וירא
וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל וגו' (יח, א).
עובר ושב שאינו נכנס מחמת הבושה
ברש"י מפרש, 'והוא יושב פתח האהל', לראות אם יש עובר ושב ויכניסם בביתו. הרה"ק רבי אברהם יעקב מסאדיגורא זי"ע דקדק מהו כוונת אומרו 'עובר ושב'?! וביאר בדרך נפלא, דהנה כל העניים מצאו את דרכם לאוהלו של אברהם אבינו, אך היו עניים שבאו לאוהלו של אברהם אבינו ולא נכנסו מחמת הבושה, הם התקרבו לאוהל, אבל ברגע האחרון התרחקו ממנו, וחוזר חלילה, אנשים כאלו הם הנקראים 'עובר ושב', ולכן אברהם אבינו ברוב חסדו המתין תמיד בפתח אהלו, לראות אם יש 'עובר ושב', דהיינו עניים המתביישים להכנס לביתו, ותיכף היה רץ לקראתם ומזמינם להיכנס לביתו.
וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם וגו' (יח, ב).
תיקון לנשמת בעל הבית
מסופר על הרה"ק מקאזמיר זי"ע, שפעם אחת באו לעירו שני אורחים באישון לילה, בעיצומו של חורף, בעת רדת גשם, ורוח זלעפות וקור גדול שררו בחוץ. כל בני העיר נמו את שנתם, ובחוצות העיר היתה חושך ואפילה, ורק מחלונות מעון קדשו של הרה"ק יצא אור שהאיר למרחוק. כיון שהבחינו האורחים באור הבוקע מביתו, מיד התדפקו על דלתי הבית ושאלו אם יוכלו למצוא מנוח לנפשם?! פתח הרה"ק את הדלת לפניהם, הכניסם לביתו במאור פנים, ועמד הוא בעצמו לשמשם, והכין להם אכילה ושתיה ואף הציע להם המטות.
משמשו של הרה"ק נתעורר משנתו, ובראותו איך שהרה"ק טורח בעצמו לשמש אורחים אשר לא הכירם ולא היו רגילים לבוא לשם, מיד עלה במחשבתו כי בודאי אין אלו אורחים פשוטים, אלא נשמות שירדו מעולם העליון לבקש תיקון לנפשם, נתמלא המשמש חרדה, ולא זז ממטתו כל הלילה מרוב פחד ורעדה.
הבוקר אור והאורחים פנו לדרכם, כשהלך המשמש להתפלל שחרית בבית המדרש, סיפר למתפללים את אשר ראו עיניו בחצי הלילה, שנשמות באו לבקש מהרבי תיקון לנפשם! כאשר הגיעו הדברים לאזני הרה"ק אמר לו: בדרך כלל, נשמה יורדת מעולם העליון לבקש תיקון בשביל עצמה, אולם הנשמות שבאו אלי באמצע הלילה, באו כדי לתקן אותי, לזכות אותי במצות הכנסת אורחים!
הכנסת אורחים דוחה תענית משבת לשבת
הרה"ק רבי דוד מלעליב זי"ע היה רגיל בסיגופים, וקיבל עליו תענית משבת לשבת לעיתים מזומנות, פעם אחת בערב שבת קודש, כשהיה סמוך להשלמת תעניתו, בא אליו אורח ובידו פרישת שלום מהרה"ק רבי אלעזר מליזענסק זי"ע, שמח הרה"ק מלעליב לקראתו שמחה גדולה וכיבדו במיני מזונות ויי"ש, אך מיאן האורח לאכול ואמר: מקובלני מרבותי שאין האורח פותח פיו לאכול עד שיאכל בעל הבית תחילה. תיכף ומיד, ללא כל היסוס, בירך הרה"ק מלעליב על המזונות ועל היי"ש וטעם מהם, ובזה הפסיק תעניתו. אחר כך התבטא ואמר למקורביו: אכן תענית משבת לשבת ענין גדול הוא, אבל ליתן לאורח הרגשה טובה חשוב יותר!
