The following sources are from the sefer Otzar Yedias Vol. 2.
ויש להביא גם דברי הרמב"ן (בדרשת הרמב"ן לראש השנה שנדפסה ב'הצפה מארץ הגר' שנה א' ושנה ב' וראה גם בכלבו סימן קכ"ו בשם מוהר"ם) בדרשתו בראש השנה בבואו לארץ בעיר עכו כתב "הזוכים לישב לפני הקב"ה שהם כמו רואי פני המלך, ואם זהירים בכבודו טוב להם ואשריהם, ואם ממרים בו, אוי להם יותר מכל הבריות, שהם עושים מלחמה ומכעיסין את המלך בפלטרין שלו". אבל לעומת זה אלה הגרים בארץ הקודש וחיים על פי התורה והמסורה אשריהם ואשרי חלקם.
רבי יצחק הפרחי בספרו (טוב ירושלים) כתב: דבר מופלא ראינו בעינינו, כל המקבל על עצמו באהבה את הישיבה בארץ ישראל, הארץ קולטת אותו, ונותנת בו שמחה רבה עד למאד, שעה שהוא יושב בביתו בארץ ישראל, הרי הוא חש כאילו יושב בגן עדן, בארמון מלכים, ואפילו הוא מתגורר במקום דל, ואפילו היו לו בחו"ל בתים מלאים כל טוב.
רבי יוסף חיים זונפלד אמר בהגדה אנו אומרים אילו נתן לנו התורה ולא הכניסנו לארץ דיינו, ולא אמרו להיפך אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא נתן לנו התורה דיינו, כי ארץ ישראל ללא תורה אין לו משמעות.
ארץ הצבי
ארץ ישראל נקראת ארץ הצבי (דניאל יא, טז) והכוונה ש"צבי" הוא מלשון יופי, ולכן א"י נקראת ארץ הצבי.
וזה שנתמעטה גודל א"י בזמנינו, זהו בגלל שאין המקום מיושב, ומתכווצת הארץ כצבי, כמובא בגיטין (נז, א).
המהר"ל מסביר שכשם שצבי כשיש בו חיות מתפשטת עורו, וכשמסתלק ממנו הרוח חיים נשאר גשמי בלבד, ואין עורו מחזיק את בשרו, כך א"י בזמן שיושביה עליה וביהמ"ק קיים, יש חיות בארץ משהו רוחני למעלה מן הטבע, ולכן א"י גם ממהרת לבשל פירותיה, כצבי הממהר במרצתו, כי דבר שהוא למעלה מן הטבע הוא למעלה מן הזמן, אבל משחרב ביהמ"ק ואין יושביה עליה, כאילו ניטל ממנה חיותה, ונשארה גשמי בלבד.
בארץ ישראל מצינו דבר נפלא שאין בכל הארצות, הגם שהמרחק ממקום למקום אינו ארוך, בכל זאת יש שינוי עצום במזג האויר ממקום למקום, והסיבה לכך שארץ ישראל היא ארץ הצבי ומתכווצת לפי יושביה, יוצא שמתכווצת רק למטה בקרקע, אבל למעלה בגובה השמים אינה מתכווצת, ולכן מזג האויר שבא מלמעלה המרחק גדול ממקום למקום, גם אם למטה המרחק הוא קצר.
ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות
כתב מרן החתם סופר זי"ע בספרו 'תורת משה' (פרשת שופטים, ד"ה וקמת ועלית) על מה שאמרו חז"ל במסכת קידושין (סט:) "בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות", ולכאורה יפלא שהאמת אינו כן, וזה מבואר לבקי קצת במפת העולם. ועוד הלא העולם עגול 'ככדור', ובדבר כדורי לא שייך גבוה ונמוך, ובכל מקום שעומד שם רואה שמים שעל ראשו גבוהים, ולא שייך גבוה ונמוך.
והחתם סופר ביאר הענין באופן נפלא, שאם יהיה לפנינו כדור עגול ואנו מכירים בכדור נקודה אחת ששם יסוד ושורש הכדור וכל הכדור נתפשט מנקודה ההיא בלי ספק שאפשר לומר שכל הכדור נמוך מאותה הנקודה. כמו כן הוא העולם ביחס לירושלים ובית המקדש, שהרי במקום המקדש היתה 'אבן השתיה' שממנה נוסד העולם (יומא נד:), והיא הנקודה האמצעית שבכדור העולם, וא"כ כל הבאים לביהמ"ק 'עולים' ולא יורדים, ולכן כתיב (דברים יז ח) "וקמת ועלית" אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך בו, וזהו מה שאמרו חז"ל "בית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות".
