פרשת וירא – החלפת הנשמות ב עקידת יצחק

וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנ ך אֶת יְחִּיד ך אֲשֶר אָהַבְתָ אֶת יִּצְחָק וְל ך ל ך אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִּיָה וְהַעֲלֵה ו שָם לְעֹּלָה עַל אַחַד הֶהָרִּים אֲשֶר אֹּמַר אֵלֶיָך" (בראשית כב, ב). אברהם אבינו עמד בנסיון ועקד את בנו על גבי המזבח שבהר המוריה, עד שמלאך ה' עצר בעדו. אז החליט אברהם לשחוט "אַיִל" תחת יצחק בנו שנאמר " וַיָבֹּא ו אֶל הַמָקֹום אֲשֶר אָמַר ל ו הָאֱלִּ קים וַיִּבֶן שָם אַבְרָהָם אֶת הַמִּזְבֵחַ וַיַעֲר ך אֶת הָעֵצִּים וַיַעֲקֹּד אֶת יִּצְחָק בְנ ו וַיָשֶם אֹּת ו עַל הַמִּזְבֵחַ מִּמַעַל לָעֵצִּים: וַיִּשְלַח אַבְרָהָם אֶת יָד ו וַיִּקַח אֶת הַמַאֲכֶלֶת לִּשְחֹּט אֶת בְנֹו: וַיִּקְרָא אֵלָיו מַלְאְַך וָ יְה"ה מִּן הַשָמַיִּם וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִּנֵנִּי: מִּמֶנִּי: וַיִשָּׂא

ה' יתברך ניסה את אברהם אבינו וביקש ממנו לעקוד את בנו שנאמר "

וַיֹּאמֶר אַל תִּשְלַח יָד ך אֶל הַנַעַר וְאַל תַעַש ל ו מְאּומָה כִּי עַתָה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלִּ ק ךים אַתָה וְלֹּא חָשַכְתָ אֶת בִּנ ך אֶת יְחִּיד אַבְרָּׂהָּׂם אֶת עֵינָּׂיו וַיַרְא וְהִנֵה אַיִל אַחַר נֶאֱחַז בַסְב ך בְקַרְנָּׂיו וַיֵל ך אַבְרָּׂהָּׂם וַיִקַח אֶת הָּׂאַיִל וַיַעֲלֵה ו לְעֹלָּׂה תַחַת בְנֹו" (בראשית כב, ט-יג).

ויש להבין, הרי אברהם אבינו הצטווה להקריב לה' יתברך בהר המוריה דווקא את בנו יצחק, אם כן מה הועיל שלבסוף הקריב איל במקומו?

יצחק אבינו נולד עם נשמת נקבה לכן לא היה יכול להוליד

כאשר איש בא לעולם הוא מקבל נשמה. אם נשמתו היא נשמת זכר אזי יש בכוחו להוליד ולהביא בנים, אך אם הוא מקבל נשמת נקבה אזי גובר כוח הנשמה שבו והוא אינו יכול להוליד מחמת אותה הנשמה. וכן אשה שיש לה נשמת זכר אינה מולידה, ונקראת 'איילונית' מלשון 'איל זכר' שלא יולד (ראה גמ' כתובות דף יא תחילת ע"א). זה הטעם שתלמיד חכם זקן שאין לו בנים אינו ראוי לשבת בהוראה בסנהדרין (ראה משנה הוריות א, ד, וכן רמב"ם הלכות סנהדרין ב, ג), כי חוששים שיש בקרבו נשמת נקבה, ואשה הרי פסולה לדון. וכל מה שפסלו את האשה לדון זה לא מחמת חומריות גופה הנברא בצלם נקבה, כי אם מצד נשמתה אשר בקרבה, משום שכל דבר שִּכְלִּי נמשך אחרי מחצב הנשמה ('נחלת בנימן' על טעמי המצוותלר' יצחק בנימין וואלףמצוה קכאד"ה'סיבה שנייה לחשוכי בנים').

כך היה עם יצחק אבינו שכאשר בא לעולם, קיבל נשמת נקבה ('שער הפסוקים'להאר"י ז"ל פרשת וירא סימן כא ד"ה הנה בכתוב הזה,'פלח הרימון'לר' בצלאל הדרשן אופן עשרים וששה ד"ה 'והנה יש לנו לידע' בשם זוהר חדש,'שפתי כהן על התורה' פרשת וירא ד"ה ויהי אחר הדברים,'דבש לפי' להחיד"א מערכת ש אות יט. וראה 'אור החיים הקדוש' בראשית לה, כח) אשר היתה משורש נשמת אמו שרה ('אמרי נועם'על התורהלר'מאיר מדז'יקוב פרשת חיי שרה ד"ה בפסוק ותהי אשה). לכן כאשר המלאכים באו לבשר על לידתו הם חיפשו את שרה שנאמר " ךוַיֹאמְר ו אֵלָּׂיו אַיֵה שָּׂרָּׂה אִשְת" (בראשית יח, ט) כי יצחק יהיה משּויך לנשמתה ('מגלה עמוקות'לר' נתן נטע שפירא תחילת פרשת תולדות ד"ה אברהם הוליד), ובשורת הלידה שייכת דווקא לה שנאמר "הֲיִּפָלֵא וָ מֵיְה"ה כָעֵת חַיָה ולְשָרָה בֵן" (בראשית יח, יד), "כָעֵת חַיָה ולְשָּׂרָּׂה בֵן" – כלומר שהוא יהיה נשמה מצדה שהיא צד הנקבה ('ראש דוד'על התורה להחיד"א פרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר). וזה גם מה שנאמר על ידי ה' "אֲבָל שָּׂרָּׂה אִשְת ך יֹלֶדֶת ל ך בֵן" (בראשית יז, יט). וכן מה שנאמר "וַיַעַש וָ יְה"ה לְשָּׂרָּׂה כאֲשֶר דִּבֵר" (בראשית כא, א), שהתיבה "דִּבֵר" היא מלשון 'דיבור קשה', ומכוונת על כך שלא ילדה את יצחק כשהוא שלם בשלימות כפי שצריך ('אור החיים הקדוש'לר' חיים בן עטרבראשית כא, א).

דָבָר לַמֹועֵד אָשּוב אֵלֶיָך

החיּו ת של יצחק היתה תלויה ב חיּו ת של שרה מצד נשמת הנקבה שבו, כפי שהתבשר אברהם על ידי המלאך שנאמר " וַיֹּאמֶר שֹוב אָשּוב אֵלֶיָך כָעֵת חַיָה וְהִּנֵה ךבֵן לְשָרָה אִּשְת" (בראשית יח, י)" ,כָעֵת חַיָה" היא לשון נקבה לפי שהחיות שלו תלויה בשלה ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשןמקוברין פרק א סימן ד ד"ה לזה אמר המלאך)."וְהִנֵה בֵן לְשָּׂרָּׂה ך אִשְת" – כלומר שיצחק נקרא על שמה של שרה מחמת נשמת הנקבה שבתוכו ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשן פרק א סימן ד ד"ה לזה אמר המלאך, עפ"י 'אור החיים הקדוש'לר' חיים בן עטרבראשית כא, א, 'פני דוד'על התורהלהחיד"א פרשת וירא אות ו ד"ה ויאמר שוב אשוב,'שפתי כהן על התורה'תלמיד תלמידו של האר"י ז"לפרשת וירא על הפסוק 'ויהי אחר הדברים'), שקשורה לשרה שהיא נקבה ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק). שרה שידעה זאת אמרה לאברהם אבינו על הגר ובנה " גָרֵש ה אָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְנ ה כִּי לֹּא יִּירַש בֶן הָאָמָה הַזֹּאת עִּם בְנִּי עִּם יִּצְחָק" (בראשית כא, י), "עִם בְנִי עִם יִצְחָּׂק" – שאמרה בלשון זו לפי שהוא נשמה מצד הנשמה הנקבית שבה ('לב אריה'על התורה לר'יהודהאריה לייבבןהאשקיפרשת תולדות אות ו ד"ה זה יתכן).