המטיב לאחרים מטיב לעצמו
המגיד המפורסם הגאון רבי יעקב גלינסקי זצ"ל סיפר מעשה דבדידיה הוי עובדא, המוכיח שהמטיב לאחרים הרי הוא מטיב לעצמו, ואף שאינו רואה התועלת תיכף ומיד, אבל ברוב הימים ימצאהו, וכך הוי גופא דעובדא:
בימי השואה האיומה הוגלה רבי יעקב לסיביר, ויהי רעב כבד מאד במחנה ההוא, עד כי לא נמצא טרף להשביע הנפש כלל, פעם אחת לשני ימים היו מחלקים לכל אחד ואחד קערה של אטריות (לאקש"ן). ויהי היום, ורבי יעקב קיבל מנתו כנהוג, אך חבירו שעמד סמוך לו לא קיבל את חלקו, הלה הצטער מאד ורעבונו הציק לו עד למאד, ופנה בדמעות שליש אל רבי יעקב לשאול בעצתו מה יעשה. בתחילה השיבו רבי יעקב בדברי מוסר, שצריך האדם לידע שהכל הוא בהשגחה פרטית מאתו יתברך, וראוי לו להתבונן בנפשו על מה עשה ה' ככה שלא קיבל חלקו כשאר אנשי המחנה. אמנם לבו הרחום לא יכול היה לסבול צערו של חבירו, ויחלק עמו את מנתו שוה בשוה. וישמחו שניהם כאחד: חבירו שמח שמצא כדי להשקיט מעט את רעבונו, ורבי יעקב שמח שזכה לעסוק במצות חסד אף בתנאים קשים ומרים כאלו.
ויהי היום, ויעלו שניהם לארץ הקודש, ולא ידע איש מרעהו מאומה. האיש הלזה נתמנה לשוטר, ורבי יעקב היה מרביץ תורה בישיבה בעיר חדרה וקבע מושבו בעיר בני ברק. ובימים ההם גזרו השלטונות חוק שלא להכניס תרנגולים לעיר בני ברק, ופעם אחת הביא עמו רבי יעקב שני תרנגולים מחדרה לבני ברק לשחטם לכבוד שבת קודש, והטמינם בתוך שק תחת כסא הרכב. והנה באמצע הדרך עלה שוטר לבדוק את הרכב, וכאשר הבחין בשק המונח תחת רגליו, שאלו השוטר: מה נמצא בתוך השק הזה?! ורבי יעקב החריש ולא השיב לו מאומה. דחף השוטר את השק ברגלו, והתחילו התרנגולים להשמיע קולם. נבהל רבי יעקב מאד וחרד בלבבו מה יעלה עתה בגורלו אחר שעבר על חוקי השלטון. והנה לתדהמתו הרבה פנה אליו השוטר בחיבה ואמר לו: יענקל, וכי אין אתה מכיר אותי?! האם זוכר אתה אשר חלקת עמי את מאכלך לפני שנים רבות?! מעתה תוכל להביא עופות בסתר ככל אשר תחפוץ, ואני אשגיח שלא יאונה לך כל רע. ורבי יעקב היה מסיים את סיפורו בהתרגשות רבה, לראות איך שמעשה חסד קטן שעשה לפני שנים הרבה, עמד לו לעזר ולסייע לאחר ימים ושנים.
הכנסת אורחים לבני אדם ולא למלאכים
סיפר כ"ק אדמו"ר ה'אמרי חיים' מויזניץ זצוק"ל, כי הרה"ק מראפשיץ זי"ע בעודו אברך, שם פעמיו פעם אחת באמצע ימי החורף להסתופף בצל קדשו של רבו הרה"ק מלובלין זי"ע. ויהי בהיותו בדרך בחצי הלילה, והנה שלג כבד ירד ארצה, ורוחות סערה נשבו בחזקה, עד כי לא יכלה העגלה להוסיף ולנסוע, אף שהיו כבר סמוכים לעיר לובלין.
