חלקי הבית: קציצה, תיתורא ומעברתא * תפילין ללא קפלים * מקשה א' ומקשה ב' * פרודות לגמרי * פרודות הניכרות
א. קציצה, תיתורא ומעברתא
איתא בגמרא (מנחות לד:), תנו רבנן, לטטפת, לטטפת, לטוטפת, הרי כאן ד' (כלומר, שכתוב שני פעמים טטפת חסר, הרי שנים, ועוד פעם אחת טוטפת מלא, שמשמעותו שנים, הרי יש כאן ארבע), דברי רבי ישמעאל, רבי עקיבא אומר אינו צריך, ט"ט בכתפי שתים, פ"ת באפריקי שתים. וממשיכה הגמרא, תנו רבנן, יכול יכתבם על ארבע עורות, ויניחם בארבעה בתים בארבע עורות (כלומר ארבע בתים נפרדים לגמרי), תלמוד לומר 'ולזכרון בין עיניך,' זכרון אחד אמרתי לך ולא ב' וג' זכרונות, הא כיצד, כותבן על ארבע עורות ומניחן בארבעה בתים בעור אחד, ע"כ. וכך נפסק בשולחן ערוך (סי' ל"ב סל"ח).
ולהבנת הדברים נקדים, שבית תפילין מורכב משלשה חלקים הקרויים בשמות נפרדים, החלק העליון (הקוביה), שנקרא 'קציצה', החלק התחתון המרובע הנקרא 'תיתורא', ויש בזה את התיתורא העליונה המחוברת לקציצה, ויש את התיתורא התחתונה הסוגרת את הבית לאחר הכנסת הפרשיות, ויש ה'מעברתא', החלק הצדדי שבתוכו מעבירים את הרצועות.
את החלק השלישי שהוא
מעברתא
והנה, איתאבגמרא(מנחות לה.),ואמר רב חננאל אמר רב, תיתורא דתפילין הלכה למשה מסיני, אמר אביי מעברתא דתפילין הלכה למשה מסיני, ואמר אביי שי"ן של תפילין הלכה למשה מסיני, וצריך שיגיע חריץ למקום התפר, רב דימי מנהרדעא אמר כיון דמנכר לא צריך, ע"כ.
ונחלקו וה'תיתורא,' וכך כתב רש"י (ד"ה תיתורא) וז"ל, גשר, לאחר שנתן האגרות בבתים דרך הפה הרחב, שהבתים עשויין כעין בתי ידים שקורין גוט"ן, ומכניס האגרותדרך הפה ונותנםבבתי האצבעות, וחותך מג' הדפנות מכל אחת מעט, והד' נשארת ארוכה וכופלה לאותו אורך ומטילה על חודןשל ג' הדפנות,ותופר חודן של ג'דפנותעל רחבו של זה, והוא בית מושבו של תפילין, ונראה כעין דף של גשר. מעברתא, כשנותן הרצועה של תפילין סביב
הראשונים
בצורת
ה'קציצה'
אותו תיתורא, יכפיל הקלף סביב הרצועה כעין הביא בזה מחלוקת אחרונים, ולא נחזור על שעושים לפי המכנסים שלא תהא הרצועה קבועה, אלא כשהוא רוצה מושכה אילך ואילך, ומאריך
הראשונות.
אמנם מה שמצוי ביותר בזמנינו הוא, שמכיון שהתפילין עשויים מעור בהמה גסה, במשך תהליך היצור נעשים כפלים בחלק התיתורא, וקפלים אלו מדביקים בדבק, אכן אין בזה שום ריעותא, מכיון דהעור עצמו אחד הוא, ורק בקפלים הכניסו דבק (יש המשאירים את הקפלים, ויש החותכים אותם לפרוסות, ובפרוסות יש צד לחשוש לחורים בקציצה, ואכמל"ב).
ראש ומקצר ראש זה, ולשון שמעבירה ומושכה לכל ע"כ.
