טבילה ביוה"כ

כל חייבי טבילות (כגון זב וזבה מצורע ומצורעת בועל נדה טמא מת) טובלים כדרכם ביוה"כ, נדה ויולדת טובלות בלילה, ובעל קרי שאסור בדברי תורה מתקנת עזרא, אם אירע לו קרי לפני מנחה טובל עד המנחה כדי שיוכל להתפלל מנחה, אבל אם אירע לו קרי אח"כ לא יטבול אלא בלילה, דס"ל כרבנן שתפילת נעילה בלילה. ולרבי יוסי בר יהודה יכול לטבול כל היום אא"כ התפלל כבר תפילת נעילה, דס"ל שטבילה בזמנה אינה מצוה (ולכן אשה שחייבת כמה טבילות בכמה ימים מספיק שתטבול ביום האחרון). ולחכמים (לרש"י זו דעה שלישית, ועיין תוד"ה אי) יכול לטבול אף אם התפלל תפילת נעילה, דס"ל טבילה בזמנה מצוה ומצוה לטבול ביום דכתיב "והיה לפנות ערב ירחץ במים", (ורבי יוסי סובר שטבילה בזמנה מצוה, כדמצינו שמי ששם ד' כתוב על בשרו לא ירחץ ולא יסוך שמא ימחוק את השם, ולא יעמוד במקום הטינופת, ואם נזדמנה לו טבילת מצוה כורך עליו גמי להגן עליו משטף המים, ויורד וטובל, ואם אין לו גמי ימתין למחר ויחפש גמי דטבילה בזמנה אינה מצוה, ולרבי יוסי יורד וטובל כדרכו ובלבד שלא ישפשף, דטבילה בזמנה מצוה).

הרואה קרי ביוה"כ יורד וטובל, ולפני יוה"כ ישפשף בחמין כדי שאם יראה קרי למחר יוכל לטבול בלא חציצה.

ואיתא בברייתא שהרואה קרי ביוה"כ שלא במתכוין עוונותיו מחולים לו. ובברייתא אחרת איתא שידאג כל השנה כולה שמא לא קיבלו תעניתו והשביעוהו במה שיכולים להשביעו כעבד המוזג כוס לרבו ושפך לו קיתון על פניו, ואם עלתה לו שנה שלא מת מובטח לו שהוא בן עולם הבא שהמעשים הטובים שלו הגנו עליו, שהרי כל העולם רעב והוא שבע, ויראה זרע ויאריך ימים.