ויהי כאשר חלפו השעות, ביקש הרה"ק מראפשיץ למצוא לו אכסניא לשהות בה בשבת קודש, ונזכר כי בכפר הסמוך איכא 'אראנדע' (בית אכסניא) ויפן שמה, בבואו הקיש על דלתי הבית וביקש מבעל האכסניא להתאכסן אצלו בימי השבת, אולם הלה השיב פניו ריקם באמרו כי אי אפשר להתאכסן אצלו. התחנן לפניו הרה"ק מראפשיץ שיכניסהו לביתו, אך דבריו נפלו על אזנים אטומות. לאחר הפצרות מרובות נתרצה ה'אראנדער' להכניסו לביתו, אולם התנה עמו תנאי: שישב לו על כסא בקרן זוית, ויקנה לעצמו מעט מזון לסעודות השבת, ולא יסב עם בני הבית על השולחן! ובלית ברירה אחרת שהה שם הרה"ק מראפשיץ במשך השבת, ובצאת השבת שם פעמיו ללובלין.
ויהי ממחרת, ביקש הרה"ק מראפשיץ מאת רבו הקדוש החוזה מלובלין זי"ע שיצא לטייל כדרכו בקודש, ויעתר לו הרה"ק מלובלין. ובהעלותם על המרכבה, לחש הרה"ק מראפשיץ על אוזן העגלון שינהג את סוסיו לעבר האכסניא שהיה בה בשבת, ויעש כן. ובהגיעם לשם, יצא הארענדער לראות מי הם הבאים, וכאשר הבחין בהרה"ק מלובלין, רץ מיד החוצה להקביל את פני קדשו. ואז עלתה דאגה בלבו בראותו כי גם הרה"ק מראפשיץ נמנה עם הבאים, אולם כיון שידע כי הרבי נמצא שם נחה דעתו, ומיד נתלהב ויקרא בקול: אה! הרבי בא! הרבי בא! ויבקש מאת הרה"ק מלובלין שיכנס לאכסניתו, ויעתר לו הרה"ק ויכנס פנימה עם כל המלוים אשר עמו, ויתחנן הארענדער לפני הרה"ק שישאר אצלו לסעוד סעודת צהרים, והחוזה הק' הסכים לזה, וישחט אחד מתלמידיו כמה עופות, והארענדער המליחם והכשירם כדת, והכניסם בקדירה לבשלם.
ובין כך סידר הבעה"ב את השולחן, ופרס עליו מפה יקרה, והניח עליו מיני מאפה וצלוחית גדולה של יי"ש, ויהי כאשר הוכן הכל, וישב החוזה הק' עם החבריא קדישא מסביב לשולחן, הושיט הרה"ק מראפשיץ את ידו ודחף את הצלוחית הגדולה והפכה, ונשפך כל היי"ש, ונטנפו המפה ומיני המאפה. ויצעק הארענדער: רבי, אברך מזיק הבאתם לי, ראו מה עשה לי! וישאלהו החוזה הק': מה זאת?! ויען הרה"ק מראפשיץ: רבי, א שוגג! (כלומר, בשגגה עשיתי).
והנה הארענדער הניח קדירה של בשר לבשל על התנור, וגם קדירת חלב היתה מתבשלת על אותו תנור, ויגש הרה"ק מראפשיץ לעיני הארענדער אל התנור ובידו ה'לילקע' (מקטרת), וכאילו בא ליטול גחלת להדליק בה את מקטרתו, ובתוך כך דחף במקטרתו את קדירת החלב, ונשפך כל החלב הרותח תחת קדירת הבשר הרותח. כראות הארענדער את כל אשר עשה לו הרה"ק מראפשיץ, צעק שוב לפני הרה"ק מלובלין: רבי, למה הבאתם לכאן אברך מזיק?! ראו מה עשה לי, כי הטריף את כל קדרת הבשר! שוב שאל החוזה הקדוש את הרה"ק מראפשיץ: נפתלי, מה זאת?! ענה הרה"ק מראפשיץ: רבי, בשוגג עשיתי זאת. אמר לו הרה"ק מלובלין: נפתלי, "צו פיל שוגגים" (יותר מדי מעשים אתה עושה בשגגה).