נשמת הנקבה שביצחק גרמה שהוא לא היה ראוי להוליד ('אמרי נועם' לר' מאירמדז'יקוב פרשת חיי שרה ד"ה בפסוק ותהי אשה), וכבר מעת לידתו היה עקר ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז פרשת וירא דף ט ע"א ד"ה ויקרא אברהם) אף שגופו הגשמי היה של זכר ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק). מטעם זה אברהם ושרה שכבר היו זקנים לא מיהרו לחתן את יצחק אבינו בגיל צעיר שיעמיד זרע וימשיך לנטוע נטיעות בתולדותיו, כי ידעו שכל זמן שיש בו נשמה של נקבה הוא לא יכול לפרות ולרבות ('ראש דוד' להחיד"א פרשת תולדות ד"ה איכו השתא הבה). ועוד ידעו שזכר שניתנה בו נשמה של נקבה אין לו קיום והעמדה ואינו יכול לחיות ('חוט של חסד'לר' אליהו הכהןפרשתחיי שרה ד"ה וה' ברך את אברהם בכל. וראה 'ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן בחלק לקוטים פרשת חיי שרה דף יז ע"א טור ב ד"ה 'להבין' שאין קיום לנשמה זו היות שלא יצאה לעולםהזהעם בן זוגה עיי"ש), והמיתה מזומנת לבוא לו ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קג ע"א ד"ה 'נוקבא' מהגליון) (זה היה ממש עניינו של חבקוק בן השונמית שמת בקיצור ימים והחייה אותו אלישע הנביא, כי היתה בו נשמת נקבה ולא היה לו חיים. וראה בזה ב'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה אבל חבקוק, 'אור החמה' על זוהר פרשת בשלח דף מד ע"ב ד"ה 'ותעל ותשכיבהו' בפירוש מהרח"ו,'זרע ברך'לר' ברכיה ברךחלק א' פרשת וירא ד"ה ועל פי הדברים האלה,זוהר פרשת בשלח דף מד ע"ב ד"ה וה' העלים וד"ה ודא הוא,'שמן הטוב וזקן אהרן' בשמן הטובלר' שלמה אוהבפרשת ויחי דף כב ע"א ד"ה יש לשאול, 'שמן הטוב וזקן אהרן'על התורהבחלק'שמן הטוב'על מלכים א' דף צז ע"א ד"ה ועל דרך האמתואכמ"ל).

שרה ידעה כי הקב"ה הבטיח שהיא תקבל בן שיפרה וירבה, כפי שנאמר כבר קודם לכן לאברהם "וַיֹּאמֶר אֱלִּ ק ים אֶל אַבְרָהָם שָרַי אִּשְת ך לֹּא תִּקְרָא אֶת שְמ ה שָרָי כִּי שָרָה שְמָּהָ : ובֵרַכְתִּי אֹּת ה וְגַם נֵ תַתִּי מִּמֶנָה ל ך בֵן וב רַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגֹויִּם מַלְכֵי עַמִים מִמֶנָּׂה יִהְיּו" (בראשית יז, טו-טז). ואילו לפי בשורת המלאך שאמר לאברהם " שֹוב אָשּוב אֵלֶי ך כָעֵת חַיָה ךוְהִנֵה בֵן לְשָּׂרָּׂה אִשְת" (בראשית יח, י) הרי שהבן יהיה עם נשמת נקבה ולא יוכל להוליד – על כן היא צחקה על הבשורה שלא היתה נחשבת בעיניה לכלום ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכוצ'וב פרשת וירא שנת תרע"א דף קמו ד"ה ותצחק שרה וגו'). ועוד שגם אם ייוולד לה בן כזה עם נשמת נקבה הרי שלא יהיה לו קיום והוא לא יחיה, לכן בשורה זו היתה לשחוק וצחוק בעלמא בעיניה ('אמרי נועם' לר'מאירמדז'יקוב פרשת וירא ד"ה בפסוק ותכחש שרה). אמנם ה' מיד אמר על צחוקה של שרה "הֲיִּפָלֵא וָ מֵיְה"ה דָבָר" (בראשית יח, יד), כלומר שהיה לה להאמין בתמימות שגם דברי המלאך הם מאמר ה' יתברך ('שם משמואל' לר' שמואל מסוכוצ'וב פרשת וירא שנת תרע"א דף קמז סוף ד"ה ותצחק שרה וגו'ועיי"ש עוד בביאורשארדברישרה), ושני הדברים יכולים להתקיים כאחד ('שם משמואל'לר' שמואלמסוכוצ'ובפרשת וירא שנת תרע"ו דף קעו סוף ד"ה ועוד י"ל דהנה לאברהם).

בשעת העקידה יצאה נשמת הנקבה של יצחק והוא קיבל נשמת זכר

בשעה שאברהם אבינו עקד את בנו יצחק והחרב הגיעה על צווארו כדי לשוחטו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי יהודה, 'הרוקח' על התורה פרשת וירא שער לקט בראשית כב, יב) עד שכל מה שנותר היה רק להוליך ולהביא את החרב (רד"לעל 'פרקי דרבי אליעזר' פרק לא אות נב ד"ה כיון שהגיע החרב), מיד פרחה ויצאה נשמתו של יצחק ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי יהודה, 'מגיד מישרים' לר' יוסף קארו פרשת תולדות כ"ב חשון ד"ה אבל סוד הדבר, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא סימן כא ד"ה הנה בכתוב הזה וכן בד"ה והנה יצחק וחבקוק, 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח, 'של"ה הקדוש' בחלק תורה שבכתב פרשת וירא ד"ה והנה להבינך דבר זה, 'פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן עשרים וששה ד"ה והנה תדע דליכא), מרוב פחד השחיטה ('הרוקח' על התורה פרשת וירא שער לקט בראשית כב, יב, 'אור החמה' על זוהר פרשת מצורע דף נה ע"ב ד"ה 'תוספתא ר' אלעזר' ממהרח"ו, 'פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן עשרים וששה ד"ה והנה תדע דליכא) ואימת המוות ('נזר הקודש' לר' יחיאל מיכל מגלוגא בראשית רבה נו, ג ד"ה אברהם לא חזר). ומיתתו של יצחק היתה מוכרחת אז, היות שכבר נגמר זמןַ ח יּות נשמת הנקבה שבתוכו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"לפרשת וירא ד"הוהנה יצחק וחבקוק).

ובשעה שיצא קול מבין הכרובים למעלה ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי יהודה) ואמר " ךאַל תִשְלַח יָּׂד אֶל הַנַעַר" (בראשית כב, יב) ('הרוקח' על התורה פרשת וירא שער לקט בראשית כב, יב), הקב"ה הביא שוב נשמה לתוך גופו של יצחק ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי יהודה, 'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק), רק שעתה היתה זאת נשמת זכר ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק) שבאה לו מהעולם הבא ('פלח הרימון' לר' בצלאל הדרשן אופן עשרים וששה ד"ה והנה תדע דליכא) ונכנסה בתוכו ('שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק,'ראש דוד' להחיד"א פרשת וירא ד"ה ואפשר לפרש פ'), ולה היה את הכוח להוליד ולהוציא זרע קודש ('ראש דוד' להחיד"א פרשת וירא ד"ה ואפשר לפרש פ'), וגם היו לה 'חיים' כך שיצחק היה יכול להמשיך לחיות על ידה (עפ"י'שער הפסוקים' להאר"י ז"ל פרשת וירא ד"ה והנה יצחק וחבקוק) כי נעשה בן קיימא ('נזר הקודש'לר' יחיאל מיכל מגלוגאעל בראשית רבה נו, יד ד"ה רבי). ואז הקב"ה גילה לאברהם את הסוד שיצאה נשמתו של יצחק ובאה לו נשמה אחרת ('של"ה הקדוש'בחלקתורה שבכתב פרשת וירא ד"ה ומה שאמר אברהם אבינו).

