מידת העצלות [ח]
העצלות כארס הנחש
אמר שלמה המלך [משלי כד לב] 'וָאֶחֱזֶה אָנֹכִי אָשִׁית לִבִּי רָאִיתִי לָקַחְתִּי מוּסָר: מְעַט שֵׁנוֹת מְעַט תְּנוּמוֹת מְעַט חִבֻּק יָדַיִם לִשְׁכָּב:
וכתב המסילת ישרים [פ"ו] פירוש, התבוננתי על הדבר הזה [העצלות] וראיתי גודל הרע שבו, שהוא כארס ההולך ומתפשט מעט מעט, ואין פעולתו ניכרת עד המיתה. וזהו 'מְעַט שֵׁנוֹת' וגו', ובא כמהלך רישך ומחסרך כאיש מגן'. למדנו מדברי הרמח"ל שפעולת העצלות כעין ארס הנחש, שאחרי הכישו לא נשאר על הבשר אלא רושם קטן, והארס מחלחל בגופו בנסתר עד המיתו אותו.
ביאור הדברים, כי ישנם מידות שכבר בעת התעוררותם ניכרת רעתם, כגאוה הבזויה בעין כל, וכדומה, אך העצלות אינה כן. והיינו שחלק מהעצלות שהיא עצלה מלהראות את חסרונה. והחסרון הגדול בזה, כי במידות האחרות, האדם עצמו והסובבים אותו מוכיחים אותו, ויש לו תקוה, אבל העצלות מרדימה את האדם והסובב, וכשמכיר במצבו כבר כלתה אליו הרעה.
ובזה שונה העצלות משאר המידות. כי הגאוה לדוגמה מסיתה את האדם להראות מעלתו, ובזה תם כוחה וענינה, אבל העצלות אין יסוד ענינה למנוע מהאדם לעשות מעשה שצריך לעשות, אלא עיקרה להפילה תרדמה עליו לבל יעשה מאומה, וישקע בשינה כלפי כל הסובב אותו. ולכן, מלבד מה שלא עושה המוטל עליו, גם אינו בודק מעשיו ותוצאותיהם, כי הוא ישן.
טעם הדבר יבואר על פי מה שכתב מהרח"ו בספר שערי קדושה [ח"א ש"ב] ש'כל המידות רעות מושרשות בד' מדרגות נפש היסודית מצד הרע והקליפה אשר בה', ועל יסוד העפר כתב: ש'ממנו נמשכת מידת העצבות בכל פרטיו. ותולדתה אחת, והוא העצלות לקיים התורה והמצוות'.
ואף שהאדם מורכב מארבע יסודות, האש הרוח המים והעפר, מכל מקום עיקרו העפר, כנאמר [בראשית ב ז] 'וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה', ועל כן כשמידה זו משתלטת עליו היא פוגעת בעיקר שם האדם שבו, כי האדם נוצר להלך כנאמר [זכריה ג ז] 'וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה', ועל כן הישן חשוב כמת [ברכות נז:].
