'רבי, עשיתי את המוטל עלי על פי דין תורה

'רבי, עשיתי את המוטל עלי על פי דין תורה - שאלתי רב, ורב אחר אין כאן במחנה. אם אינכם יכולים להתיר לי בפה מלא לפדות את הילד, סימן ברור הוא שההלכה אינה מתירה זאת. בעיני נחשבת שתיקתכם כפסק דין גמור שאסור לי לעשות כן על פי התורה!

ואם התורה אסרה - הריני מקבל את הדין באהבה ובשמחה! בני יחידי יעלה עולה לכבוד שמו יתברך, ואני לא אעשה דבר להצילו - אך ורק משום שכך ציווה אותי בוראי!'

ואכן, האב עמד בדיבורו. לאורך כל יום ראש השנה הסתובב בין שבילי המחנה, עיניו זולגות דמעות אך לבו עולה בלהבות של שמחה קדושה על שזכה להקריב את בנו יחידו לה' מתוך ציות מוחלט לתורה, ממש כעקידת יצחק שעלתה על המזבח באותו היום.

באותה שעה ניגש אל הרב נער צעיר בן חמש עשרה, עקיבא מאנן הי"ד.

'רבי', שאל בחרדה, 'מה יהא על משה'לה?'

היה זה תלמיד חכם מופלג, משה רוזנברג הי"ד, שהיה כבר בן עשרים שנה, אך מחמת קומתו הנמוכה לא הגיע ראשו אל הקרש וסווג בטעות בין הנערים הנידונים לכליה.

'וכי מה בידנו לעשות?' נאנח הרב.

'רבי, יש בידי די ממון כדי לפדותו מן הקאפוס!' קרא הנער.

'הלא ידעת', העיר לו הרב, 'שפדיון זה יבוא בהכרח על חשבון דמו של נער אחר שייחטף במקומו?'

עמד הנער הצעיר, ובהתלהבות של קדושה השיב:

'יש לי פתרון גם לכך: אני בעצמי אכנס לצריף במקומו! מקבל אני עלי בשמחה רבה לעלות על המוקד ולהיות קרבן כפרה, ובלבד שמשה'לה, שהוא תלמיד חכם ומרביץ תורה, יישאר בחיים!'

הרב נחרד מגודל מסירות הנפש, גער בו בחום והזכיר לו את פסק ההלכה הברור ש'חייך קודמין', ואסר עליו בתוקף להשליך את נפשו מנגד.

סיפורים אלו מרעידים על לב!

שני המעשים הללו חושפים את שיא עומקה של הנשמה הישראלית:

כפיפות מוחלטת לרצון ה', כפי שהאב השכול הוכיח כי אפילו אהבת אב עזה לבנו יחידו - הרגש הטבעי והחזק ביותר בבריאה - בטילה ומבוטלת לחלוטין מול גזירת התורה. הוא לא חיפש היתרים דחוקים או תירוצים רגשיים, ברגע שחשד שמא הדבר נוגד את דבר ה', בחר לקדש שם שמים באהבה.

ועוד למדנו את הערכת התורה והזולת עד כלות הנפש!

כאשר הנער הצעיר גילה גבורה שאינה מן העולם הזה - מוכנות מוחלטת להקריב את כל עתידו וחייו הצעירים כדי להציל תלמיד חכם שימשיך להאיר את העולם בתורה.

בעולם שבו איבדו המרצחים כל צלם אנוש, דווקא בגיא ההריגה הוכיחו עם ישראל כי הקשר שלהם עם הקב"ה ועם תורתו הוא מעל הזמן, מעל החיים ומעל המוות. עליהם ועל כיוצא בהם נאמר:

"יׂשראל אׁשר ב אתּפאר" (ישעיה מט, ג).