תגובות על גליון לך לך 'העונג לכעוס'
- - - - -
- - - - -אני בדיוק בענין של תלמיד, שכל הזמן מדבר על כך שהוא לא יודע כלום. גם אביו מדווח כך מהבית. כתוצאה מכך, כולם עסוקים בהעלאת הדימוי שלו. אך ללא הועיל. כעת כשאני קורא את המאמר שלך אני אומר לעצמי: אולי זה בכלל מנגנון הגנה של הילד שהוא אינו רוצה להיפרד ממנו? ואז העבודה איתו צריכה להתבצע במישור אחר לגמרי...
*
אשתף אותך בסיפור מדהים.
כשהייתי בחור בשיעור א' בישיבה קטנה סבלתי מהמון הצקות מחברים. כל השנים סחבתי את הצלקות הללו. והתקשיתי לסלוח להם.
תמיד ידעתי שאיך שהוא בשיעור ב' נחלצתי מהמצב הזה, והתחלתי לשקם את עצמי בחזרה בחברה. בהמשך גם הגעתי למעמד חברתי גבוה.
לפני כמה שנים חטפתי את הלם החיים. קיבלתי פנייה, שיש חבר שפגוע ממני עד מאוד, והוצע לי לפנות אליו לבקש ממנו מחילה. הייתי ממש בהלם. לא ידעתי במה המדובר.
לקח לי זמן להבין, שמתוך המקום המפוחד שלי, הפכתי בעצמי לבחור טשעפעניאק [=פוגעני]. דווקא זה פתח לי זווית מחודשת, להסתכל במבט חומל על כל אלו שפגעו בי. הבנתי מאיזה מקום זה מגיע.
*
בהמשך לדברי הרבי מפיסענצא על העונש להרגיש רע. שמעתי מאדם חכם, על הפסוק בתהילים (פרק קז) "נפשם ברעה תתמוגג", שהנפש של בן אדם בטבעה מתמוגגת מהרעה ונוח לה להישאר באזור הנוחות של כעס / תסכול / מסכנות וכו'.
תגובות ניתן לשלוח למייל הרשום מטה