זה
מעברתא
צד
שירצה,
אמנם, בתוס' (שם ד"ה תיתורא) כתבו וז"ל, תיתורא דתפילין הלכה למשה מסיני, הוא העור הנכפל למטה שמכסה פי הבתים,והוא בית מושבו של תפילין, ונראה כעין דף של גשר, ומשמע מתוך פירוש הקונטרס שהבתים והתיתורא הכל מעור אחד, ואין נוהגין כן, ע"כ.
וכך כתב בביאור הלכה (סי' ל"ב סל"ח ד"ה יעשה) וז"ל,כתבבמחצית השקל(על מגן אברהם סקנ"ב),דהוא הדין הנעשים מעור אחד אלא שחותכים ממנו רצועות, ומכל מקום באמצע נשארו מחוברים ואחר כך שוב מחברים הרצועות יחד, ובזה נעשו הבתים לדעת הב"ח פסולים, כיון דעל כל פנים קרועים בכל צדדי הבית, ולדידיה התפירה והוא הדין הדבק אינו עושה חיבור, עד כאן לשונו, אמנם בפרי מגדים (אשל אברהם סקנ"ב) כתב וזה לשונו, וראוי לעשות הכל מעור אחד ממש, ודיעבד הסופרים חותכין למעלה ולמטה מחובר, עד כאן לשונו.
ובשיטה מקובצת הוסיף על דברי התוס' וז"ל, ור"י מפרש,תיתורא זה עור אחר כפול,ואינו מעור הבתים אלאעור אחר הוא,וחציו העליון נקוב הוא להוציא הבתים דרך אותו הנקב, וחציו השני הוא למטה וחופה פי הבתים מלמטה, לפיכך נקרא תיתורא, לפי שהוא כעין דף מהבתים, העולם, ע"כ. וכך הם גם דברי הרא"ש (מנחות פ"ג סי' ז') ועוד.
של
גשר וכן
למטה נהגו
וממשיך הביאור הלכה, ונראה לי להביא ראיה להסופריםדזה מקרי עור אחדולא הוי בכלל שנים או שלשה זכרונות, דהא כל חילם של המחמירים דסבירא להו עור אחד הוא לעכובא הוא משום דאפשר תפילין דמי לגט, ובגט פסק באבן העזר (סי' ק"ל ס"ז בהג"ה) דדבוק הוא חשש פסול, משום ספר אחד אמר רחמנא ולא שנים או שלשה ספרים, והיא הדין בעניננו, והלא לענין גיטין גופא מפיק הגמרא שם (כ): דהיכא דמעורה שרי, משום דהוא מקרי עדין ספר אחד, על כן נראה דבזה לכולי עלמא מהני תפירה או דבק, ומצאתי בפתחי תשובה על אורח חיים (סי' ל"ג ס"א) שגם הוא מצדד כן, אך לא הביא הראיה שלנו, ומסיים הביאור הלכה בזה"ל, ולפי זה פשוט דאפילו נעשה נקב קטן בהעור במקום הריבועכמו שרגיל, אפילו הכי לא אבד ממנו שם עור אחד על ידי זה, ואפילו אם נתקלקל הריבוע על ידי זה מקום מכל מהני תיקון אחר כך, ע"כ.
ומבואר שנחלקו הראשונים במה שאיתא בגמרא שצריך להיות 'ארבעה בתים בעור אחד', שלדעת רש"י הכוונה גם לקציצה וגם לתיתורא, מה שאין כןלדעתהרבה ראשונים הכוונהלקציצה עצמה בלא התיתורא שהיא עשויה מעור אחר כמבואר, והכרעת המשנה ברורה (סי' ל"ב סקר"א) בזה"ל, ואפילו לדעת הסוברים דהבתים צריכים להיות כולם מעור אחד ממש,מכל מקום לא בעינן שיהא התיתורא והמעברתא עם הבתים מעור אחד, אלא אפילו אם הוא עור בפני עצמו כשר, ומכל מקום אם באפשרי טוב להדר גם בזה, לצאת דעת המחמירין בזה, ועיין בביאור הלכה (ד"ה שישים), ע"כ. וכמובן שבזמנינו כל התפילין שהם מבהמה גסה הם מעור אחד הקציצה והתיתורא, ונקרא בשם 'מקשה' (ויש מקשה א' ומקשה ב', ולקמן בס"ד יבואר).