ולאחר שבאה ליצחק נשמה מהעולם הבא (זוהר פרשת נח דף ס ע"א ד"ה 'למה נח נח' בחלק תוספתא), התיר אברהם את יצחק מקשריו, ועמד יצחק על רגליו ('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי יהודה) וברך ברכת 'מחיה המתים' ('הרוקח' על התורה פרשת וירא שער לקט בראשית כב, יב, 'לב אריה' פרשת תולדות אות ו ד"ה 'ולפי זה יתכן' כפי שהביא'פרקי דרבי אליעזר'),ויש אומרים שאברהם ברך את הברכה (זוהר פרשת נח דף ס ע"א ד"ה 'למה נח נח' בחלק תוספתא). וכן מלאכי השרת פתחו ואמרו 'ברוך מחיה המתים' ('קהלת יעקב' ערך ע"ק ד"ה עקידת יצחק). ומחמת הנשמה שבאה ליצחק מהעולם הבא, שמו של יצחק לא נזכר פעמיים ברצף בתורה. וזה בשונה משאר האבות שעליהם נאמר "וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אַבְרָהָם וַיֹּאמֶר הִּנֵנִּי" (בראשית כב, יא) וכן "וַיֹּאמֶרַ יַעֲקֹּב יעֲקֹּב וַיֹּאמֶר הִּנֵנִּי" (בראשית מו, ב) (זוהר פרשת נח דף ס ע"א ד"ה 'למה נח נח' בחלק תוספתא). והטעם בזה, משום ששמותיהם הוכפלו כנגד רוחם בעולם הזה ורוחם בעולם הבא, ואילו יצחק לאחר העקידה היה כבר בחייו 'בן עולם הבא' והיתה לו רק רוח אחת, לכן לא נכפל שמו ('כתם פז' פרשת נחדף ס על התוספתא ד"ה בר מיצחק).

הנשמה שקיבל יצחק אחרי העקידה היתה נעלה מאוד בקדושה ולא היתה בה אחיזת היצר הרע ('נזר הקודש' על בראשית רבה ל, ד ד"ה כל מי שנכפל). וזו הסיבה שהיה צריך להביא את יצחק בתחילה עם נשמה של נקבה ורק אחר כך לתת לו את נשמתו העיקרית מצד הזכר – מחמת גודל מעלת נשמתו ('שם משמואל'לר' שמואל מסוכוצ'וב פרשת וירא שנת תרע"ז דף קפ ד"ה ובזה יש לפרש). כי 'החיצונים' לא מניחים לנשמות גבוהות לבוא לעולם הזה, והדרך להביאם הוא על ידי זיווג פגום שאז החיצונים חושבים שנשמה זו תקלקל את מעשיה ותחזור פגומה עוד יותר, ולכן לא מונעים את בואה לעולם. וכפי שהיה עם אברהם שנולד מתרח ואשתו בימי נידתה. אך מכיוון שיצחק נולד מאברהם ושרה בתכלית הקדושה, היה חשש ש'החיצונים' יעשו כל אשר ביכולתם על מנת שנשמת יצחק לא תבוא לעולם הזה ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרפ"א דף רד ד"ה ויש להמתיק הדברים), וכוחות הרע יתאמצו מאוד כנגדה ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרע"ז דף קפ ד"ה ובזה יש לפרש) (להרחבה בענין הבאת נשמות גדולות לעולם ראה אחד ממאמרינו לפרשתוישב–'ביאת נשמתו של דוד המלך').

לכן ה' יתברך עשה שיצחק ייוולד עם נשמה של נקבה שלא ראויה להוליד, כדי שלא יהיה מקום לכוחות 'החיצונים' כל כך לקטרג עליו, היות שלא יכולה לצאת ממנו האומה הישראלית, ואז הם לא יתאמצו למנוע את בואו לעולם ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרפ"א דף רד ד"ה ויש להמתיק הדברים). אמנם בשעה שהגיע עת העקידה ואברהם היה עוקד את בנו למטה, היה הקב"ה כופת את שריהם של אומות העולם למעלה ('בראשית רבה' נו, ה) ועמהם כל כוחות הסטרא אחרא המשתלשלים מהם ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרע"ז דף קפ ד"ה ובזה יש לפרש), ונעקרו גם כל שרי הדין למעלה ('עמק המלך'לר' נפתלי הירץשער התוהו דף כ ע"ב ד"ה כי כשנעקד) והשתתקו כל כוחות הרע שבעולם ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרע"ז דף קפ ד"ה ובזה יש לפרש), וכל כוחות החיצונים נקשרו אז ואבד כוחם ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרפ"א דף רד ד"ה ויש להמתיק הדברים), לכן ניתנה אז ביצחק הנשמה מצד הזכר, לפי שיכלה באין מפריע ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרע"ז דף קפ ד"ה ובזה יש לפרש) לצאת אל האור ('שם משמואל' פרשת וירא שנת תרפ"א דף רד ד"ה ויש להמתיק הדברים).

על ידי החלפת נשמתו של יצחק אבינו בשעת העקידה מנשמת נקבה לנשמת זכר, הוא זכה להאריך ימים. ושם התקיימה ביצחק הבשורה שנאמרה לאברהם אביו "יַעַן אֲשֶר עָשִּיתָ אֶת הַדָבָר הַזֶה וְלֹּא חָשַכְתָ אֶת בִּנ ך אֶת יְחִּידֶָך: כִּי הַיָם" (בראשית כב, טז-יז), וכפילות הלשון על ריבוי הזרע הוא אחד לאב ואחד לבן ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך מהדורה בתרא על פרשת וירא דף ח ע"ב ד"ה ובזוהר איתא). לכן כבר בשעת העקידה נתקן שתהיינה שתי 'עולת תמיד' בכל יום בבית המקדש, כדי שיהיה זכרון לעקידת יצחק. וזה נרמז בציווי קרבן העולה שנאמר "צַו אֶת אַהֲרֹּן וְאֶת בָנָיו לֵאמֹּר זֹּאת תֹורַת הָעֹּלָה הִּוא הָעֹּלָה נכתבת בלשון זכר אך נקראת בלשון נקבה, כי רומזת על יצחק אבינו שהיתה בו בתחילה נשמת נקבה ובשעת העקידה פרחה נשמתו ונזדמנה לו נשמת זכר, לפי שטעם קרבן עולה הוא משום יצחק אבינו (ספר 'מתתיה'לר' מתתיה ליברמןעל התורה תחילת פרשת צו ד"ה במדרש תנחומא).