נענה הרה"ק מראפשיץ זי"ע ואמר: רבי, תמיד היה קשה לי, מפני מה מייחסים מידת 'הכנסת אורחים' לאברהם אבינו, והלא גם לוט הכניס אורחים, ואותו מכנים 'לוט דער שיכור' (לוט השיכור)?! אלא התירוץ הוא, דאצל אברהם כתיב 'והנה שלשה אנשים', שהמלאכים נדמו לו כאנשים פשוטים, ואעפ"כ 'וירץ לקראתם' והכניסם לתוך ביתו והאכילם והשקם. אבל אצל לוט כתיב (שם יט, א) 'ויבאו שני המלאכים' וגו' 'וירא לוט וירץ לקראתם', שהכניס לוט דוקא מלאכים, 'און מלאכים איז נישט קיין קונץ אריין צו נעמען' (אין זו רבותא להכניס מלאכים).
הוסיף הרה"ק מראפשיץ ואמר: במשך ימי השבת נתן לי בעל האכסניא בדוחק רק קרן זוית לאכול בה מעט משלי, ועתה כאשר בא הרבי לביתו נעשה פתאום למכניס אורחים גדול! והבין הרה"ק מלובלין את הדברים, ומיד עזב את הארענדע עלה למרכבתו וחזר לביתו. (שרפי קודש ח"א עמוד שצג).
לחזות באור פני מלך חיים
בספר ישמח ישראל מבאר הא דאיתא בגמרא (שבת קכז, א) אמר רבי יוחנן גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה, היינו כי לקבלת פני השכינה נחוצה מאד מקודם הכנה דרבה, להכין את עצמו להיות כסא להשראת השכינה, ודבר זה קשה הוא עד מאד, אבל מי שמכניס ומקבל בסבר פנים יפות את כל האורחים הבאים אליו, אף שאינם כדאים והגונים, ומרחם עליהם, זוכה לעורר מדה כנגד מדה, שאף שהוא אינו כדאי והגון, יזכה לעלות לרום המעלות ולמדרגות גדולות רמות ונשגבות, ולחזות בנועם זיו אור פני מלך חיים.
וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם וְסַעֲדוּ לִבְּכֶם אַחַר תַּעֲבֹרוּ כִּי עַל כֵּן עֲבַרְתֶּם עַל עַבְדְּכֶם וגו' (יח, ה).
בשבת אחים זוכים למעלת המלאכים
בספר בית אברהם מביא בשם אביו הרה"ק הדברי שמואל מסלאנים זי"ע, שאם ידידים ורעים עושים סעודה גם יחד באהבה ורעות, יש בזה סגולה גדולה של 'אחר תעברו', דהיינו להעביר מן הלב הרהורים של 'אל אחר', וזהו 'וסעדו לבכם', ולא כתיב 'לבבכם', כי האדם שיש לו יצר הרע ויצר הטוב הם ב' לבבות, אבל כאן מדובר במלאכים שאין להם אלא לב אחד להשי"ת, ובא להשמיענו שעל ידי שבת אחים גם יחד, זוכים להיות בלב אחד כדוגמת המלאכים.
שלשה עמודי עולם ממשיך בני חיי ומזוני
עוד כתב בספר בית אברהם על אומרו 'יוקח נא מעט מים', שזהו 'עמוד התורה', שאין מים אלא תורה, והיינו שיקבע עתים לתורה. 'ורחצו רגליכם', זהו 'עמוד העבודה' כלומר לטהר את הטבעיות והרגילות והמידות הרעות. 'והשענו תחת העץ', זהו 'עמוד גמילות חסדים' דהיינו תמכי דאורייתא, והם כנגד שלשה עמודי העולם, תורה עבודה וגמילות חסדים, שעל ידי שלשה אלו זוכה לשלש ברכות בני חיי ומזוני, וזהו שהמשיך 'ואקחה פת לחם', זהו פרנסה ומזוני רויחי, 'וסעדו לבכם', זהו חיי ארוכי, 'אחר תעברו', זהו בני, שיזכה שיהיו לו בנים, כמו שמצינו לשון העברה בבנים, כדכתיב (במדבר כז, ח) 'והעברתם' את נחלתו.
וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר וגו' וְהוּא עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ (יח, ח).