והנה כבר ביארנו שעד לפני כמאה ושבעים שנה היה הבתים לתפילין מעור בהמה דקה, ובזמנם היו מצוי בתים שעשו מעורות הדבוקים או תפורים יחד, ובמשנה ברורה (סי' ל"ב ס"ק קע"ב)
ומה שבארנו שבזמנינו רוב התפילין הם עם קפלים בתיתורא, יש שרצו לפקפק על אופן זה שאין התיתורא העליונה מרובעת, וגם יש בזה חשש לפי ביאור המחצית השקל בדעת הב"ח כנ"ל, שהרי היא עשויה מקפלים של עור
שהצמידו אותם יחד על ידי לחץ ודבק, ומשום כך שלוקחין עוד חתיכות עור מרובעות כמידת עור ואז יזהר שיהיה רבוען קיים כי מצוי שעל ידי המציאו שיטה חדשה שעושים את הבית ללא העב הכפולה, ומניחין אותם גם כן בין הכפלים ההבדל נאבד הרבוע, ומנהג העולם במדינתנו קפלים כלל, רק בשיטה מיוחדת שמכווצת את כדי לעשות התיתורא יותר עב וחזק, ע"כ. העור שלא יווצר קפלים כלל, ומדברי הביאור הלכה כאן יש ללמוד שאין חשש זה נכון, שכל הפלוגתא לענין דיבוק ותפירה הוא רק כשרוצה לחבר שני עורות נפרדים, אבל הדבקת שני חלקים של אותו העור לכולי עלמא חשובה חיבור, ואם כן אין ענין ליקח דווקא תפילין ללא קפלים,וכך שמעתי ממו"ר הגרי"מ שטרן שליט"א ומו"ר הגרמ"ש קליין שליט"א, וכך כתב במשנה ברורה משנה אחרונה (סי' ל"ב אות תס"ג)בשם הגר"ח קנייבסקי זצ"ל. [ויש לשים לב, שמכיון שבבתים ללא קפלים אין כלל דבק, תפילין אלו פחות מומלצים לרוכשם למי שמזיע הרבה, מכיון שעלולים יותר להיפגם בריבוע שלהם].
כהחיי אדם, וכן משמע בספר ישועות יעקב (סקכ"ד), ומכל מקום כל ירא שמים יזהר לכתחילה לעשות הבתים נפרדים, וכמו שכתב החיי אדם גופא, דלכתחילה פשיטא דנכון לעשות כן.
אמנם יש המהדרים להקפיד שלא יהא חתיכת עור נוספת, כדי שיהא כל הבית ממש מעור אחד (וכך מיתאמרא משמיה דהגר"מ שטרנבוך שליט"א), וזה נקרא
'מקשה א'' (בתפילין ללא קפלים הדבר נעשה כך תמיד). ודעת כמה פוסקים שעדיף 'מקשה ב'' שכך התיתורא חזקה יותר ואינה נפתחת,ואין בזה חשש של שני עורות כאמור.
ומוסיף המשנה ברורה עצה, והנה אם לא יהיו מדובקים כלל מצוי לפעמים שנתקלקל הרבוע בהמשך הזמן על ידי זה, על כן אפשר שטוב יותר שידבק מעט בשפולי הבית אצל תיתורא בין בית לבית, והנה יש עוד אופן שידבק מעט העורות שבין בית לבית, וצדי הבתים וכן בראשי הבתים לא יהיה מדובק כלל,ובזה יהיה עדין כל החריצים מינכר היטב, וגם רבוען יהיה קיים, ע"כ.