בָּׂר ך אֲבָּׂרֶכ ך וְהַרְבָּׂה אַרְבֶה ךאֶת זַרְע כְכֹוכְבֵי הַשָמַיִּם וְכַחֹול אֲשֶר עַל שְפַת

עַל מֹוקְדָה עַל הַמִּזְבֵחַ כָל הַלַיְלָה עַד הַבֹּקֶר וְאֵש הַמִּזְבֵחַ תּוקַד בֹו" (ויקרא ו, ב)" , תֹורַת הָעֹּלָה הִוא הָעֹּלָה" – התיבה "הִוא"

הקב"ה רמז לאברהם אבינו שנשמתו של יצחק עתידה להתחלף לזכר

הקב"ה רמז לאברהם אבינו כי בנו יצחק עתיד לשוב לבחינה של זכר, כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר שֹוב אָּׂשּוב אֵלֶיָך כָעֵת חַיָה ךוְהִּנֵה בֵן לְשָרָה אִּשְת" (בראשית יח, י), " שֹוב אָשּוב" – נאמר כפול, אחד כנגד יצחק שהיה בתחילה נקבה, ואחד כנגד מה שחזר להיות זכר ('ראש דוד' להחיד"א פרשת חיי שרה ד"הוחלוקת צופיה הליכות. ראה 'אור החיים הקדוש' בראשית יח, י) בשעת העקידה ('אור החמה' על זוהר פרשת וירא דף קג ע"א גליון ד"ה נוקבא) בזכות אברהם ('ראש דוד' להחיד"א פרשת חיי שרה ד"ה וחלוקת צופיה הליכות שבכל יום)." אֵלֶיָך" – הכוונה שבך הוא עתיד להתקשר ולא בצד הנקבה (זוהר פרשת בשלח דף מד ע"ב ד"ה תא חזי באברהם), כלומר ה' בישר לאברהם ברמז, כי אף שיש ליצחק בתחילה נשמת נקבה הרי שבסוף העקידה תבוא לו נשמת זכר ('נצוצי אורות' להחיד"א על זוהר פרשת בשלח דף מד ע"ב אות א) חדשה, ועל ידה הוא יהיה דבק בו ('קרבןשבת' פרק א סימןד"ה לזה אמר המלאך) וְיִקָּׂרא בנו, ולא יקרא עוד בנה של שרה ('טירת כסף' לר' חיים אברהם גטניו פרשת וירא דרוש ג דף כח ע"א טור א ד"ה אין אמת). וזה נרמז לו גם בראשי התיבות " והִּנֵהֵ בןְ לשָרָה" שעולים בגמטריא ל"ח, והוא מספר השנים שיעברו מיום הבשורה של לידת יצחק ועד שעת העקידה ('נפלאות חדשות'לר' נח ליפשיץ חתנו ותלמידו של הגר"אפרשת וירא דף יזע"א ד"ה בספר ארחות חיים).

וזה נרמז גם כאשר ה' אמר לאברהם על שרה " ובֵרַכְתִּי אֹּת ה וְגַם נֵ תַתִּי מִּמֶנָה ל ך בֵן וב רַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגֹויִּם מַלְכֵי עַמִּים מִּמֶנָה יִּהְיּו" (בראשית יז, טז)" .וְגַם נָתַתִּי מִּמֶנָה ל ך בֵן" – כלומר שהבן יהיה בעתיד שייך לך ולבחינתך שהיא בחינת זכר, ויהיה ראוי להוליד. וזה גם מה שנאמר "וַיֹּאמֶר אֱלִּ קים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְעֵינֶי ך עַל הַנַעַר וְעַל אֲמָת ך כֹּל אֲשֶר תֹּאמַר אֵלֶי ך שָרָה שְמַע בְקֹּלָּה כִּי בְיִּצְחָק יִּקָרֵא ל ך זָרַע" (בראשית כא, יב)" ,כִּי בְיִּצְחָק יִּקָרֵא ל ך זָרַע" – שהזרע יהיה נקרא לך ולשורשך, כך שעל אף שבשעת הלידה היתה בו רק מנשמת שרה, הרי שבשעת העקידה תתחלף נשמתו ותתעבר בו מנשמתך אברהם ('אמרי נועם' פרשת חיי שרה ד"ה ובפסוק ותהי אשה). ולזה גם רומזת התיבה "בְיִצְחָּׂק", לומר שיקרא לו זרע רק בחלק מיצחק אך לא בכל יצחק, לפי שהנשמה שיש בו עתה פרוח תפרח, ואז " יִקָּׂרֵא ל ך זָּׂרַע" בגוף זה עם נשמה אחרת שהיא מהזכר ('פני דוד'על התורהלהחיד"א פרשת וירא אות כז ד"ה כי ביצחק). וזה נרמז גם באות הראשונה של התיבה "בְיִּצְחָק" כאשר התיבה כביכול מתחלקת 'ב' יצחק' כלומר יצחק השני שאחר העקידה, בו יהיה זרע ('בתי הנפש' על ההגדה להחיד"אהובא בסוף ספרו 'מראית העין' ד"ה ברוך שומר).

מטעם זה ה' הבטיח מיד אחרי העקידה שיצחק יוליד ויתרבה כי הוא כבר קיבל את נשמת הזכר, וכפי שנאמר " ךוַיִּקְרָא מַלְא וָ יְה"ה אֶל אַבְרָהָם שֵנִּית מִּן הַשָמָיִּם: וַיֹּאמֶר בִּי נִּשְבַעְתִּי נְאֻם וָ יְה"ה

הַשָמַיִּם וְכַחֹול אֲשֶר עַל שְפַת הַיָם וְיִּרַש זַרְע ך אֵת שַעַר אֹּיְבָיו: פרשת וירא ד"ה 'ויקרא מלאך ה'' בהערה, 'קרית ארבע' לר' רחמים חורימתוניספרשת וירא דף יא ד"ה 'קח נא את בנך')" ,אֶל אַבְרָהָם שֵנִּית" – רומז על 'הלידה השניה' של יצחק לאחר שהתחלפה נשמתו. "אַרְבֶה" – בגמטריא 'יצחק' לפי שהוא ראוי עתה להוליד ולהתרבות. ונשמת הזכר הזאת הגיעה לו בזכות אברהם אבינו שנאמר "עֵקֶב אֲשֶר שָּׂמַעְת בְקֹלִי" ('מגלה צפונות' חלק א'למחבר'שבט מוסר'פרשת וירא ד"ה 'ויקרא מלאך' בהערה), על שהעלה אותו למזבח ועל ידי כן גרם שיקבל נשמת זכר ויינתן בו כוח ההולדה ('תולדות יצחק' לר' יצחק מנעשכיז

כִּי יַעַן אֲשֶר עָשִּיתָ אֶת הַדָבָר הַזֶה וְלֹּא חָשַכְתָ אֶת בִּנ ך אֶת יְחִּידֶָך:

כִּי בָר ך אֲבָרֶכ ך וְהַרְבָה אַרְבֶה אֶת זַרְע ך כְכֹוכְבֵי וְהִּתְבָרֲכ ו בְזַרְע ך כֹּל גֹויֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶר שָמַעְתָ בְקֹּלִּי" (בראשית כב, טו-יז) ('מגלה צפונות' חלק א'לר' אליהו הכהן

פרשת וירא דף ט ע"אד"ה ויקרא). ולכן הבן יעקב שנולד אחר כך ליצחק, נרמז בפרשת העקידה בפסוק "וַיְבַקַע עֲצֵי עֹּלָה (בראשית כב, ג), שהתיבה "וַיְבַקַע" היא אותיות "וְיַעֲקֹב" (בראשית כה, כז) ('מעדני מלך' לר' אשר הורוביץ בנו של 'אמרי נועם' פרשת חיי שרה דף נ ע"ב ד"ה נראה לי. וראה 'מאמר אם כל חי' להרמ"ע מפאנו חלק ג, ב).

