מדוע נטל אברהם אבינו ע"ה עצה ממרא על המילה

מדוע נטל אברהם אבינו ע"ה עצה ממרא על המילה

א. וירא אליו ה' באלוני ממרא. פירש"י והוא מב"ר ותנחומא הוא שנתן לו עצה על המילה לפיכך נגלה עליו בחלקו. והנה כל רואהו יפלא וכי א"א יקח עצה מן ממרא על המילה.

ב. והנראה כי הנה א"א באשר השיג את כל מה שיכול שום אדם בעולם להשיג, והי' עוסק במצות כמאחז"ל (קידושין פ"ב ע"א) שקיים כל התורה עד שלא נתנה, כי הוא כבר השיג שהקב"ה יתן התורה לזרעו והבין כל מצותיה וקיימם כאינו מצווה ועושה, והשיג בודאי גם מצות מילה, כי כאשר כתבתי לעיל (פ' לך ע"פ והי' לאות ברית) שהיא מתשת כח החומר המתאוה, היא מובנת בטעמה לכל.

ג. ומ"מ לא מל קודם שנצטוה כי גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה (קידושין ל"א ע"א), והנה שאר המצות כאשר יעשה אותם אף בלתי ציווי הבורא שוב כאשר יצוהו הבורא יהי' אז מצווה ועושה, אבל מצות מילה כאשר יהי' נימול פעם אחת שוב כאשר יצוהו הש"י עליה יהי' אז כבר נימול ולא יוכל לקיימה אז ולא יהי' מצווה ועושה לעולם, ועל כן לא מל א"ע טרם שנצטוה.

וזו העצה נתן לו ממרא שלא ימול.

ד. והנה הרא"ש ריש פסחים (סי' י') כתב פעמים מברכים על מצות כגון על ביעור חמץ, על מצות ציצית, ופעמים מברכים לעשות כמו לישב בסוכה, והחילוק הוא כאשר תהי' עובר לעשייתן כמו ביעור חמץ או ציצית יברך "על", וכאשר כבר עשה כמו סוכה שהי' בסוכה מכבר ואח"כ מברך ולא בירך בחוץ אז יברך "לישב" בסוכה.

ה. והנה אם הי' אברהם מל א"ע, שוב כאשר יצוהו השי"ת שוב לא יוכל לברך אז על מצות מילה אלא בלמ"ד ולא על מצות, משא"כ שאר מצות בין שעשאם פעם ובין שלא עשאם עדיין, בכל פעם הוי עובר לעשייתן ומברך על מצות, וזהו שנתן לו עצה על המילה שלא ימול ויהי' אז כשיצטוה עובר לעשייתן ויברך על המילה.

ו. ]א.ה. רבינו בא ליישב עוד תמיה, מה הוא הלשון "עצה על המילה", היה לומר עצה מתי למול. ומיישב, דרמזו בזה, שנתן לו עצה שיוכל לברך "על המלה", ואם היה כבר מל, כאשר היה ה' מצווהו, היה מברך על הטפת דם "למול"[.

שבת שלום ומבורך, ידידכם יצחק בירך