ויש לציין לדברי הביאור הלכה (סי' ל"ב סל"ז ד"ה עור הבתים) וז"ל, על כן הסופרים שמניחים בין הבית להתיתורא עורות ישנים אשר מאשפות ירימו וממנעלים קרועים, ידעו כי עבירה היא בידם, אחרי שהוא מחובר להבית צריך להיות דוקא מעור כשר כמוהו ממש,כן כתב בספרלשכת הסופר(כלל יד סי"ב),ולכתחילה בודאי הדין עמו,אך לענין דיעבד יש לעיין,לפי מה דכתבהפרי מגדים לקמן בסעיף מ"ז (אשל אברהם סקס"ד), דמה דהצריך יתקלקל, ואכשר דרא שרוב התפילין המיוצרות רמ"א לדבק כשר הוא למצוה ולא לעכובא, כיון דהדיבוק אינו מעכב ממילא אין קפידא במה מדבק, ואם כן לכאורה הכי נמי בענינינו לא דמי לעור התיתורא והמעברתא דחיובן הוא מצד הדין, על כן בעינן שיהיו טהורים, מה שאין כן בזה, וצריך עיון, ע"כ. ובאמת בזמנינו מקפידים בכל הכשרויות ליקח העור הזה ה'פיטער' מבהמות טהורות כמו העור לבתים עצמם.
ומדברים אלו נלמד, שהידור גדול וחשוב שיהיו ארבעת הבתים של ראש פרודות לגמריללא דבק כלל, ובזמנינו שהתפילין מבהמה גסה אין חשש כלל מה שמוזכר במשנה ברורה שהריבוע
למהדרין במצוות הם פרודות לגמרי.
[ויש עוד נקודה, שיש בהרבה בתים קפלים בחלק (המתבונן בתמונה וקפלים אלו אינם נראים מבחוץ כלל, ומעיקר הדין אין קפידה בזה, רק יש שחששו בזה שאולי נעשה איזה נקב בקציצה ומפני הקפלים אינו נראה, ולכך יש המקפידים שלא יהא קפלים בקציצה, אך כאמור מעיקר הדין אין חשש בזה, דאף אם יהא נקב לא יהא בזה פסול (עיין סי' ל"ג ס"א ומשנה ברורה סק"ד).]
יש שהחמירו (עיין בספר סת"ם כהלכתן להגר"מ
הקציצה בכך המצורפת),
שטרנבוך שליט"א פרק כ"ב אות א') לעשות הבתים באופן שניכר האויר בין הבתים, והם נקראות 'פרודות הניכרות', שניראים בעין הרווח שבין בית לבית, אכן, בתפילין אלו יכול להימצא יותר קלקולים בריבוע, ויש שהוסיפו בזה חשש, שמפני שנראה רווח בין ארבעת הבתים אינם מצטרפים לריבוע של הבית כולו, אמנם חשש זה אינו נכון למעשה, ועיין בשערי תשובה (סי' ל"ב סקנ"ח) בשם הברכי יוסף.
יבחין
ג.
פרודות לגמרי
איתא בגמרא (מנחות לה.), וצריך שיגיע חריץ למקום התפר,רב דימי מנהרדעא אמרכיון דמנכר לא צריך, ע"כ. וכך נפסק בשולחן ערוך (סי' ל"ב ס"מ) בזה"ל, חריץ שבין בית לבית צריך שיגיע עד בכדי שהתיתורא תהיה מספיק עבה וחזקה, התפר, ואם לא הגיע כשירה, והוא שיהיה ניכר שבצביעת הבתים נסתם יש המוסיפים תוספת של עור 'פיטער' בין החריץ כדי שיהיו ארבעת ראשיה נראין לכל, ע"כ. החריץ שבין בית לבית, התיתורא העליונה לתחתונה כדי להעבות את התיתורא, ותפילין אלו נקראים בשם 'מקשה ב'', ואין בזה חשש שעל ידי זה נקרא שהתפילין הם משני עורות, כיון שהתיתורא קיים גם בלי חתיכת עור זו, ובנוסף לכך, מכיון שכל הבית הוא מעור אחד ורק מוסיפים עליו חתיכת עור קטנה אין בזה חשש שנקרא שני עורות. ומנהג זה כבר הוזכר בלבוש (סי' ל"ב
אמנם, נכון מאוד להקפיד, שמצוי
ב.