וַיָקָם וַיֵל ך אֶל הַמָקֹום אֲשֶר אָמַר ל ו הָאֱלִּ קים"

וכן זה מה שנאמר " וְאֵלֶה תֹולְדֹּת יִּצְחָק בֶן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הֹולִּיד אֶת יִּצְחָק" (בראשית כה, יט), כלומר לימד שכל ה" תֹולְדֹת" של יצחק הם משום ש"אַבְרָּׂהָּׂם הֹולִיד אֶת יִצְחָּׂק" כאשר יצחק כבר היה חי ('ראש דוד'להחיד"אפרשת תולדות ד"ה איכו השתא הבה) על ידי שבזכותו באה ליצחק נשמת זכר בעקידה (ראה'מגלה עמוקות' על התורה תחילת פרשת תולדות ד"ה אברהם הוליד), ונקראת שהוא ילד אותה כי היא באה מצדו של אברהם ('ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן בחלק לקוטים פרשת חיי שרה דף יז ע"ב טור א ד"ה להבין סמיכות) ועל אף שבתחילה היתה בו נשמה של נקבה ('דברים אחדים'להחיד"א דרוש ט לשבת תשובה ד"ה נחזור לעניננו) בעבור שרה אמנו שהיתה נקבה, הרי שהיא השתנתה ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה איכו השתא הבה). לכן הוא נקרא "יִּצְחָק בֶן אַבְרָהָם" כי הפסוק מדבר לאחר העקידה, מה שאין כן קודם לעקידה שהיה נקרא 'בן שרה' ('לב אריה'לר' אריה לייב בן האשקי פרשת תולדות אות ז ד"ה ולפי זה נראה). זה גם הטעם שדווקא אברהם נקרא 'אביו' של יעקב בפסוק "וְהִּנֵה וָ יְה"ה נִּצָב עָלָיו וַיֹּאמַר אֲנִּי וָ יְה"ה אֱלֵ קי אַבְרָהָם אָּׂבִיָך ואלֵ קי יִּצְחָק" (בראשית כח, יג), לפי שאברהם הוא זה שגרם כי יצחק יוליד את יעקב על ידי שהוליך את יצחק לעקידה ושם קיבל נשמה שמולידה ('מגלה צפונות' חלק א'למחברלר' אליהו הכהן מחבר'שבט מוסר'פרשת ויצא ד"ה 'והנה ה' נצב עליו').

וזו גם כוונת הפסוק "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָא בַיָמִּים וָ וַיה"ה בֵר ך אֶת אַבְרָהָם בַכֹּל" (בראשית כד, א), שיש מרבותינו אומרים כי "בַכֹּל" זו בת שהיתה לאברהם (ראה גמ' בבא בתרא דף טז ע"ב), ויש אומרים "בַכֹּל" זה בן ונרמז בתיבה עצמה שעולה בגמטריא 'בן' (ראה רש"י בראשית כד, א). ושתי הדעות הן אמת ורומזות ליצחק אבינו, כי קודם העקידה היתה בו נשמת נקבה והוא היה בכלל 'בת', אך אחרי העקידה נהפך ל'בן' על ידי נשמת הזכר שקיבל. ונמצא כי 'הבת' שהיתה נקראת "בַכֹּל" התהפכה ל'בן' וזה נרמז בגמטריא השווה ביניהם ('חוט של חסד'לר' אליהו הכהןמחבר'שבט מוסר' פרשת חיי שרה ד"ה וה' ברך את אברהם בכל, 'קרבן שבת' פרק א סימן ד ד"ה ויתורץ גם כןהפסוקים וד"ה ויתורץ גם כן הקושיא, 'נזר הקודש' על בראשית רבה ס, יג ד"ה ואמנם שוב, 'טירת כסף' לר' חיים אברהם גטניו פרשת וירא דרוש ג דף כח ע"א טור א ד"ה ואפשר). ומטעם זה הפסוק " וָ וַיה"ה ךבֵר אֶת אַבְרָהָם בַכֹּל" (בראשית כד, א) מופיע מיד אחרי מיתת וקבורת שרה, ללמד שיצחק כבר לא דבוק בה על ידי נשמתו אלא באברהם אבינו, וזו היא הברכה ש" ךבֵר" ה' את אברהם ('קרבן שבת' לר' בצלאל הדרשןפרק א סימן ד ד"ה ויתורץ גם כן, 'זרע ברך'לר' ברכיה ברךחלק א' פרשת חיי שרה ד"ה ומה שנעשה כך).

נשמת הנקבה של יצחק שפרחה מגופו נכנסה בתוך האיל שהוקרב

לאברהם היה צער בשעה שנאמר לו " ךאַל תִּשְלַח יָד אֶל הַנַעַר וְאַל תַעַש ל ו מְאּומָה" (בראשית כב, יב) כי חשב שקרבנו לא שלם ולחינם סידר את הכל ובנה את המזבח. אז זימן לו הקב"ה "אַיִּל" שנאמר " וַיִּשָא אַבְרָהָם אֶת עֵינָיו וַיַרְא וְהִּנֵה אַיִּל אַחַר נֶאֱחַז בַסְב ך בְקַרְנָיו" (בראשית כב, יג). האיל הזה נברא בכוחו (זוהר פרשת וירא דף קכ ע"ב ד"ה הא תנינן הוא איל) הרוחני ('אור החמה' זוהר פרשת וירא ד"ה 'אברהם בתרא' מהרמ"ק) בין השמשות ערב שבת ראשונה של בריאת העולם, על מנת שיזדמן בשעה שיצטרך לו אברהם אבינו (זוהר פרשת וירא דף קכ ע"ב ד"ה הא תנינן הוא איל). ואז שנה אחת לפני מועד עקידת יצחק הוא התגשם ונגלם בפועל לצורת איל ('אור החמה' זוהר פרשת וירא ד"ה 'אברהם בתרא' מהרמ"ק, 'ברכת שמואל' לאביו שלמחבר'קב הישר' פרשת וירא ד"ה 'וכדי שנבוא' בשם הזוהר), ונעשה בשעת העקידה כ'כבש בן שנתו' שכשר לקרבן התמיד (זוהר פרשת וירא דף קכ ע"ב ד"ה הא תנינן הוא איל). ומה שהוא נקרא בתורה בשם "אַיִּל" שמעיד על כך שהוא גדול בשנים, היה זה מחמת שהקדימה 'רוחניותו' להיברא כבר בעת בריאת העולם בין השמשות ('אור החמה' זוהר פרשת וירא ד"ה 'אברהם בתרא' מהרמ"ק. ראה 'תיקוני הזוהר' תיקונא תניינא דף קלט ע"א ד"ה בראשית תמן אש לעולה).