'עומד' כבחינת המלאכים
בספר קדושת לוי מרמז באומרו והוא 'עומד' עליהם, דהנה יש כלל גדול במצות הכנסת אורחים, שלא יהא הבעל הבית מתנהג בפני האורח בגדולה יתירה מכפי ערך גדולת האורח, כדי שלא יבוא האורח להתקנא בבעל הבית. והנה צדיק נקרא 'מהלך' שהולך תמיד ממדריגה למעלה למעלה, ומלאך נקרא 'עומד' שעומד במדריגה אחת ואינו יכול להתעלות מדריגה למדריגה, וכאן רצה אברהם אבינו שלא יקנאו בו המלאכים, על כן הלביש עצמו בבחינת מלאך להיות עומד במדריגתו ולא לעלות מעלה מעלה, וזהו 'והוא 'עומד' עליהם', היינו שהעמיד עצמו בבחינתם ובמדריגתם, שלא יראו שהוא במדריגה גדולה יותר מהם.
בזכות בשר בחלב קיבלו התורה
איתא במדרש (שוחר טוב מזמור ח) שהמלאכים לא רצו שהקב"ה יתן את התורה לבני ישראל, ואמר להם הקב"ה: הרי אכלתם בשר בחלב אצל אברהם אבינו ואיך אתם רוצים שתהיה התורה אצלכם?! ובזה נצחם. הרה"ק מסאטמאר זי"ע ביאר (הובא בבית דלי עמוד י"ט אות ז') שמכאן לומדים עד כמה צריך להיזהר בעניני אכילה, שאם אין נזהרים כל כך בעניני אכילה אפילו פעם אחת, יכולים על ידי זה להפסיד את כל התורה חלילה, 'מ'קען פארשפילן די גאנצע תורה מיט איין אכילה'.
בספר נטעי אשל בפרשתינו מעתיקו, ומוסיף על זה, שזהו הענין שאוכלים בשבועות מאכלי חלב ובשר, לרמוז שבזכות ענין בשר בחלב נצחנו את המלאכים וזכינו לקבל את התורה.
כִּי יְדַעְתִּיו לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת בָּנָיו וְאֶת בֵּיתוֹ אַחֲרָיו וְשָׁמְרוּ דֶּרֶךְ ה' לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט וגו' (יח, יט).
ללכת בדרכי ה' ולגמול חסדים
איתא בגמרא (יבמות עט, א) שלשה סימנים יש באומה זו, רחמנים ביישנין וגומלי חסדים וכו', גומלי חסדים דכתיב 'כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו וגו' לעשות צדקה ומשפט' וגו'.
רבינו בחיי ז"ל בספרו כד הקמח כתב, וצריך אדם להיזהר במדת החסד, שעם מדה זו הרי הוא נמשל לבוראו יתברך והולך בדרכיו, כי המדה הזאת היא ממדותיו, ובה הוא יתעלה מנהיג עולמו. וכן אנו אומרים בתפלת יוצר 'המנהיג עולמו בחסד', ובו נברא העולם שנאמר (תהלים פט, ג) 'אמרתי עולם חסד יבנה', וכל הזהיר במדה זו הוא מי שנפשו שפלה והוא ירא את השי"ת, והמדה הזו שהחזיק בה בחייו שואבת נשמתו לחיי העולם הבא, והיא מחופפת עליו כעטרה לראשו, הוא שאמר דוד המלך ע"ה (תהלים קג, יז) 'וחסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים'.
עול מלכות שמים
הרה"ק מרוז'ין זי"ע פירש נוסח אמרינו 'וכולם מקבלים עליהם עול מלכות שמים', ודקדק בלשון 'עול'?! ופירש כי אנו מקבלים עלינו את ה'עול' של הקב"ה, לפרנס את העניים האלמנות והיתומים.
אֵרְדָה נָּא וְאֶרְאֶה הַכְּצַעֲקָתָהּ הַבָּאָה אֵלַי עָשׂוּ כָּלָה וגו' (יח, כא).
