שלוש ביצים וכוס סוכר אחת

מני מספר על אבא ואמא ומצוות כיבוד הורים
כתיבה: י. בנימין

יֵשׁ דְּבָרִים שֶׁאִמָּא תָּמִיד יוֹדַעַת. לְמָשָׁל, אֵיפֹה הַנַּעֲלַיִם שֶׁל לֵיבִּי, גַּם אַחֲרֵי שֶׁהוּא כְּבָר חִפֵּשׂ אוֹתָן בְּכָל הַבַּיִת. אוֹ מִי הִשְׁאִיר אֶת הָאוֹר דּוֹלֵק בַּמִּקְלַחַת, אֲפִלּוּ כְּשֶׁכָּל הַיְּלָדִים טוֹעֲנִים שֶׁהֵם בִּכְלָל לֹא נָגְעוּ בָּאוֹר מֵאָז רֹאשׁ חֹדֶשׁ.

אֲבָל הַשָּׁבוּעַ גִּלִּיתִי שֶׁגַּם אִמָּא יְכוֹלָה לִפְעָמִים לִשְׁכֹּחַ. וְהַגִּלּוּי הַזֶּה עָלָה לִי בִּשְׁלֹשׁ בֵּיצִים וְכוֹס סֻכָּר אַחַת.

הַכֹּל הִתְחִיל בְּיוֹם חֲמִישִׁי אַחַר הַצָּהֳרַיִם. אִמָּא עָמְדָה בַּמִּטְבָּח וְהֵכִינָה עוּגַת שׁוֹקוֹלָד לְשַׁבָּת. אֲנִי עָמַדְתִּי לְיָדָהּ, בְּעִקָּר כְּדֵי לְוַדֵּא שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר יוֹתֵר מִדַּי שׁוֹקוֹלָד בַּקְּעָרָה. בְּכָל זֹאת, צָרִיךְ לְהִזָּהֵר מִבַּל תַּשְׁחִית.

פִּתְאוֹם אִמָּא גִּלְּתָה שֶׁחֲסֵרוֹת לָהּ שָׁלֹשׁ בֵּיצִים וְכוֹס סֻכָּר, וּבִקְּשָׁה מִמֶּנִּי לָרֶדֶת לְמִשְׁפַּחַת פְרִידְמָן וְלִלְווֹת מֵהֶם. יָרַדְתִּי, בִּקַּשְׁתִּי, קִבַּלְתִּי וְחָזַרְתִּי. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר אִמָּא נָתְנָה לִי שָׁלֹשׁ בֵּיצִים וְכוֹס סֻכָּר לְהַחֲזִיר. יָרַדְתִּי שׁוּב, מָסַרְתִּי לִגְבֶרֶת פְרִידְמָן, קִבַּלְתִּי מִמֶּנָּה "שַׁבַּת שָׁלוֹם" וְעָלִיתִי הַבַּיְתָה.

עַד כָּאן הַכֹּל הָיָה פָּשׁוּט. הַבְּעָיָה הִתְחִילָה בְּיוֹם שֵׁנִי.

פִּתְאוֹם אִמָּא נִזְכְּרָה שֶׁלֹּא הֶחֱזִירָה לַפְרִידְמַנִים אֶת מָה שֶׁלָּוְתָה. "אֲבָל אִמָּא, הֶחְזַרְתִּי בְּיוֹם שִׁשִּׁי!" אָמַרְתִּי לָהּ. אִמָּא הָיְתָה בְּטוּחָה שֶׁאֲנִי מִתְבַּלְבֵּל בֵּין הַפַּעַם שֶׁהָלַכְתִּי לִלְווֹת לְפַעַם שֶׁהָלַכְתִּי לְהַחֲזִיר.

נִסִּיתִי לְהַסְבִּיר לָהּ שֶׁאֲנִי זוֹכֵר מְצֻיָּן. אֲפִלּוּ זָכַרְתִּי שֶׁגְּבֶרֶת פְרִידְמָן אָמְרָה לִי לִמְסֹר שַׁבַּת שָׁלוֹם. אֲבָל אִמָּא כְּבָר הוֹצִיאָה בֵּיצִים מֵהַמְּקָרֵר וּמָדְדָה כּוֹס סֻכָּר.