האיל הזה שנברא, רץ מגן עדן ('הרוקח' על התורה פרשת וירא חלק לקט בראשית כב, יג) ובא להיות מוקרב תחת יצחק. אז היה עומד שם הס"מ, ומסיתו ('פרקי דרבי אליעזר'פרק לא ד"ה רבי זכריה) ודוחפו ('הרוקח' על התורה פרשת וירא חלק לקט בראשית כב, יג) כדי לבטל את קרבנו של אברהם אבינו. והיה האיל נאחז בשתי קרניו בין האילנות שנאמר "וְהִּנֵה אַיִּל אַחַר נֶאֱחַז בַסְב ך בְקַרְנָּׂיו" (בראשית כב, יג) ('פרקי דרבי אליעזר'פרק לא ד"ה רבי זכריה). ובאותה השעה נשמת הנקבה ('ראש דוד' להחיד"א פרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר בהקדמה, 'דברים אחדים' דרוש ט לשבת תשובה ד"ה ואפשר במה) שהיתה בתוך יצחק ופרחה לה בשעת העקידה, נכנסה בתוך האיל ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח, 'נחלת בנימן'לר' בנימין וואלףעל טעמי המצוות מצוה קג ד"ה ועוד נראה, 'דבש לפי' להחיד"א מערכת ש אות יט, 'ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר, 'נזר הקודש' על בראשית רבה נו, יד ד"ה רבי בשם חכמי האמת). לכן מיד אחרי שנאמר לאברהם להימנע משחיטת יצחק, נאמר "וְהִּנֵה אַיִּל אַחַר" (בראשית כב, יג), בכדי ללמד שנשמתו של יצחק נכנסה באיל ('מגלה צפונות' למחבר 'שבט מוסר' חלק א' פרשת וירא ד"ה 'ויקרא מלאך' בהערה שם). ורמז לכך בתיבה "אַחַר" שעולה בגמטריא 'יצחק' עם הכולל ('דברים אחדים'להחיד"אדרוש ט לשבת תשובה ד"ה ואפשר במה) וכאילו נכתב 'והנה איל יצחק' ('פני דוד' להחיד"א פרשת וירא אות כ ד"ה ואפשר לרמוז).

וכבר קודם לכן נצנצה באברהם 'רוח הקודש' והוא התנבא על האיל הזה שמוכן מששת ימי בראשית ('ראש דוד' פרשת וירא ד"ה ומעתה נבא לביאור הכתוב) כפי שנאמר "וַיֹּאמֶר יִּצְחָק אֶל אַבְרָהָם אָבִּיו וַיֹּאמֶר אָבִּי וַיֹּאמֶר הִּנֶנִּי בְנִּי וַיֹּאמֶר הִּנֵה הָאֵש וְהָעֵצִּים וְאַיֵה הַשֶה לעֹּלָה: וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֱלִּ ק ים יִּרְאֶה ל ו הַשֶה לְעֹּלָה בְנִּי וַיֵלְכ ו שְנֵיהֶם יַחְדָו" (בראשית כב, ז-ח), " יִרְאֶה לֹו הַשֶה לְעֹלָּׂה בְנִי" – כלומר השה שעתיד להיות העולה, הוא ממש "בְנִי" מכוח הנשמה שתבוא לו מיצחק בשעת העקידה ('ויואל משה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח ד"ה 'מפריחת נשמתו' בשם הגאון מלבוב, 'מדרש תלפיות' לר' אליהו הכהן מחבר 'שבט מוסר' ענף יצחק ד"ה 'ספר קרבן שבת' מהמחבר). ונרמז גם בראשי תיבות " אלִּ קים ירְאֶה ל ו" שעולים 'איל' ('ראש דוד'להחיד"אפרשת וירא ד"ה ומעתה נבא לביאור הכתוב, 'פני דוד' להחיד"א פרשת וירא אות לג). ואברהם לקח את האיל והקריב אותו תחת יצחק שנאמר "וַיִּקַח אֶת הָאַיִּל וַיַעֲלֵה ו לְעֹּלָה תַחַת בְנֹו" (בראשית כב, יג)('פרקי דרבי אליעזר' פרק לא ד"ה רבי זכריה). והתקיים באילֵ הֶפְשט וניתוח כמו בקרבן התמיד, ונעשה כאילו יצחק היה שחוט ושרוף ('מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח) מכוח נשמתו שהיתה באיל ('ויואל משה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח ד"ה ולפיכך).

אברהם היה מתפלל שכל פעולה תהיה תחת בנו. על הדם אמר "רבון העולמים תהא רואה דם יצחק זרוק לפניך" וכן על העור "תהא רואה כאלו עורו של יצחק הפשטתי לפניך" וכששרפו "תהא רואה כאלו אפרו של יצחק צבור על גבי המזבח" ('במדבר רבה' יז, ב). ואמר את כל אלו לפי שהיתה נשמת יצחק בתוך האיל ('יד יהודה' על 'מאמר חיקור דין' להרמ"ע מפאנו חלק ב פרק ח אות לא ד"ה ונתקיים), ונמצא בזה שיצחק נשחט ממש ('ראש דוד'להחיד"אפרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר בהקדמה), וכאילו גם נקרב בגופו ('נזר הקודש' על בראשית רבה נו, יד ד"ה רבי בשם חכמי האמת). ובזה קיים אברהם אבינו את ציווי ה' " קַח נָא אֶת בִּנ ך אֶת יְחִּיד ך אֲשֶר אָהַבְת אֶת יִצְחָּׂק וְל ך ל ך אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִּיָה וְהַעֲלֵה ו שָּׂם לְעֹלָּׂה עַל אַחַד הֶהָרִּים אֲשֶר אֹּמַר אֵלֶיָך" (בראשית כב, ב) ('חדרי בטן' להחיד"א פרשת ואתחנן אות יח ד"ה 'אולי אתה החילות' בשם המקובלים). ולכן נאמר על הר המוריה בו נשחט האיל " וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵם הַמָקֹום הַהּוא יְהֹוָה יִּרְאֶה" (בראשית כב, יד), כלומר ביקש ש"יִּרְאֶה" את הקרבת האיל שהיתה בו נשמת הנקבה שפרחה מיצחק ('אבות הראש' לר' רחמים יצחק פאלאג'י על אבות דרבי נתן פרק א ד"ה'ומאחר' בשם החיד"א).

שרה נפטרה מיד עם פריחת נשמת הנקבה של יצחק והתגלגלה ברבקה

נשמת יצחק אבינו היתה מהצד של שרה ושניהם היו שורש אחד ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך פרשת חיי שרה ד"ה והנה התוספות שם) ונשמה אחת ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ש אות יט), והיו אגודים ('ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן בחלק לקוטים פרשת חיי שרה דף יז ע"ב טור א ד"ה להבין סמיכות) וקשורים זה בזה. לכן כשפרחה נשמת הנקבה של יצחק ('מגלה עמוקות' פרשת וירא ד"ה ואברהם היו יהיה,'זרע ברך' פרשת חיי שרה ד"ה והנה התוספות שם) בשעת העקידה, בעוד שיצחק בן שלושים ושבע שנה (ראה זוהר פרשת וירא דף קג ע"א ד"ה והנה בן לשרה, 'מדרש תנחומא' פרשת שמות אות א, רש"י בראשית כה, כ) ('שפתי כהן על התורה' פרשת וירא על הפסוק 'ויהי אחר הדברים האלה'), אזי באותו רגע ממש פרחה גם נשמתה של שרה ('מגיד מישרים'לר' יוסף קארופרשת תולדות ד"ה אבל רזא דמילתא, 'זרע ברך' פרשת חיי שרה ד"ה והנה התוספות שם, 'קרבן שבת' פרק א סימן ד ד"ה וכדי לתרץ). ונרמז בפסוק " וַיִּהְי ו חַיֵי שָרָה מֵאָה שָנָה וְעֶשְרִּים שָנָה וְשֶבַע שָנִּים שְנֵי חַיֵי שָרָה" (בראשית כג, א), שהתיבה " וַיִּהְיּו" היא בגמטריא שלושים ושבע ('שפתי כהן על התורה' פרשת וירא על הפסוק 'ויהי אחר הדברים האלה'). ואברהם אבינו שידע כי נשמת שרה ונשמת יצחק אחת הן, הבין ששרה תמות אם תפרח נשמת יצחק. וזה מה שנאמר לאחר פטירת שרה " וַתָמָת שָרָה בְקִּרְיַת אַרְבַע הִּוא חֶבְרֹון בְאֶרֶץ כְנָעַן וַיָבֹּא אַבְרָהָם לִּסְפֹּד לְשָרָה וְלִּבְכֹּתָּה" (בראשית כג, ב)" ,וַיָּׂבֹא אַבְרָהָם לִּסְפֹּד" – שעל מנת כן הוא בא לכתחילה בכדי לספוד לה, כי הבין שנפטרה. ודבר זה נרמז בתיבה "וַיָּׂבֹא" שהיא ראשי תיבות 'ונשמת יצחק בתוך איל', לפי ששרה ויצחק היו שורש אחד ('דבש לפי' להחיד"א מערכת ש' אות יט).

