה, א"כ חבל על הטרחה וההוצאות שבאת אלינו. (נר ישראל ח"ה)
שמעתי מהרה"צ וכו' רבי יוסף פאנעט זצ"ל אב"ד ואדמו"ר מדעעש יצ"ו, שהרה"ח הגדול בתורה מו"ה שלמה לודוויג ז"ל שדר בכפר מאיע, שהיה חבירו ואלוף נעוריו של הגה"ק אדמו"ר רבי משה פאנעט זי"ע אבדק"ק דעעש יצ"ו, ש פ"א כאשר נכנס אליו למסור פתקא געזעגענען זיך, וכתב שמו ושמות בני ביתו על נייר ארוך, וכאש ר גמר לכתוב את הפתקא, חתך ממנו את הנייר החלק והניחו בכיסו, ומדי עמדו וחכו על התור ליכנס אל הקודש פנימה, הניח גם את הקוויטל בכיסו, וכאשר נכנס פנימה, מסר את הקוויטל ליד הגה"ק, אשר קרא בו וברך לו על כל מבוקשו, ואחר כך כשחזר לביתו, הוצרך לקצת נייר לרשום עליו דבר מה, והושיט את ידו לתוך כיסו, להוציא הנייר החלק שהניח ל שם, ולגודל תמהונו מצא וראה איך שהקוויטל הכתובה נשאר אצלו, ומה שמסר ליד הרה"ק היה רק נייר חלק, וחזר מ יד להרה"ק וא"ל, אם לא היה רבינו חברי, לא הייתי שואלו דבר, אמנם באשר רבינו היה לי לחבר ולידיד, ע"כ הרהבתי לשאול פליאה הנשגבה בעיני, הלא מסרתי לרבינו רק נייר חלק בלי כתוב בו כלום וכלום, ואיך קרא בו דברים שלא נכתבו כלל, וגם ברכני בברכה הראוי לי, וענה לו הרה"ק, דו מיינסט איך בעראבעווע געלט, דער ווער עס ליינט א קוויטל, דארף קענען ליינען פון אויסענווענדיג ווי פון אינווענדיג, ווען נישט, ראבעוועט ער פשוט געלט. (גדולת יהושע ח"ב דף ס"ח)
כאשר הי' אאמו"ר הגה"צ דומ"ץ דק"ק האלאש זצ"ל הי"ד אצל הרה"ק רבי ישכר דוב מבעלזא זצ"ל [יודה"ל כ"ב חשון] בהיותו בעיר ראצפערט יצ"ו ראה שבבעלזא נהגו הקהל שכל משאלותם כתבו בתוך הקוויטעל שנתנו להרה"ק, והי' שם איש אחד שלא כתב הכל בהקוויטעל, וע"כ אמר בע"פ בקשתו, אמר לו הרה"ק: דו מיינסט איך לייען תחינה, [היינו, האם הקוויטעל היא תחינה שאני קורא סתם רק מה שכתיב בו, הלא יכולין לראות הבקשה בתוך הקוויטעל]. (מרן הגה"צ מנאנאש זצ"ל)
(אורח צדיקים סקווירא, דף רצ"ו)