בְּדִיּוּק אָז הִגִּיעוּ חֲנִי, רוֹנִי וְלֵיבִּי. תּוֹךְ רֶגַע הִתְפַּתֵּחַ דִּיּוּן מִשְׁפַּחְתִּי בַּשְּׁאֵלָה אִם מֶנִי בֶּאֱמֶת הֶחֱזִיר אֶת הַבֵּיצִים אוֹ רַק חָלַם עַל כָּךְ. חֲנִי הִצִּיעָה שֶׁאוּלַי אֲנִי מִתְבַּלְבֵּל, רֹנִּי אָמַר שֶׁלֹּא כְּדַאי לְהִסְתַּבֵּךְ וּבְכָל מִקְרֶה עָדִיף לְהַחֲזִיר, וְלֵיבִּי שָׁאַל אִם אוּלַי הַבֵּיצִים נִשְׁבְּרוּ בַּדֶּרֶךְ.

תּוֹדָה רַבָּה, מִשְׁפָּחָה יְקָרָה. טוֹב לָדַעַת שֶׁבִּשְׁעַת הַצֹּרֶךְ יֵשׁ לִי עַל מִי לִסְמֹךְ. בְּעִקָּר עַל עַצְמִי.

הָאֱמֶת הִיא שֶׁקְּצָת נֶעֱלַבְתִּי. אֲנִי בֶּן תֵּשַׁע, לֹא בֶּן שְׁנָתַיִם. אֲנִי בְּהֶחְלֵט מְסֻגָּל לִזְכֹּר אִם יָרַדְתִּי קוֹמָה עִם שָׁלֹשׁ בֵּיצִים וְכוֹס סֻכָּר! אִם הָיוּ שׁוֹאֲלִים אוֹתִי מָה אָכַלְתִּי בַּאֲרוּחַת צָהֳרַיִם בְּיוֹם שִׁשִּׁי, אוּלַי הָיִיתִי צָרִיךְ לַחֲשֹׁב. אֲבָל שָׁלֹשׁ בֵּיצִים? זֶה כְּבָר אֵרוּעַ הִיסְטוֹרִי.

כְּבָר רָצִיתִי לְהַסְבִּיר לְכֻלָּם בְּדִיּוּק מָתַי הָלַכְתִּי וּמָה אָמְרָה הַשְּׁכֵנָה, וְאוּלַי אֲפִלּוּ לְהַזְמִין אֶת גְּבֶרֶת פְרִידְמָן לְהָעִיד בִּפְנֵי וַעֲדַת הַחֲקִירָה הַמִּשְׁפַּחְתִּית. אֲבָל אָז עָצַרְתִּי.

חָשַׁבְתִּי עַל אִמָּא. הִיא לֹא נִסְּתָה לְהַרְגִּיז אוֹתִי. הִיא פָּשׁוּט שָׁכְחָה, וְרָצְתָה לְוַדֵּא שֶׁלֹּא נִשְׁאַרְנוּ חַיָּבִים לַשְּׁכֵנִים. וְאִם אַמְשִׁיךְ לְהִתְוַכֵּחַ אִתָּהּ מוּל כֻּלָּם, אוּלַי בַּסּוֹף אוֹכִיחַ שֶׁאֲנִי צוֹדֵק, אֲבָל אִמָּא תַּרְגִּישׁ לֹא נָעִים.

אָז שָׁתַקְתִּי, לָקַחְתִּי אֶת הַמִּצְרָכִים וְיָרַדְתִּי.

גְּבֶרֶת פְרִידְמָן פָּתְחָה אֶת הַדֶּלֶת וְחִיְּכָה כְּשֶׁרָאֲתָה אוֹתִי. "מֶנִי, הֲרֵי כְּבָר הֶחְזַרְתָּ לָנוּ בְּיוֹם שִׁשִּׁי!" הִיא אָמְרָה. הִסְבַּרְתִּי שֶׁאִמָּא רַק רָצְתָה לְוַדֵּא שֶׁלֹּא נִשְׁאַרְנוּ חַיָּבִים, וְהִיא חִיְּכָה וְאָמְרָה שֶׁאֶמְסֹר לְאִמָּא שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר, וְשֶׁמִּבְּחִינָתָם אֵין שׁוּם חוֹב.

