פ"ה: לרבי אלעזר אם מילה שהיא לאחד מרמ"ח

אברים דוחה שבת מפני שחייבים עליה כרת לאחר זמן, כ"ש שתיקון כל גופו דוחה שבת. לרבי יוסי ברבי יהודה לומדים מדכתיב "אך את שבתותי תשמורו", אך חילק. לרבי יונתן בן יוסף לומדים מ"קודש היא לכם" היא מסורה בידכם ולא אתם בידה. לרבי שמעון בן מנסיא לומדים מדכתיב "ושמרו בני ישראל את השבת", חלל עליו שבת אחת כדי שישמור שבתות הרבה כדמסיים קרא "לעשות את השבת" והיינו לעשות שבתות אחרות. לשמואל לומדים מ"אשר יעשה אותם (את המצוות) וחי בהם" שודאי יחיה על ידם ולא שיגיע לידי ספק שמא ימות בהם.

הגמ' אומרת שלכל הלימודים יש פירכא חוץ מהלימוד מ"וחי בהם", (מחתרת לפי רבא זה ודאי פיקוח נפש, דחזקה אין אדם מעמיד עצמו על ממונו, וממילא הגנב יהרגהו אם יעמוד כנגדו ועל דעת זה הוא בא, והבא להורגך השכם להוגו. מעם מזבחי- שמא הכונה כדאמר אביי לענין מה שאם בדרך להסקל הנדון טוען שיש לו זכות ללמד על עצמו, שמחזירים אותו אפילו ד' וה' פעמים, והכונה ששולחים זוגא דרבנן ובודקים דבריו אם יש בהם ממש, והוי ודאי, וכן שאר דרשות י"ל דהוי ודאי, ספק מנלן).