מקשה א' ומקשה ב'
במה
המכשול,
הצביעה מחדש, ולפעמים החריצים אינם כלל במקומם, והרבה פוסקים חוששים בזה שאינו נקרא בזה שהחריץ ניכר, ויש בזה חשש פסול.
ואחר
חורצים
ובמשנה ברורה(ס"ק קפ"ח)וביותרבביאור הלכה (שם ד"ה חריץ) הרחיב בזה וז"ל, עיין בחיי אדם (ח"א כלל י"ד ס"ד) דמשמע מניה דאפילו הנוהגין לעשות התפילין על ידי דיבוק הארבעה עורותאפילו הכי מהני בדיעבד אם מדבק לבסוף הארבעה בתים ביחד ומשייר מלמעלה רק מעט שיהיו החריצין נכרין, אך דמצריך החיי אדם ליזהר שיהיו החריצין על כל פנים בעצם הבדלת הבתים ולא בהגלאנץ לבד, ובתשובת חתם סופר (סי'ה)' משמע דהנוהגין לעשות תפליהן על ידי דיבוק לא מהני אפילו החריצין נכרות, אלא יהיו מבדלות לגמרי,
[ובאמת נכון להקפיד מלכתחילה שארבעת הבתים יהיה שוים בעביים, כפי שכבר הזכיר הרמ"א (סי' ל"ב סל"ט) בשם הברוך שאמר וז"ל, ויעשה כל הארבעה בתים בשוה שלא יהא אחד גדול מחבירו, ע"כ. אכן בדיעבד, כתב המשנה ברורה (שם ס"ק קפ"ב), שאפילו אחד רחב מחבירו כשר, ונרחיב בזה בס"ד בדיני הריבוע.]
וז"ל,
ויש
סמ"ד)
היוצא למעשה מכל הנתבאר:
א. בבית של תפילין יש שלשה חלקים: קציצה, תיתורא (עליונה ותחתונה) ומעברתא, והם הלכה למשה מסיני. ב. ג. ד. יש המקפידים שלא יהא קפלים בקציצה מחשש שיהיו נקבים ולא יהיו נראים, ומעיקר הדין אין בזה שום חשש. ה. הרבה מוסיפים עור 'פיטער' בין התיתורא העליונה לתחתונה, שעל ידי זה נוסף חוזק בבית שלא יפתח, וזהו נקרא 'מקשה ב'', ויש שחוששים בזה שנקרא שני עורות ומקפידים שיהא 'מקשה א'', והרבה מקפידים ליקח 'מקשה ב'' שהוא יותר חזק.
לכתחילה צריך שיהא ארבעת הבתים של ראש 'פרודות לגמרי', בדיעבד סגי אף אם דבוקות, ובתנאי שהחריץ (האמיתי) ביניהם ניכר.
יש המקפידים שיהא 'פרודות הניכרות', אמנם בתפילין כאלו עלול הריבוע להתקלקל במהרה, ועדיף 'פרודות לגמרי' הרגיל.
תפילין של ראש צריך להיות מחולק לארבעה בתים, ועשוי כולו מעור אחד (לדעת רש"י כל חלקי הבית, ולדעת התוס' רק הקציצה). יש המקפידים שיהא התיתורא עשוי ללא קפלים כלל, אך מעיקר הדין אין שום חשש בקפלים.
ו. ז.