מעשה אבות

סיפור מהחיים

מאבא אף פעם לא מתרחקים

שמעתי מחכם אחד שליט"א כדלהלן; פעם סיפרו למרן הגרי"ז את המעשה הידוע עם החוזה מלובלין, שבא אליו אדם אחד בבקשת ישועה והוסיף שהוא קרוב משפחה של הרבי ופירט באריכות כיצד הם קרובים. הגיב החוזה מלובלין בביטול; 'דאס איז א ווייטע קרבה' - זוהי קירבה רחוקה. הלך הלה וסיפר את הדברים לתלמידו הגדול רבי נפתלי צבי מרופשיץ, והוא יעץ לו שיעמוד ליד החוזה מלובלין בשעה שמתפלל תפילת חזרת הש"ץ, ואומר אלוקי אברהם אלוקי יצחק ואלוקי יעקב, ויגיב בביטול 'דאס איז א ווייטע קירבה' - זוהי קירבה רחוקה, שכן אנו מאוחרים דורות רבים מהם, והאיך נבקש שזכותם תגן עלינו. הלך הלה ועשה כעצתו של רבי נפתלי, ואכן החוזה שמע את הדברים, ולאחר התפילה קיבל את האיש בסבר פנים יפות. שמע מרן הגרי"ז את המעשה ונהנה מהרעיון, אך הוסיף כי אין הנידון דומה לראיה שכן: 'פון א טאטע איז מען קיינמאל נישט ווייט' מאבא אף פעם לא מתרחקים. כי נכד אצל סבו אפילו בהפרש של מאות דורות תמיד עין הסב עליו להצילו ולשמרו אך מה שייכות יש לזה עם רביעי ברביעי וחמישי בחמישי. (עובדות והנהגות לבית בריסק ג' עמ' קצ"ח)

ברצוני לשמוע הבדלה מהאבא

סיפר לי הגאון רבי דוד הלר מלוגאנו שווייץ כדלהלן; כאשר הגיע האדמו"ר רבי אהרן מבעלז לארץ ישראל, הלך הגאון הגדול רבי מאיר הלוי בן מרן הגרי"ז, עוד בהיותו בחור, ליתן שלום עליכם לאדמו"ר. והנה האדמו"ר היה נוהג ליתן שלום בידו רק לאנשים עם זקן, ולאלו שעדיין לא היה להם זקן היה נוהג ליתן שלום כשידו עטופה במגבת. כאשר בא אליו הבחור רבי מאיר ליתן לו שלום, והוא היה אז עדיין בחור צעיר ללא זקן, אמרו לאדמו"ר 'דאס איז דער זון פון דער בריסקער רב' זהו הבן של הבריסקער רב, הוריד האדמו"ר את המגבת מעל ידו ונתן לו שלום כאשר ידו ללא המגבת.

והנה שבת אחת כאשר ערך האדמו"ר רבי אהרן מבעלז את שולחנו בבית היתומים בלומנטל, הלך לשם מו"ר הגאון הגדול רבי משולם דוד הלוי, והיה זה כבר במוצאי שבת אך האדמו"ר עדיין המשיך את עריכת סעודה שלישית.

כאשר אמרו לאדמו"ר שבנו של הרב מבריסק נמצא בין הנוכחים, הזמינו לשתיית לחיים. והנה כיון שהיה מקפיד רבי משולם דוד הלוי שלא לשתות ולאכול במקומות אחרים וכו' על כן אמר רבי משולם דוד שאינו יכול לשתות את הלחיים שכן אצלו זה כבר לאחר ברכת המזון ועדיין לא עשה הבדלה. אמר לו האדמו"ר, נו, אם כן תעשו עכשיו הבדלה על כוס היין. אמר רבי משולם דוד לאדמו"ר; אני נוהג לשמוע הבדלה מהאבא. התפעל האדמו"ר מהתשובה ועל כך שרוצה רבי משולם דוד לשמוע בדווקא הבדלה מהאבא, ואמר לו 'זייער גלייך', 'זייער גלייך' מאוד ישר, מאוד ישר. (עובדות והנהגות לבית בריסק ג' עמ' ר')