עָלִיתִי הַבַּיְתָה עִם הַבֵּיצִים וְהַסֻּכָּר. בְּכָל מַדְרֵגָה דִּמְיַנְתִּי אֵיךְ אֲנִי נִכְנָס לַסָּלוֹן וּמַכְרִיז: "נוּ! אָמַרְתִּי לָכֶם!" הָאֱמֶת? זֶה הָיָה יָכוֹל לִהְיוֹת רֶגַע נִפְלָא. בִּמְיֻחָד לִרְאוֹת אֶת הַפַּרְצוּף שֶׁל חֲנִי. אוּלַי אֲפִלּוּ לֵיבִּי הָיָה מִתְרַשֵּׁם, אִם כִּי אֶצְלוֹ אִי אֶפְשָׁר לָדַעַת.

אֲבָל אָז חָשַׁבְתִּי: בִּשְׁבִיל מָה? כְּדֵי שֶׁאִמָּא תִּתְבַּיֵּשׁ שֶׁשָּׁכְחָה?

כְּשֶׁנִּכְנַסְתִּי, הִתְחַמַּקְתִּי בְּשֶׁקֶט לַמִּטְבָּח, שַׂמְתִּי אֶת הַבֵּיצִים בַּמְּקָרֵר וְאֶת הַסֻּכָּר בַּצִּנְצֶנֶת בָּאָרוֹן, וְאָז לַחֶדֶר. אִמָּא שָׁאֲלָה אִם הֶחְזַרְתִּי. אָמַרְתִּי לָהּ שֶׁהַשְּׁכֵנִים אָמְרוּ שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר מִבְּחִינָתָם, וְשֶׁאֵין צֹרֶךְ לְהַחְזִיר שׁוּם דָּבָר. אִמָּא שָׂמְחָה שֶׁהָעִנְיָן הִסְתַּדֵּר, הוֹדְתָה לִי, וְחָזַרְתִּי לְעִנְיָנַי.

אַף אֶחָד לֹא מָחָא לִי כַּפַּיִם. חֲנִי לֹא הוֹדִיעָה שֶׁטָּעֲתָה. רוֹנִי לֹא חָזַר בּוֹ מִפְּסַק הַהֲלָכָה שֶׁלּוֹ. אֲפִלּוּ לֵיבִּי לֹא הִתְנַצֵּל עַל הַחֲשָׁד שֶׁהַבֵּיצִים נִשְׁבְּרוּ בַּדֶּרֶךְ.

אֲבָל בַּלַּיְלָה, כְּשֶׁשָּׁכַבְתִּי בַּמִּטָּה, חָשַׁבְתִּי עַל מַשֶּׁהוּ מְעַנְיֵן.

תָּמִיד יָדַעְתִּי שֶׁכִּבּוּד הוֹרִים פֵּרוּשׁוֹ לִשְׁמֹעַ בְּקוֹלָם, לְדַבֵּר בְּכָבוֹד וְלֹא לִסְתֹּר אֶת דִּבְרֵיהֶם. אֲבָל הַשָּׁבוּעַ גִּלִּיתִי שֶׁיֵּשׁ עוֹד מַשֶּׁהוּ: לִפְעָמִים צָרִיךְ לִשְׁמֹר גַּם עַל הַכָּבוֹד שֶׁלָּהֶם בְּעֵינֵי עַצְמָם. לֹא לִגְרֹם לָהֶם אִי־נְעִימוּת רַק כְּדֵי לְהַרְאוֹת שֶׁאֲנִי צוֹדֵק.

וְזֶה לֹא הָיָה קַל. כִּי לִפְעָמִים הַרְבֵּה יוֹתֵר קָשֶׁה לְוַתֵּר עַל הַמִּשְׁפָּט "אָמַרְתִּי לָכֶם!" מֵאֲשֶׁר לְוַתֵּר עַל מַמְתָּק שָׁלֵם. בִּמְיֻחָד כְּשֶׁאַתָּה בֶּאֱמֶת צוֹדֵק, וְיֵשׁ לְךָ גַּם עֵדִים.

לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר אִמָּא הוֹדְתָה לִי שׁוּב עַל הָעֶזְרָה עִם הַשְּׁכֵנִים. חִיַּכְתִּי. הִיא בִּכְלָל לֹא יָדְעָה עַל מָה וִתַּרְתִּי בִּשְׁבִילָהּ, אֲבָל אֲנִי יָדַעְתִּי, וְזֶה הִסְפִּיק לִי.