רמזים נוספים בפסוק הבא הובאו בגליונות מטעם 212, 157 ו264.
רמזים נוספים בפסוק הבא הובאו בגליונות מטעם 212, 157 ו264.
(ד) יֻקַּח נָא מְעַּט מַּיִם וְרַּחֲצ ו רַּגְלֵיכֶם וְהִשָעֲנ ו תַּחַּת הָעֵץ.(ה) וְאֶקְחָָ֨ה פַּת- לֶֶ֜חֶם וְסַַּֽעֲד ו לִבְכֶם (קדמא ואזלא מהפך פשטא) אַּחַּר תַּעֲב רּו (בראשית יח, ד – ה)
רבי אברהם אביש אב"ד פרנקפורט אמר (מובא באהל אברהם) פירוש הפסוק "יֻקַּח נָ"א מְעַּט מַּיִם", שבנ"א הימים מר"ח אלול עד הושענא רבה יוקח מי טהרה ורחצו רגליכם, הרגילות שלכם, והשענו תחת העץ חיים של תורה, עכד"ק.
לפי זה באר¹ רבי אברהם שטרן , שדברים אלה הם כנגד ג' דברים שמנו חז"ל באבות (ו, ד) שהם דרכה של תורה²: ואקחה פת לחם נגד פת במלח תאכל, יקח נא מעט מים כנגד ומים במשורה תשתה, והשענו תחת העץ כנגד על הארץ תישן.
וזו כוונת המדרש רבה (פרשה מח פסקה ח) על פסוק זה: "פתח האהל- פתח טוב פתחת לעוברים ושבים", והכוונה לכל אלה שעברו על מצות ה', שישובו עכ"פ בנ"א הימים שמר"ח אלול עד הוש"ר, ולהתנהג אז בדרכה של תורה.
וג' דברים אלה הם כנגד ג' דברים שאז"ל בברכות (ה עא) כיצד הדרך לנצח את היצה"ר, אם יפגע בו:
אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה³ ... כנגד זה ואקחה פת לחם , שהתורה נקראת פת "לְכ ו לַּחֲמ ו בְלַּחֲמִי (משלי ט, ה)" .
אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע ..., שהיא עבודה, כנגד זה "יקח נא מעט מים", שמצוות ד' הן כמים חיים.
אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה כנגד זה והשענו תחת העץ.
לכן בפסוק הבא וְאֶקְחָָ֨ה פַּת- לֶֶ֜חֶם וְסַַּֽעֲד ו לִבְכֶם (קדמא ואזלא מהפך פשטא), להורות דלקדם וליזל, שיקדים וילך לתקן דרכיו בלימוד התורה, [הרמוזה בפת, כנ"ל], והוא המהפך פשטא את הטבע הרגיל ופשוט מרע לטוב, ובזה "פתח טוב פתחת לעוברים ושבים", שבתורה יפתחו כל מי שעברו על המצוות ורוצים לשוב.
רמז נוסף: חז"ל אמרו⁴ (בראשית רבה מח, י) שבשכר "ואקחה פת לחם" זכו בני ישראל לאכול מָּן במדבר, ובשכר "ואל הבקר רץ אברהם", זכו לׂשְליו. שאל על כך רבי מאיר יחיאל הלשטוק מאוסטרובצה⁵: הרי את הלחם לא הגיש אברהם, כי העיסה נטמאה (בבא מציעא פז עא), ואף על פי כן זכו ישראל לשכר גדול כזה, ואילו בעבור הבקר, שהגיש לפניהם שלש לשונות בחרדל, במובחר שבמובחרים, קיבלו את השליו, שעליו נאמר "עד אשר יצא מאפכם (במדבר יא, כ)", והיה להם לפורענות.
אלא, מסביר רבי מאיר יחיאל מאוסטרובצה, מכאן למדנו שאין הקב"ה מביט על תוצאת מעשי האדם אלא על הרצון. שהרי כאשר נעשית מחשבת האדם למעשה, מוכח שזה היה רצון ה' שיהיה, ולכן הגם שיקבל שכר על פעולותיו, אך מצד האדם לא נעשה כלום. לעומת זאת, במצוה שלא הצליח לבסוף לעשותה, מכך נראה שלא היה הקב"ה חפץ שכך יהיה, נמצא שכל פעולותיו של האדם היו רק מחמת רצונו, על כן חביב רצון זה לפני הקב"ה עד מאד.
לפיכך, בזכות הפת שהכין אברהם, ולא הגיש לבסוף, היה כל המעשה מתוך רצונו מעצמו, ולכן זכו על כך לשכר הגדול יותר, המן. לעומת זאת, על הגשת הבקר שהצליח להוציא מחשבתו אל הפועל, שכרו לא היה גדול כל כך, שהרי רצון ה' היה שיהיה כן, ונעשה בסיעתא דשמיא. ע"כ.
ונרמז בטעמים: וְאֶקְחָָ֨ה פַּת-לֶֶ֜חֶם (קדמא ואזלא). בסופו של דבר הרצון, שהוא הקודם למעשה, בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה", הוא החשוב יותר.
שלום המאירי
1 מליצי אש תשרי, רבי אברהם שטרן, אב"ד גאוועזאמקי נייהייזל, ווראנוב תרצג, עמ' 39. משנה אבות ו ,ד: 2 "כ ך הִיא דַּרְכ ה שֶׁל תֹורָּה, פַּת בַּמֶׁלַּח תֹּאכֵל ומַּיִם בַּמְׂשּורָּה תִשְּתֶׁה וְעַּל הָּאָּרֶׁץ תִישָּן וְחַּיֵי ובַּּתֹורָּה אַּּתָּה עָּמֵל אִם אַּּתָּה עֹּׂשֶׁה כֵן אַּשְרֶׁי ך וְטֹוב ל ך אַּשְרֶׁי ך בָּעֹו לָּם הַּזֶׁה וְטֹוב ל ך לָּעֹולָּם הַּבָּא". במקור כתב רבי א"ש "שימשכהו לביהמ"ד", וכוונתו לנזכר במסכת סוכה דף נב עב: תנא דבי רבי ישמעאל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש. צַּעַּר תִחְיֶׁה 3 4 מדרש רבה בראשית - פרשה מח פסקה י: "אתה אמרת ואקחה פת לחם חייך שאני פורע לבניך וכו' (שמות טז) ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ... ואל הבקר רץ אברהם חייך שאני פורע לבניך וכו' (במדבר יא) ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים". מובא בהגדה של פסח באר החיים , רבי אברהם אלימלך בידרמן, ירושלים תשע"ד, עמ' ג בהערה. שם צירוף הטעמים במנהג ספרד. כאשר נגמרים ה שְעֹורִים מהכד, הּתֶׁגֶׁר מקשקש ובא. 5