הקב"ה קירב עצמו אליהם שיחזרו בתשובה
הרה"ק רבי מאיר יחיאל מאוסטראווצא זי"ע בספרו בית מאיר, הקשה בפסוק זה, לכאורה צריך להבין, וכי הקב"ה צריך לירד ולראות את מעשיהם הרעים, ומשמע שכביכול בלא זה לא היה יודע?!
אך הכוונה הוא כך, כי השי"ת הוא מלך רחום ורוצה בתשובת הרשעים, והנה כאשר מתקרב השי"ת לראות מעשי בני אדם, אז ניתוספת קדושה בעולם, וממילא על ידי זה מתקרבים בני אדם להשי"ת, ומתעוררים בלבבות בני אדם הרהורי תשובה מתוך הפחד והבושה. לזה אמר הקב"ה 'ארדה נא ואראה' ואפשר שעל ידי זה יעשו תשובה, ואם אראה שאף אחר ההתקרבות הזו לא יעשו תשובה, אז 'כצעקתה הבאה אלי אעשה', אבל הם היו רק רעים וחטאים ומשוקעים בטומאה, שאפילו אחר ההתקרבות הזו גם כן לא עשו תשובה.
וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה נָשָׂאתִי פָנֶיךָ גַּם לַדָּבָר הַזֶּה לְבִלְתִּי הָפְכִּי אֶת הָעִיר וגו' (יט, כא).
בזכותו של לוט ניצלו כל העיר
פי' רש"י, 'גם לדבר הזה', לא דייך שאתה ניצול, אלא אף כל העיר אציל בגללך. בספר דברי שאול להגאון בעל שואל ומשיב זצ"ל מוסיף על זה, לדעתי גם לוט כיוון בעיקר להצלת העיר, רק שחשש שמא יספו בחטאם, ועל כן ביקש שינצלו עבורו שהוא לא יכול להמלט, וזהו שאמר לו המלאך 'הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי את העיר', וגילה לו המלאך שיודע מחשבתו, והיטיב אשר דיבר להמליץ עבור העיר, ודבר זה עמד לו לזכות גדולה, עד כי לא יכול המלאך לעשות דבר עד בואו שמה, דכיון שביקש על העיר, נחשב לו הדבר לזכות גדולה כל כך.
רואים מכאן את גודל הענין של לימוד זכות, אפילו לוט שהיה חוטא עלתה בידו להציל במליצתו את העיר הזאת שהיתה מלאה בגוים וחטאים, והמלאך לא היה יכול להפוך את שאר העיירות עד שהגיע לשם, ואע"פ שהיו רעים וחטאים לה' מאוד, ועל אחת כמה וכמה שגדולה מעלת מליצת יושר על ישראל קדושים.
וַתַּבֵּט אִשְׁתּוֹ מֵאַחֲרָיו וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח (יט, כו).
אשת לוט הביטה על הדורות היוצאים ממנו
פי' רש"י, 'ותבט אשתו מאחוריו', מאחריו של לוט. הרה"ק רבי שמשון מאוסטראפאליא זי"ע ביאר הכוונה בזה, לפי מה שפי' רש"י בפרשת קרח, קרח שפיקח היה מה ראה לשטות זה לחלוק על משה, אלא עינו הטעתו, ראה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, היינו שמואל הנביא, ולכן אמר בשבילו אני נמלט. ולפי זה נראה דגם אשת לוט שעברה על דברי המלאך שאמר 'אל תבט אחריך', סמכה על זה שראתה שלשלת גדולה יוצאה ממנו, דהיינו דוד המלך, וזהו שאמר רש"י 'מאחריו של לוט', כלומר שהביטה על אחריתו וסופו של לוט, על השלשלת היוצאת ממנו, ועל כן הרהיבה עוז לחלוק על המלאך.
וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר עָמַד שָׁם אֶת פְּנֵי ה' (יט, כז).
לא להתייאש מתפילה
בספר חסד לאברהם להרה"ק מראדאמסק זי"ע הקשה, למה נאמר בתורה הסיפור הזה, דלכאורה הוא מיותר?! אך נראה דהתורה מרמזת לנו דרך התפילה, דאף שהיה אברהם אבינו מתפלל בעת ערב להקב"ה, ולא הועיל כלום עבורם, אף על פי כן השכים עצמו בבוקר, בעת שגובר החסד בעולם להתפלל עוד עליהם, רק כאשר השקיף וראה כי עלה קיטור הארץ כקיטור הכבשן, שוב לא התפלל עבורם.