ניצוץ מהנשמה של שרה אמנו ('גליא רזיא'מתלמידי האר"י ז"לדף לח ע"א ד"ה תדע כי בענין, 'מגלה עמוקות'לר' נתן נטע שפירא פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויצחק בה מבא באר', 'לב אריה' פרשת חיי שרה אות יא ד"ה 'ובזה יתבאר' בשם 'פרקי דרבי אליעזר' אף שלא נמצא במהדורה שבידנו) ביחד עם נשמת הנקבה של יצחק, התחברו אחרי סילוקם ('זרע ברך' לר' ברכיה ברך תלמיד 'המגלה עמוקות' פרשת חיי שרה ד"ה והנה התוספות שם) ונכנסו בתוך רבקה. ועל כך נאמר "וַיְהִּי יִצְחָּׂק בֶן אַרְבָעִּים שָנָה בְקַחְת ו אֶת רִבְקָּׂה בַת בְתּואֵל הָאֲרַמִּי מִּפַדַן אֲרָם אֲחֹות לָבָן הָאֲרַמִּי ל ו לְאִשָּׂה" (בראשית כה, כ), והתיבות " ל ו לְאִּשָה" רומזות כי מה שהיה בו ובעצמותו, כלומר נשמתו הקודמת, זה מה שלקח עתה לאשה. ומשום כך נאמר " וָ וַיֶעְתַר יִּצְחָק לַיה"ה לְנֹּכַח אִּשְתֹו כִי עֲקָּׂרָּׂה הִוא" (בראשית כה, כא), שהתיבה "הִוא" נכתבה בלשון זכר כנגד יצחק, ונקראת בלשון נקבה כנגד רבקה, בכדי לרמוז שבעקרות זו יצחק בעצמו נחשב עקר, שהרי נשמת הנקבה שהיתה בו היא זו שנכנסה ברבקה, וממילא עקרות אשתו תיחשב גם אליו. ולכן אליעזר עבד אברהם אמר על רבקה "הִּוא הָאִּשָהַ אֲשֶר הֹכִיח וָיְה"ה לְבֶן אֲדֹּנִּי" (בראשית כד, מד), שהתיבה " הֹכִיח" היא לשון תוכחה ויסורין, כנגד מה שעבר יצחק בשעה שפרחה ממנו נשמתו בעקידה ונכנסה ברבקה ('ברכת טוב' לר' משה נראל הכהן בחלק ליקוטים פרשת חיי שרה דף יז ע"ב ד"ה להבין סמיכות. וראה 'עיני כל חי' לר' חיים פאלאג'י על גמ' יבמות דף סא ע"ב ובספר דף כט ע"ב ד"ה 'וכן הוא אומר והנערה' שגם כתב כי נשמת הנקבה של יצחק נכנסה ברבקהבשעת העקידה. וראה 'מדרש תנחומא' פרשת תולדות אות טעפ"ירבי יוחנןשטעם עקרותרבקה הוא כטעם העקרותשלכלהאמהות הקדושות, לפישהקב"ה מתאוה לתפלתן עיי"ש).

כיון שניצוץ מנשמת שרה התגלגל ברבקה אמנו ('גליא רזיא'מתלמידי האר"י ז"ל דף לח ע"א ד"ה תדע כי בענין, 'מגלה עמוקות' פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויצחק בה מבא באר', 'לב אריה' פרשת חיי שרה אות יא ד"ה 'ובזה יתבאר' בשם 'פרקי דרבי אליעזר' אף שלא נמצא במהדורה שבידנו), לכן ביום שמתה שרה, נולדה רבקה ('לב אריה' פרשת חיי שרה אות יא ד"ה 'ובזה יתבאר' בשם שפתי כהן על התורה). וגם דיוקנה של רבקה היה דומה לגמרי לדיוקנה של שרה אמנו ('מגלה עמוקות' פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויצחק בה מבא באר') כפי שנאמר על רבקה "וַיְבִּאֶהָ יִּצְחָק הָאֹּהֱלָה שָּׂרָּׂה אִמֹו" (בראשית כד, סז) כלומר שהיתה כדמות אמו ממש (זוהר פרשת חיי שרהדף קלג ע"א ד"ה אמר רבי יהודה). וכאילו נכתב בפסוק ' וַיְבִּאֶה שָרָה אִמֹו הָאֹּהֱלָה' לומר שהיתה ממש אמו. לכן גם נאמר אחר כך " וַיִּנָחֵם יִּצְחָק אַחֲרֵי אִּמֹו" (בראשית כד, סז), כי רבקה היתה דומה לשרה אמו מכוח נשמת שרה שבתוכה ('ברכת טוב' בחלק לקוטים פרשת חיי שרה דף יז ע"ב טור א ד"ה להבין סמיכות). ומשום כך בשעה שרבקה באה לאוהל של שרה חזרו כל הסימנים שהיו שם בחיי שרה ('מגלה עמוקות' פרשת חיי שרה על הפסוק 'ויצחק בה מבא באר'), כמו השכינה ששרתה שם והנר שהיה דולק מערב שבת לערב שבת במשך כל ימות השבוע. וכן רבקה היתה דומה לשרה גם בכל מעשיה (זוהר פרשת חיי שרהדףקלג ע"א ד"ה ויביאה יצחק).

רבקה בת זוגו של יצחק נולדה רק לאחר שיצחק קיבל את נשמת הזכר

אברהם ושרה המתינו מלהשיא את יצחק, כי לא היה ראוי לישא אשה ('דברים אחדים' להחיד"א דרוש ט לשבת תשובה ד"ה ובהכי ניחא, 'מקור ברוך' לר' ברוך פיטוסי דף לא ע"ב ד"ה נחזור לענין) כל עוד היתה בו נשמת נקבה שאינה מולידה ('ראש דוד'להחיד"אפרשת תולדות ד"ה איכו השתה הבה, 'מקור ברוך' לר' ברוך פיטוסי דף לא ע"ב ד"ה נחזור לענין), שהרי אין האשה אלא לבנים ('טירת כסף' לר' חיים אברהם גטניו פרשת וירא דרוש ג דף כח ע"א טור א ד"ה אין אמת). ובנוסף גם לא היתה לו בכלל בת זוג בעולם כי אין בת זוג לאדם שיש לו נשמת נקבה ('אור החיים הקדוש' בראשית כב, כ, 'סמוכים לעד' למחבר 'שבט מוסר' פרשת וירא ד"ה וישב אברהם אל נעריו). אך לאחר שיצחק קיבל בשעת העקידה נשמת זכר ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה איכו השתה הבה), הוא כבר נעשה ראוי להוליד, ואז נולדה לו בת זוגו ('סמוכים לעד' פרשת וירא ד"ה וישב אברהם אל נעריו) רבקה, שממנה היה צריך להביא תולדות ('נזר הקודש' על בראשית רבה ס, יג ד"ה ואמנם שוב). והיא התעכבה מלבוא לעולם עד אותה העת שהתחלפה נשמתו של יצחק בשעת העקידה ('הרי בשמים' לר' יצחק בדרשי פרשת חיי שרה דף יד ע"ב ד"ה ונלע"ד הכונה). ואחרי העקידה יצחק נלקח עם גופו לגן עדן למשך שלוש שנים עד שרבקה תגדל, כי שם בגן עדן השטן לא היה יכול לקטרג עליו על כך שאינו נושא אשה אחרי שכבר באה לו נשמת זכר ('שמו אברהם' לר' אברהם פאלאג'י מערכת ע' ערך עקדה דף קפה ע"א וד"ה והנה לכאורה).

