שיעורין חציצין ומחיצין הלכה למשה מסיני
נאמרו בתורה איסורים שונים כגון איסורי אכילה ודיני טומאה, והתורה לא אמרה מהו השיעור המינימלי לדינים אלו, וכן יש דינים בענין חציצה בטבילה ובכללי מחיצות שאינם כתובים בתורה, ואמר רב חייא בר אשי בשם רב שדינים אלו נאמרו למשה בסיני, וכדלהלן.
מסקנת הגמ' שמה שאמר רב חנין דהא דכתיב ארץ חיטה ושעורה וכו' כל הפסוק לשיעורים נאמר (וכדלהלן), אינו אלא אסמכתא.
ו. חיטה- שאם נכנס לבית המנוגע לבוש בבגדיו, הוא טמא מיד והם טהורים עד שישהה כדי אכילת פרס –חצי ככר, מפת חיטים שזמן אכילתה פחות מפת שעורים, מיסב שאינו טרוד ושוהה בדברים אחרים, ואוכל בלפתן, דכתיב "והשוכב בבית יכבס את בגדיו והאוכל בבית יכבס את בגדיו", ומרבינן אפי' לא אכל ולא שכב מדכתיב ב"פ "יכבס בגדיו", וא"כ הא דכתיב "האוכל" היינו שהשוכב טעון כבוס בגדים אם שהה בכדי אכילה, אבל גופו טמא מיד דכתיב "והבא אל הבית יטמא", אבל אם נכנס עם בגדיו וטבעותיו בידו, והוא והם טמאים מיד דגם הם בכלל "והבא אל הבית יטמא".
שעורה- עצם כשעורה מן המת, מטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באוהל עד שיהיה שדרה או גולגולת שלימה או רוב מנין איברי אדם.
גפן- רביעית יין לנזיר.
תאנה- כגרוגרת להוצאת אוכלים בשבת.
רימון- כלי בעלי בתים שניקבו שיעורם כרימונים, והיינו שאם ניקב נקב שאין רימון יוצא משם הכלי מקבל טומאה, כיון שבעה"ב חס על כליו ואם אינם ראוים לזיתים הוא משתמש בהם לרימונים, אמנם כלי שעומד להמכר טהור בנקב כל שהוא.
זית שמן- שרוב שיעוריה -מת ונבילה וחלב ודם ופיגול ונותר וטמא וגיד הנשה, כזיתים.
דבש –והיינו מיני מתיקה כולל תמרים, ככותבת הגסה לאיסור אכילה ביוה"כ דכתיב ביה "אשר לא תעונה" ולא כתיב ביה אכילה.
חציצין- כתיב "ורחץ את בשרו במים", וילפינן שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים, ומדכתיב "את" ילפינן שגם בשער, הטפל (-הדבוק) לבשר, יש חציצה, (והיינו בנימא אחת קשורה ומקפיד עליה, אבל בשלש קשורות אינו חוצץ כיון דלא מיהדק שפיר ועיילי ביה מיא, ובשתים ספק). ויש הלכה למשה מסיני שאין חציצה אלא ברובו המקפיד כגון אם רוב שערו מטונף בטיט או קשור אחד אחד, אבל באינו מקפיד זה בטל לגוף כיון שאין סופו ליטלו ואינו חוצץ, וחכמים גזרו גם ברובו שאינו מקפיד או במיעוטו המקפיד, גזירה אטו רובו המקפיד, אבל במיעוט שאינו מקפיד לא גזרו, מפני שאין גוזרים גזירה לגזירה.
