פיקוח נפש
כפי שנתבאר לעיל פיקוח נפש דוחה שבת ושאר איסורים חוץ מג' עבירות חמורות. הגמרא לקמן מבארת פרטי הדינים בזה.
מחממים מים לחולה בשבת בין להשקותו ובין לרוחצו אפילו שיש צד שיבריא מאיליו, ואפי' אין סכנתו אלא לשבת אחרת אין ממתינים שמא יתרפא מאיליו.
חילול שבת לצורך חולה אין עושים ע"י נכרים אלא ע"י גדולי ישראל, ואפילו היכא דאפשר בנכרי מצוה לעשות ע"י ישראל, שמא יתעצל הנכרי ולא יעשה ויבוא לידי סכנה. תוד"ה אלא.
נשים וכותים שאמרו שצריך לחלל שבת אין מחללים על פיהם, אבל מצטרפים לדעת אחרת שאם שנים אומרים צריך ושלשה אומרים אין צריך, וכותי או אשה אומרים צריך, מצרפים אותם והוי פלגא וספק נפשות להקל.
הזריז לחלל שבת לפיקוח נפש בכל דבר הנצרך לו לנפש להעביר סכנת מות הרי זה משובח, וא"צ לימלך בבי"ד אפילו כשיש לו תועלת נוספת בדבר, ומותר לפרוש מצודה להציל תינוק שנפל לים אעפ"י שצד דגים, ולעקור חוליא להציל תינוק שנפל לבור אע"פ שבונה מדרגה שהוא משפיל שפת הבור ועי"ז נח להכנס לבור, ולשבור דלת שננעלה בפני תינוק והתינוק נבעת אע"פ שכוונתו לשיפי -נסרים, וי"מ קיסמים להדלקה, ולכבות הדליקה במים אע"פ שהוא מיישר את הגחלים לצלות עליהם לערב, או להפסיק ע"י מים בכלי מתכת או חרס בפני הדליקה שיש בה סכנת נפשות אפי' אם הסכנה היא בחצר אחרת שיש שם חולים או קטנים. וצריכא.
רוב בפיקוח נפש- ט' ישראל וכותי אחד ונפלה מפולת על אחד מהם ואינו יודע אם הוא ישראל או כותי, מחללים ע"פ הרוב, מחצה על מחצה מחללים דספק נפשות להקל, ט' כותים וישראל אחד מחללים דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי, ובפרשו לחצר אחרת ושם נפלה על אחד מפולת, דבעלמא בניידי אמרינן כל דפריש מרובא פריש, אם פרשו כולם מחללים כיון שהוחזק ישראל בחצר השניה (אע"פ שיצאו כולם חוץ מאחד מהחצר השניה. תוד"ה הא), דאמר שמואל אין הולכים בפיקוח נפש אחר הרוב דכתיב "וחי בהם" שלא יוכל לבוא בשום ענין לידי מיתת ישראל. (תוד"ה ולפקח), ואם פרשו מקצתם אין מחללים הואיל ולא הוחזק ישראל בחצר השניה.
מי שנפלה עליו מפולת ויש ספק אם הוא שם או לא, או שיש ספק אם הוא חי או מת, או שיש ספק אם הוא כותי או ישראל, מפקחים עליו את הגל. עד היכן הוא מפקח אם הוא נראה כמת שאינו מזיז אבריו, אם מפקחים מלמטה למעלה שמצאו דרך מרגלותיו, י"א עד חוטמו ואם אינו מוציא רוח מחוטמו ודאי הוא מת ויניחוהו, ואף אם אין ליבו דופק ממשיכים לפקח, דלפעמים אין החיות ניכרת בליבו וניכרת בחוטמו, וי"א עד ליבו, (ואינו תלוי במחלוקת אם הולד נוצר מראשו או מטבורו, דאפילו לאבא שאול לענין יצירה האדם נוצר מהאמצע, אבל החיות עיקרה באף), והני מילי מלמטה, אבל מלמעלה אם אין רוח חיים באפיו לכו"ע אין ממשיכים לפקח.
בדק ומצא שעליונים מתו ימשיך לפקח בשביל התחתונים שמא הם חיים, וכן היה מעשה.
מנין שפיקוח נפש דוחה שבת-
לרבי ישמעאל לומדים מדין בא במחתרת שמותר להצילו בנפשו אף שיתכן שבא רק לגנוב ממון, ועוון שפיכות דמים מטמא את הארץ וגורם לשכינה שתסתלק מישראל, וק"ו שדוחה שבת.
לר"ע לומדים מדכתיב "מעם מזבחי תקחנו למות" ולא מעל מזבחי להתחייב מיתה אלא משלים עבודתו, אבל להחיות כגון ללמד זכות על אדם שנדון בבי"ד ליהרג לוקחים אפילו מעל מזבחי, אע"פ שיש ספק אם יש ממש בדבריו, ואע"פ שעבודה דוחה שבת, ק"ו שפיקוח נפש דוחה שבת.
