שכח להזכיר על הגפן בברכת מעין ג'
הנה בשבת שעברה, בעת הקידושא רבה בבית מדרשנו, אכל אחד מן המסובים מיני מזונות ושתה יין. לאחר שסיים לברך ברכת מעין שלש, נזכר שהזכיר 'על המחיה' בלבד, ולא הזכיר 'על הגפן,' יש לדון אם היין נכלל בדיעבד בלשון על המחיה, ויצא ידי חובתו ברכה שבירך, או שצריך לחזור ולברך ברכה אחרונה על היין.
בשולחן ערוך (או״ח סי׳ ר״ח סעיף י״ז) נפסק שמי שטעה ובירך ברכת המזון על היין, יצא, ואפילו לא אמר אלא ברכת הזן בלבד. וטעם הדבר, שהיין סועד את הלב. והלבוש שם הוסיף שאף אם בירך על היין 'על המחיה,' יצא בדיעבד. וכן הובא בלוח ברכת הנהנין שבסידור הרב.
יתירה מזו מצינו בכף החיים (שם אות ע״ו), שדן ממש בשאלה שלפנינו: אכל מיני מזונות ושתה יין, ושכח להזכיר גפן ובירך על המחיה בלבד. וכתב שנראה שיצא, כיון שברכת על המחיה פוטרת את היין בדיעבד.
אולם בשו״ת חשב האפוד (ח״ג סי׳ ע״ג) נקט שעליו לחזור ולברך על הגפן. ויש לדון בזה גם מצד הכוונה: אף שברכת על המחיה עשויה לפטור את היין בדיעבד, האם היא פוטרת אותו מאליה כשבירך על המזונות, או שצריך לכוון בפירוש לפטור גם את היין.
ובנידון שלפנינו יש צד נוסף להקל: הרי המברך זכר ששתה יין, וביקש לברך ברכה אחרונה על כל מה שאכל ושתה, אלא שבשעת אמירת הברכה נשמטה מפיו הזכרת 'על הגפן.' יש לומר שאין זה כמי שבירך על המזונות בלבד בלא כל כוונה על היין, שהרי מתחילה נתכוון לפטור גם אותו.
ולפיכך נראה לעניות דעתי, שבאופן זה, שזכר את שתיית היין ונתכוון לפוטרה בברכתו אלא ששכח להזכירה, אינו חוזר ומברך, דספק ברכות להקל. אבל אם בשעת הברכה שכח לגמרי ששתה יין, אין זה בכלל ההיתר האמור.
