שואלים שאלות כדי להרגיע את ה'מצפון'
כאשר יהודי עוסק ב"מבצעים" באופן הראוי, הוא לא עסוק בעצמו - בחובה המוטלת עליו לעסוק ב"מבצעים", אלא 'נוגעת' לו טובתו של הזולת
ישנם כאלו ש"תואנה הם מבקשים", ו'נטפלים' עם כל מיני שאלות בנוגע לעניין ה"מבצעים". אחת מטענותיהם היא: כאשר יוצאים לרחוב לעסוק ב"מבצע תפילין", צריכים לברר קודם כל מול אותו אדם שפוגשים ברחוב אם הוא יהודי. ואם כן, כאשר ניגשים אליו ושואלים אותו ומתברר שהוא גוי – הרי מלבד שאין כל תועלת בדבר, וממילא שאלה זו היא בגדר "דברים בטלים" – יש בכך גם עניין של ביזיון והפך הכבוד מצד הגוי וכו'. והייתכן שעושים כן?!
ובכן, ראשית כל, אלו שטוענים טענה זו, זהו רק כדי להרגיע את ה'מצפון' שלהם... גם הם יודעים מה קורה בעולם, איך שהעולם כולו 'זע ומזדעזע', וגם הם יודעים אודות דברי הרמב"ם שעל ידי "מצווה אחת" יש אפשרות "להכריע את העולם כולו לכף זכות" ולפעול תשועה והצלה - ואם כן, המסקנה המתבקשת מכך היא שצריך לפעול על יהודי שיקיים אפילו מצווה אחת, כיוון שזהו עניין של פיקוח נפשות! וכדי להרגיע את 'מצפונם' על כך שלמרות זאת אינם מוצאים לנכון לעסוק ב"מבצעים", מחפשים הם שאלות וטענות.
אך גם אם האמת הייתה כדבריהם, שכאשר מתברר שאותו אדם שפגשו ברחוב הוא גוי, כרוך הדבר עם עניין של ביזיון וכו' - הרי גם אז צריכים לעסוק ב"מבצע תפילין", כדי להציל עשרות אלפי יהודים שייצאו מכלל "קרקפתא דלא מנח תפילין"! וכיוצא בזה בשאר ענייני ה"מבצעים". ו'פשיטא' שאין לדחות ולבטל, חס ושלום, עניין חשוב כזה מפני חשש של מה בכך.
ומה גם שהאמת אינה כדבריהם כלל: בנוגע לעניין של ביזיון - הלוואי היה ה'טוען' האמור מדבר אודות ה"מבצעים" באותו יחס של כבוד והערצה כפי שמתייחס אליהם אותו גוי ששאלו אותו ברחוב אם הוא יהודי...
כאשר יהודי עוסק ב"מבצעים" באופן הראוי, דיבורו עם הזולת הוא באופן של "דברים היוצאים מן הלב". הוא לא עסוק בעצמו, בלימוד התורה וקיום המצוות שלו ובחובה המוטלת עליו לעסוק ב"מבצעים", אלא 'נוגעת' לו טובתו של הזולת, וממילא דבריו "יוצאים מן הלב".
וכיוון שטבעם של "דברים היוצאים מן הלב" ש"נכנסים אל הלב" ופועלים פעולתם - הרי בהכרח שגם דיבורו עם אותו גוי, ששואל אותו אם הוא יהודי (שגם זה נעשה באופן של "דברים היוצאים מן הלב"), ייכנס בליבו של הגוי ויפעל בו פעולה מסוימת.
ובפשטות: כאשר הגוי רואה שבלכתו ברחוב ניגש אליו אדם, שמעולם לא ראהו וכלל אינו מכירו, ומתעניין אצלו אם הוא יהודי, ומדוע? כדי לדעת אם הוא יכול לעשות לו טובה, ולזכותו במצוות הנחת תפילין - מעורר אצלו הדבר פליאה גדולה, וכתוצאה מכך גם יחס של כבוד והערצה. בחושבו: ראה זה פלא: אדם כמוני, בעל רמ"ח איברים ושס"ה גידים, המתגורר באותה עיר בה אני דר - לוקח מזמנו ובמקום לעסוק בענייניו האישיים מתהלך ברחוב כדי לעשות טובה לאדם זר שאינו מכירו ומעולם לא ראהו! וכל זה – ללא כל תמורה של ממון או כבוד וכיוצא בזה, ואפילו אינו מבקש שיאמרו לו "תודה", אלא כל חפצו ומגמתו בפעולה זו הוא: לעשות טובה לזולת!
וממילא אין אלו "דברים בטלים" כלל. כי פעולה זו עצמה, ששואל אדם ברחוב אם הוא יהודי ומתברר שהוא גוי, פועלת בדרך ממילא על הגוי ומשפעת עליו בענייניו הוא. כי מחשבה זו אודות הנהגתו של היהודי - שמשתדל כל כך בעשיית טובה לזולת, תפעל אצל הגוי שגם הוא ישתדל - מזמן לזמן - בעשיית טובה לזולת!
