סולם הנסיונות של כל דור
הביטו וראו, מראה זה חוזר וניצב בכל דור ודור ללא יוצא מן הכלל!
הנסיונות הפוקדים אותנו אמנם קשים, מרים ומטלטלים עד עמקי הנפש, אך עלינו לזכור תמיד שאינם אלא סולם העלייה שלנו – שלבי טיפוס לקומות עליונות של קדושה.
אסור לאדם להתקפל, להירתע או לסגת מפני הניסיון!
עליו להישמר מכל משמר שלא להסיח את דעתו מן הנקודה האחת והיחידה המעמידה את כל ההוויה – מהו רצון השם האמיתי מאיתנו ברגע זה?
וכאן נדרשת הנהגה כפולה ומכופלת:
מחד גיסא – לשתוק שתיקה גמורה! לשתוק למחרפים, למגדפים, למבזים, למעלילים ולמוציאי שם רע. וכי סבורים אתם שלאברהם אבינו לא קמו שונאים ורודפים? אדרבה! לא היה אדם בכל תולדות הבריאה שהיה עמוס ומוקף במתנגדים, בליצנים ובמחרפים כמו אברהם אבינו!
אך הוא אחז בתמימות: "ואני בתמי אלך" (תהילים כו, יא), "הולך בתם ילך בטח" (משלי י, ט). אינו מתבלבל, אינו עונה כסיל כאיוולתו, ואינו מכניס לאוזניו שום קול זר, שום טעם חולף ושום סברא עקומה.
טעם עבודת ה' שלו היום הוא בדיוק אותו הטעם שהיה אתמול, שלשום, ולעתיד לבוא – דביקות גמורה במי שאמר והיה העולם! ומתוך אותה שתיקה עילאית הפך אותו הבורא לשם ולתהילה, לנצח נצחים.
ומאידך גיסא – לא לשתוק אפילו שנייה אחת בודדת! לא לשתוק בעבודת הקודש, לא לחדול מלזעוק לה', לא לעצור מלהרבות תורה, צדקה וחסד, ולא להניח ליצר להשבית את קול התפילה אפילו לרגע קט!
שכר הזריזות עולה על עצם המעשה
והנה, מתוך מעמד העקידה מאיר יסוד עמוק שטבעו רבותינו בעלי החסידות:
נאמר בתורה: "וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו" (בראשית כב, ג) – בא הכתוב להשמיענו את גודל זריזותו הנוראה של אברהם אבינו בעבודת הבורא!
בעל התניא (אגרות קודש – סימן כא) מבאר: יותר ממה שקיבל אברהם אבינו שכר עצום על עצם המעשה הנורא של העקידה – קיבל שכר על הזריזות למצווה!
השכר והעילוי שנשפעו עליו על כך שרץ והזדרז לקיים את הציווי בלא שום שהות ורפיון, עלו לאין ערוך על גוף המעשה בעצמו!
