פ"ז. הגמ' מביאה דברי רב ורב זוטרא שאמרו
כשכיבדום, כדי שלא יבואו לידי גאוה.
לא טוב לרשעים שמקבלים שכר בעוה"ז, וטוב לצדיקים שמקבלים עונש בעוה"ז, הצדיקים מזכים לבניהם עד סוף כל הדורות, והרשעים מחייבים לבניהם עד סוף כל הדורות.
כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו, שהקב"ה מדחה את העבירה מפניו שלא תבוא לידו, כדי שלא יהיה הוא בגיהנום ותלמידיו בגן עדן, וכל המחטיא את הרבים אין מספיקים בידו לעשות תשובה, כדי שלא יהיה הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנום.
האומר אחטא ואשוב אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשות תשובה, דאחרי פעמיים נעשה לו כהיתר.
האומר אחטא ויוה"כ מכפר אין יוה"כ מכפר, אפילו לרבי שיוה"כ מכפר בלא תשובה, מאחר שסומך עליו לחטוא אינו מכפר.
עבירות שבין אדם לחבירו אין יוה"כ מכפר עד שירצה את חבירו, דכתיב "מכל חטאותיכם לפני ד' תטהרו", ואפי' מקניטו בדברים צריך לפייסו, וצריך לפייסו עם שלש שורות של שלשה בני אדם כלומר ג' פעמים ובכל פעם ג' אנשים, ולא יבקש ממנו יותר מג' פעמים, ואם מת מביא י' בני אדם ומעמידם על קברו ואומר חטאתי לאלוקי ישראל ולפלוני.
רבי זירא היה ממציא עצמו לפני מי שחטא לו כדי שיוכל לבקש מחילה.
רב הביא עצמו בערב יוה"כ לפני טבח שחטא לו, ולא רצה הטבח לבקש מחילה, ומת הטבח.