הקב"ה בישר לאברהם מיד אחרי העקידה על לידתה של רבקה כדי להודיעו שהיא בת זוגו של יצחק ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה איכו השתה הבה, 'בגדי אהרן' על התורה לר' אהרן דרשן סוף פרשת וירא ד"ה ויאמר כי נשבעתי) ונולדה כעת ('אור החיים הקדוש' בראשית כב, כ, 'סמוכים לעד'למחבר'שבט מוסר'פרשת וירא ד"ה וישב אברהם אל נעריו), שנאמר " וַיָשָב אַבְרָהָם אֶל נְעָרָיו וַיָקֻמ ו וַיֵלְכּו יַחְדָו אֶל בְאֵר שָבַע וַיֵשֶב אַבְרָהָם בִּבְאֵר שָבַע: וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְבָּׂרִים הָּׂאֵּלֶה וַיֻגַד לְאַבְרָהָם לֵאמֹּר הִּנֵה יָלְדָה מִּלְכָה גַם הִּוא בָנִּים לְנָחֹור אָחִּיָך: אֶת עּוץ בְכֹּר ו וְאֶת בּוז אָחִּיו וְאֶת קְמּואֵל אֲבִּי אֲרָם: וְאֶת כֶשֶד וְאֶת חֲז ו וְאֶת פִּלְדָש וְאֶת יִּדְלָף וְאֵת בְתּואֵל: ובְתּואֵל יָּׂלַד אֶת רִבְקָּׂה שְמֹּנָה אֵלֶה יָלְדָה מִּלְכָה לְנָחֹור אֲחִּי אַבְרָהָם" (בראשית כב,יט-כג)('אור החיים הקדוש' בראשית כב, כ, 'בגדי אהרן' על התורה לר' אהרן דרשן סוף פרשת וירא ד"ה ויאמר כי נשבעתי). " אַחֲרֵי הַדְבָּׂרִים הָּׂאֵּלֶה" הכוונה אחרי שפרחה נשמת הנקבה של יצחק ובאה לו נשמת זכר ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר), תכף ה' בישרו על לידת רבקה שנאמר " ובְתּואֵל יָּׂלַד אֶת רִבְקָּׂה" ('ראש דוד' פרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר, 'בגדי אהרן' על התורה סוף פרשת וירא ד"ה ויאמר כי נשבעתי). וזה בכדי להודיעו שעתה יצחק ראוי להוליד ('מסורת הברית'לר' דוד טבלי פרשת תולדות דף ו ע"ב ד"ה אברהם אברהם), וגם בכדי שיחכה ולא ימהר להשיאו לאשה אחרת, לרוב זריזותו ('ראש דוד'להחיד"אפרשת תולדות ד"ה ואפשר לומר).

מטעם זה אמרו רבותינו כי הזיווג של יצחק בא מהר המוריה (ראה'בראשית רבה'פרשה ס, י), על אף שדרך כל אדם שזיווגו נקבע כבר ארבעים יום קודם הלידה (ראה גמ' סוטה דף ב ע"א) ('קרבן שבת' לר' בצלאל קוברין הדרשן פרק א תחילת סימן ב ד"ה וכדי לתרץ), משום שיצחק החליף את נשמת הנקבה שאין לה זיווג בנשמת הזכר, כאשר הוא נעקד על המזבח בהר המוריה ('ליקוטיתורה'להאר"י ז"ל פרשת חיי שרה ד"ה מה' יצא הדבר), ורק אז היה ראוי לזיווג של נקבה ('קרבן שבת' פרק א תחילת סימן ב ד"ה וכדי לתרץ). וגם רק אז קיבלה בת זוגו רבקה את נשמתה עם פטירת שרה אמנו (ספר 'ארבע חרשים'לר' יששכר בערבחלק קנאת אפרים פרק טו דף יא ע"ב ד"ה ונח"ל). ויש מרבותינו שאמרו שזיווגו של יצחק בא ממה שאמרה רוח הקודש על רבקה בבית בתואל " ותְהִּי אִּשָה לְבֶן אֲדֹּנֶיָך כַאֲשֶר דִּבֶר וָ יְה"ה" (בראשית כד, נא) (ראה 'בראשית רבה' פרשה ס, י), כלומר שעד עתה לא הוזכר על יצחק אלא שהוא בנה של שרה כגון " ךוְהִּנֵה בֵן לְשָרָה אִּשְת" (בראשית יח, י), וכן " ולְשָרָה בֵן" (בראשית יח, יד) לפי שהיה מצד הנקבה שלה, אך לאחר העקידה הוא כבר חזר להיות 'בן אברהם' שנהפכה נשמתו לזכר ועל זה נאמר " ותְהִּי אִּשָה לְבֶן אֲדֹנֶיָך"('ליקוטי תורה' להאר"י ז"ל פרשת חיי שרה ד"ה מה' יצא הדבר) ושני הטעמים אחד הם.

זו גם הסיבה שמיד אחרי שה' ברך את אברהם בבן שנשמתו היא של זכר, כפי שנאמר " וָ וַיה"ה בֵר ך אֶת אַבְרָהָם בַכֹל" (בראשית כד, א) (ראה רש"י בראשית כד, א וכן לעיל), נאמר שהוא השביע את אליעזר עבדו ושלח אותו לקחת את בת זוגו של יצחק "וְאַבְרָהָם זָקֵן בָא בַיָמִּים וָ וַיה"ה בֵר ך אֶת אַבְרָּׂהָּׂם בַכֹל: וַיֹאמֶר אַבְרָּׂהָּׂם אֶל עַבְדֹו זְקַן בֵית ו הַמשֵל בְכָל אֲשֶר ל ו שִּים נָא יָד ך תַחַת יְרֵכִּי: ךוְאַשְבִּיע וָ בַיה"ה אֱלֵ קי הַשָמַיִּם וֵאלֵ ק י הָאָרֶץ אֲשֶר לֹּא תִּקַח אִּשָה לִּבְנִּי מִּבְנֹות הַכְנַעֲנִּי אֲשֶר אָנֹּכִּי יֹושֵב בְקִּרְבֹו" (בראשית כד, א-ג) ('זרע ברך' חלק א פרשת חיי שרה ד"ה ומה שנעשה כך, 'קרבן שבת' פרק א סימן ד ד"ה ויתורץ גם כן). וזה היה לאחר שיצחק המתין לבת הזוג של נשמתו שלוש שנים, מהעת שכבר היה ראוי להינשא עד שהיה בגיל ארבעים כפי שנאמר "וַיְהִּי יִּצְחָק בֶן אַרְבָּׂעִים שָּׂנָּׂה לָבָן הָאֲרַמִּי ל ו לְאִּשָה" (בראשית כה, כ) ('ראש דוד'להחיד"אפרשת תולדות ד"ה איכו השתה הבה). ה' יראנו נפלאות מתורתו, אמן.

בְקַחְת ו אֶת רִּבְקָה בַת בְתּואֵל הָאֲרַמִּי מִּפַדַן אֲרָם אֲחֹות