סיכום הדברים - הכוונה באמירת שיר יום השישי

בחלק הראשון [פסוקים א-ב] אנו מעידים:

א. שה' מָלַךְ ביום השישי לבריאה על כולה, על ידי האדם שהכיר בו, והילל לפניו יחד עם כל הברואים.

ב. שבמלכותו התגאה הקב"ה על כל הבריאה, והיינו בהנהגה הניסית, שהיא מקור לגאווה על כל הגאים.

ג. שאחר כך נאזר הקב"ה בגבורה, שהיא ההנהגה הטבעית, העומדת קבועה, וזאת על ידי התורה הנקראת 'עוז', שבה נברא העולם, ועל ידה הוא מתנהל.

ד. שמאז תחילת הבריאה היה נכון כסאו של ה', כדכתיב 'ורוח אלהים מרחפת', היא השכינה המשפיעה על כל העולם.

ה. שהתבל שהוא ארץ ישראל, נכון, ואינו מט ליפול, מחמת התורה המקיימתו בכל עת.

בחלק השני [פסוקים ג-ד] אנו מתפללים:

ו. על ד' מלכויות שלאורך כל שנות העולם מתנשאים בגאוותם כנגד מלכותו יתברך.

ז. על מלכות גוג ומגוג שבאחרית הימים נושאים קולם, לפגוע בעצם החיבור הגשמי והרוחני.

ח. ומכריזים, שכל הנהרות הללו 'יִשְׂאו דָּכְיָם', והיינו שיפרסמו היותם דכים, וייכלמו על גאוותם, ובזה יתוקן מה שנשאו קולם בגאוותם כנגד ה'. אבל אנו מכירים ב'דָּכְיָם' כבר כעת בעת גאוותם.

בחלק השלישי [פסוק ה] אנו שבים ומעידים:

ט. שאנו מכירים במלכותו יתברך גם כאשר הנהרות יהמיון, ודרך רשעים צלחה, ומעידים בנאמנות גמורה על בית המקדש השלישי העתיד להבנות ולהיות 'נווה קודש'.

י. ואזי כשישכון ה' בביתו, יהיה השם שלם והכסא שלם בימים הארוכים שיהיו מעת הגאולה.