שוב ראיתי בספר 'זכרון למשה' (סי' כא בהערה) שהביא מכ"ק אדמו"ר הרה"ק מהר"י ט"ב מסאטמאר זי"ע, דיש לומר על פי מה שאמרו חז"ל (גיטין נז.) דארץ ישראל נקראת 'ארץ צבי', בזמן שיושבין עליה רווחא, ובזמן שאין יושבין עליה גמדא, עיי"ש. ואם כן לא קשה ממה שאנו רואין כעת דאינו גבוה, משום דכווץ.
מצות ישוב ארץ ישראל
מצות ישוב א"י היא מצוה גדולה, ובהתוספתא (ע"ז פ"ה ה"ב) מובא "ששקולה כנגד כל מצוה שבתורה". ביאר בספר אמרי אמת (עמוד 232) שהכוונה שכל המצוות הם לזמן, אבל היושב בא"י הוא תמיד בתוך המצוה. ובסיבה זו התירו לקנות מגוי קרקע מעכו"ם גם בשבת, כמובא בשו"ת הריב"ש (סימן י"א), וכן משמע ברש"י גיטין (ח, ב).
בתרומת הדשן (פסקים וכתבים סימן פ"ח) כתב "ומה שכתבת עוד מעליתך לארץ צבי ולעיר הקדש שיבנה במהרה בימינו, אי מצוה הוא עתה אפילו ת"ח הואיל ואין לנו בעונות קבוץ בחורים ות"ח לשם, דע לך שבודאי שבח גדול ומעלה יש לאדם הדר בא"י וכ"ש בעיר הקדש לתועלת לעה"ב וגם לעוה"ז, אמנם שמענו כמה פעמים שיש לשם בני ברית מערביים נחשבים לרשעים גמורים מוסרים מפורסמים והם טורדים ומבלבלים האשכנזים שהם שומרי תורה, וגם כי המזונות דחוקים ומצומצמים לשם מאד והרווחים קשים מי יוכל לעמוד בכל זה בדבר גודל רשעת הישמעאלים אשר לשם, ולכן כל איש ישער בעצמו בהשגת גופו וממונו באיזה דרך יוכל לעמוד ביראת ה' ובשמור מצוותיו כי זה כל האדם".
החזו"א (בקובץ אגרות ח"א אגרת קפ) חשש בזמן עלייתו לא"י, לפרנסה שם, וכתב "על דבר עלייתנו, כפי דברי המעיל צדקה, הובא בפתחי תשובה החיוב דוקא אם יש מוצא שמה להתפרנס, ובזה אני צריך לדעת, אם אפשר הדבר ע"י חנות מונפקטור, כי במלאכה אחרת אינה רגילה, ואני איני מסוגל לעבוד כידוע, וכמה צריך לזה...".
אחד מסגולת א"י היא מידת ההסתפקות, כמובא בספר ישמח משה (פרשת וישלח דף עט, ב) שנאמר ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה, וביאר כי אין עני יותר ממי שאין לו מדת הסתפקות (על פי אבות פ"ד מ"א), וישיבה בחוץ לארץ אויר ארץ העמים מוליד מדות רעות קנאה וכדומה, דאף תלמידי חכמים שבבבל נקראים רגזנים, כד"א (דברים כח סה) ונתן לך שם לב רגז (נדרים כ"ב ע"א), והכל נצמח ממדת הקנאה בעוה"ר שכל אחד מתפאר בתורתו וחכמתו בעומק השכל אני ואפסי עוד שלא תואר לו ולא הדר, וכל שכן ההמוני עם גברה עליהם הקנאה, וזה מונע למדת הסתפקות, והם עניים ואוכלים בצרות עין, מה שאין כן אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח ע"ב). וזהו לא במסכנות וגו' לא תחסר, והטעם כל בה, שיהיה להם הסתפקות.
וכל סגולות אלו הוא רק לשומרי תורה ומצות, כמובא ברשב"ם (דברים פרק יא פסוק י) כתב "כי הארץ הזאת טובה מכל הארצות לשומרי מצותיו, ורעה מכל הארצות ללא שומרם".
הטור (או"ח הל' שאר ברכות סימן רח) מביא מחלוקת בנוסח ברכת על המחיה האם אומרים "ונאכל מפריה ונשבע מטובה": "...כתב עוד וי"א ונאכל מפריה ונשבע מטובה, ואין לאומרו שאין לחמוד הארץ בשביל פריה וטובה אלא לקיים מצות התלויות בה ע"כ, ובה"ג ישנו, וא"א הרא"ש ז"ל לא היה אומרו"...
"כתב הב"ח, הלא קדושתה ארץ הנשפע בה מקדושתה ארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה, על כן ניחא שאומרים ונאכל מפריה ונשבע מטובה, כי באכילת פירותיה אנו ניזונים מקדושת השכינה ע"כ."