ומכאן ילמד האדם מוסר השכל שלא להתייאש מן התפילה, ואפילו אם לא הועיל בתפילתו פעם אחת, ישתדל ויוסיף אומץ להרבות עוד בתפילה ותחנונים, עד שהקב"ה יקשיב וישמע בקול תפלתו ממרומים.
וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב וגו' וַיָּגָר בִּגְרָר (כ, א).
אנשי סדום שלחו האורחים לביתו של אברהם אבינו
פי' רש"י, כשראה שחרבו הכרכים ופסקו העוברים והשבים נסע לו משם. וראיתי בספר עיטורי תורה רעיון נפלא, דלכאורה קשה, מדוע משנחרבה סדום הפסיקו להגיע אורחים לביתו של אברהם אבינו, הרי לא התגורר במדבר ציה וחרבה, אלא בחברון, ובודאי שהיו שם עוברים ושבים?!
אלא שכך הוא דרך הקמצנים, שאין רוצים להכניס אורחים לתוך ביתם, ומראים להם את הדרך ללכת לבתי נדיבי העיר, אשר שם יקבלו אותם בסעודה ונדבה הגונה, וזה היה דרכם של אנשי סדום, שהיו רגילים לשלוח את כל האורחים לביתו של אברהם אבינו, ואמרו להם: בחברון יש מכניס אורחים מאין כמוהו, שמו אברהם, לכו אצלו! נמצא שעל ידי אנשי סדום הגיעו הרבה אורחים לביתו של אברהם אבינו, ועכשיו כאשר נחרבה סדום נתמעטו העוברים והשבים.
ויתכן להוסיף, דמהאי טעמא כאשר יצאה הגזירה מאת הקב"ה להחריב ולהפוך את ערי סדום ועמורה, התפלל אברהם אבינו עליהם להעביר את רוע הגזירה, בשביל שהם זיכו אותו במצות הכנסת אורחים, שהרי שלחו את כל האורחים שבאו לגבולם לחסות בצל קורתו.
וַיִּטַּע אֶשֶׁל בִּבְאֵר שָׁבַע וַיִּקְרָא שָׁם בְּשֵׁם ה' אֵ-ל עוֹלָם (כא, לג).
אברהם אבינו השריש מידת החסד וכח התפילה
איתא בגמרא (סוטה י, ב) אל תקרי 'ויקרא' אלא 'ויקריא', מלמד שהקריא אברהם אבינו לשמו של הקב"ה בפי כל עובר ושב, כיצד, לאחר שאכלו ושתו עמדו לברכו, אמר להם: וכי משלי אכלתם?! משל א-ל עולם אכלתם, הודו ושבחו וברכו למי שאמר והיה העולם.
בספר ישמח ישראל מבאר, שאברהם אבינו נטע בלב כל העולם את מידת החסד שלו, שגם הם יעשו כמותו להכניס אורחים, להאכילם ולהשקותם, ליתן להם לינת לילה וללוותם, היינו להתחבר עמהם באהבה, וזהו פירוש 'ויטע אשל בבאר שבע', דמבואר במדרש (במדבר רבה יד, יב) למה נמשלו דברי חכמים כנטיעה, כשם ששורשיו של אילן משתרשים לכל מקום, כך דברי חכמים נכנסים ומשתרשים בכל הגוף, ומכל שכן דברי אברהם אבינו שנכנסו לגוף האורחים בביתו, ונעשו כנטיעה לגדל צמחים הרבה.
ועוד זאת עשה, שבכח קדושת תפילתו שהתפלל שמה, עשה פתח לכל באי עולם להתפלל לפני הקב"ה, ולעורר חסדי אבות, וזהו 'ויקרא שם אברהם בשם ה' א-ל עולם', אל תקרי 'ויקרא' אלא 'ויקריא', שעשה דרך ופתח גם לנו שנוכל לקרוא בשם ה', וזהו 'א-ל עולם', היינו חסדיך המרומזים בשם 'א-ל' המה 'לעולם', כמו שנאמר (תהלים כב, ד) 'ואתה קדוש יושב תהלות ישראל'.
