אחת המצוות שהיה רבינו זיע״א מדקדק בהם ביותר הייתה מצוות הצדקה, כמעט לא היה מושג כזה אצל רבינו שיעבור לפניו עני וישיב פניו ריקם, והיה טורח כל פעם להוציא מהארנק מטבע, והיו עניים קבועים שהחשיבו זה לסגולה ׳לפתוח את היום׳ עם מטבע מהרב...
אמנם רבינו זצ״ל חשש מאד שנתינת צדקה באמצע התפילה מפריעה את הכוונה בתפילה, ואף בהכנת מטבעות לפניו שיהיו מזומנים לעניים, כתב רבינו: אני יודע בעצמי שאם אני מכין לפני התפלה זה מפריע לי בכוונת התפלה, והרי פסק השו״ע (או״ח סי׳ צ״ב ס" י) שטוב ליתן צדקה קודם התפלה, ועוד שהרי בשבת ויו״ט אינו יכול לתת, על כן הגה בחכמתו פתרון ע״י שהיה לוקח בכל ראש חודש סך כסף המתחלק לל׳ יום, ומתנה שיחול כל יום מטבע לצדקה בעת אמירת ואתה מושל בכל (כמש״כ המ״ב שם סקל׳ו בשם האר״י), וכך נתן צדקה בלא שתופרע כוונתו בתפילה.
דבר זה עשה רבינו זצלה״ה, עפ״ד החזו״א (דמאי סי׳ ט׳ סקיי׳ב) שאפשר להקנות קודם השבת שיחול בשבת, ובשונה הלכות (סי׳ ש״ו דין י״ב) ציין רבינו שכן נראה במ״ב סי׳ של׳ט סקכ״ז, ודלא כדעת רעק״א בתשו׳ סי׳ קל׳ט שאסר.
אמנם דבר זה לא הועיל לאותם עניים הבאים בעצמם לתבוע צרכיהם באמצע התפילה, שעליהם סבר רבינו שיש את החשש של הנאמר ברמ״א (יו״ד סי׳ רמ״ט ס״ד) שעובר משום ׳אל ישוב דך נכלם׳, ולהם המשיך לתת ביתר שאת, ובאמת היה סבור רבינו שאין ליתן להם כלל באמצע התפילה שהרי עוסק במצוה פטור מן המצוה, ואין לך עוסק במצווה יותר מן העוסק במצוות התפילה, וכ״כ בצה״ל (פ״י ממתנות עניים סקצי׳ו) דאין חייבין ליתן להם באמצע קריאת התורה, דהעוסק במצוה פטור מן המצווה, וכן באמצע התפלה, וכן כל העוסק במצוה פטור אז מצדקה כמבואר בב״ק נו: : מ״מ חשש לאיסור דרבנן הנ״ל, ואמר שאי״ז ממש מבטל המצווה שהרי יכול להמשיך להתפלל, זולת בפס׳ ראשון של ק׳ש, וכ״כ בספר אלא (פ״ט אות י׳) וז״ל, כשעני עובר לפניו בזמן תפילה, ואמירת קריאת שמע, נותן לו צדקה, ואעפ״י שיש אומרים שעוסק במצווה פטור, ונותן צדקה אפילו בפרשה של ק״ש (ואהבת). ובס׳ תל תלפיות (סי׳ תמ״ה ואילך) כתב רבינו דאף שאסור לרמוז בפ׳ ראשונה לא שייך לרמיזה דחשיב כאילו מתפטר ממפריע, ואף רשאי לבקש עודף מהעני בפרשה שניה, מותר לרמז וכל שכן לדבר מצוה, (חה נחשב דבר מצוה) שאם לא כן לא יתן.
ובס׳ בירור הלכה (ח״ה סי׳ ס׳־ג) הביא כמה חילופי מכתבים שדן בזה לפני רבינו, וכתב שם רבינו ע׳׳פ דין אין שום חיוב להכין קודם שבא העני מספק, ועו״כ שם שאין חייב להכין לפני התפלה מעות שמא יבא עני, ומי יודע אם יבא, ואיך ישמרם כל התפלה, ואין ספק שיפריע הכוונה, ובאמצע התפלה בודאי יצטרך להפסיק, והו"ל אין יכול לקיים שניהם. ועו״כ שם רבינו: וכן שמעתי בהדיא מאדם גדול בעל הוראה שפסק כן למעשה שאין חיוב לתת באמצע התפלה. ושמעתי מרבינו שכן הורה חמיו מרן הגרי״ש אלישיב.
והנה בחול המועד הקפיד רבינו זצ״ל מאד שלא לילך עם כסף, שהרי מקח וממכר שלא לצורך המועד אסור, וא״כ יש בזה חשש הוצאה שלא לצורך, ועל כן לא היה נותן אז מטבע לעניים, ושמעתי מרבינו ז״ל שאחר המועד משלים לעניים שפונים אליו, ומכיר אלו שפנו אליו גם במועד, וכופל נתינתו שלא יינזקו מחומרותיו!
מאתר "דברי שי"ח"