ויתר על האתרוג לשמח שלש נפשות
הגאון רבי שמשון אהרן פאלאנסקי זצוק"ל הרב מטשפליק, הגיע באחד מימי חול המועד סוכות לבית הכנסת עם לולב הדסים וערבות, אבל בלי אתרוג, בעת התפילה ביקש מאחד המתפללים את האתרוג שלו במתנה על מנת להחזיר, כדי שיוכל לברך ולנענע בארבעת המינים, המתפללים התפלאו מאד ותמהו איש אל רעהו: הרי הרב בדק בערב החג מאות אתרוגים, ואיך יתכן שלא מצא לעצמו אתרוג?!
לאחר הפצרות רבות של מקורביו, הסכים לספר את אשר אירע: בערב החג הראשון בהיותו הולך ברחוב העיר, שמע צעקות שבר מאחד הבתים, תיכף מיהר לעלות אל הבית שממנו בקעו הקולות, וראה אשה צועקת על בתה הילדה, האשה שפכה את ליבה לפני הרב וספרה, כי התאלמנה מבעלה ונותרה עם ילדה קטנה יתומה, ועתה היא נשואה בזיווג שני, בעלה קנה אתרוג מהודר בדמים מרובים והניחו על השולחן, ובתה טיפסה ושיחקה באתרוג עד שנפל מידיה והפיטום נשבר. האשה המשיכה בצעקות שבר ובכעס על הילדה היתומה: למה נגעת באתרוג, הוא עלה דמים מרובים, מה נעשה עתה?! הרגיע אותה הרב מטשפליק ואמר לה: אני אביא לך את האתרוג שלי, הוא מהודר ביותר, ובודאי בעליך יהיה מרוצה... בגודל מידותיו התרומיות הסכים לוותר על האתרוג המהודר שלו, כדי להיטיב עם שלש נפשות בישראל.
כמה שלוחים לעני אחד
סיפר הרה"ק מבילגורייא זי"ע על אביו הרה"ק מרן מהרי"ד מבעלזא זי"ע, שהיו לו דרכים נפלאות וחידושים במצות חלוקת הצדקה. בעת היותו מתגורר בעיר מונקאטש, היו שלשה אנשים אשר על ידם היה מחלק את כספי הצדקה שלו, הרבנית ע"ה, איש אחד ושמו ר' מעכעלע, ועוד אחד מחשובי העיר מונקאטש. ומחמת שלא ידע איש מהנהגת רעהו, היו עניים שהיו מקבלים כמה פעמים בנפרד מכל אחד ואחד מהשלשה.
כשהרגישו בזה, באו ואמרו לפני הרה"ק מבעלזא, כי טוב יותר היה אם היה נותן המעות רק על ידי אדם אחד, ואז יהיה סדר בדבר ולא יארע שיקבל עני אחד שתי פעמים, השיב להם הרה"ק זי"ע: שהוא רוצה דווקא שכך יהיה, כי עני שמקבל כמה פעמים יש לו יותר נחת ושמחה, מאשר אם מקבל רק פעם אחת!
סגולה לכפרת עוונות
פעם ביקר האדמו"ר המקור ברוך מסערעט זצ"ל, אצל הרה"ק מהר"א מבעלזא זי"ע בתל אביב, ואמר לו האדמו"ר מסערעט ששמע מאביו (שהיה חותנו בזיוו"ר) הרה"ק מהרי"ד זי"ע שאמר: אדם שהולך לאסוף כסף עבור נצרכים בארבע קצוות העיר, הרי זו סגולה שיתכפרו לו עוונותיו, ואפילו על עבירות החמורות ביותר, כגון חיובי כרת! והרב מבעלזא כאשר שמע זאת, אחז בכנף בגדו העליון (הרעטשוואלקע) ופניו נעשו חיוורים, ואמר: כך אמר אבי?! אבקש מכם שתחזרו שוב על דבריו הקדושים!
