הרב ברוך סאבג - מוסר קבוע וותיק בשיעורי 'דבר מלכות' - ומנחם זיגלבוים משוחחים על נקודות מרכזיות ב'דבר מלכות' השבועי, ומנסים לפצח את חידת הסיפור על בכייתו של הרבי הרש"ב, עד שבא הרבי מה"מ ושינה את כל דרך החשיבה בהבנת הסיפור • על פי שיחת 'דבר מלכות' פרשת וירא תשנ"ב
הרב ברוך סבג, מוסר שיעור ב'דבר מלכות' זה שלוש עשרה שנים, בבית הכנסת הגדול "היכל לוי יצחק" שבקרית חב"ד בצפת. בשיעור שלו שמתקיים מדי 'ליל שישי' משתתפים כחמישים איש, וב'ימים טובים' יותר, אפשר גם מאה, שמאזינים בשקיקה להסבריו הקולחים.
הוא לא ממהר בשיעור. במשך כשלוש שעות – כולל הפסקות לניגונים וסיפורים – הם לומדים את השיחה של ה'דבר מלכות' השבועי, ומתעכבים גם על הערות ודיוקים בשיחה. הלימוד נערך לצד שולחנות עם כיבוד, וכך השיעור הוא לא רק שיעור, אלא סוג של שיעור-התוועדות. המשתתפים רואים את עצמם חלק בלתי נפרד מהשיעור, ואף תורמים מכספם לכיבוד העשיר לכבוד יום הולדת או יארצייט וכדומה.
בזכות השיעור הזה הוקם שיעור נוסף ב'דבר מלכות' עבור ציבור הנשים. זה עשר שנים קיים השיעור, כאשר בשנותיו הראשונות מסר את השיעור הרב סאבג בעצמו, ובשנים האחרונות מוסרות אותו בסבב משתתפות השיעור עצמן.
לא ייפלא אפוא שהרב סאבג 'חי' את ה'דבר מלכות' כפשוטו. הוא מכירו היטב ישר והפוך, כולל הערות והפענוחים. שמחנו אפוא לארח אותו במדור השבועי, והוא, במתק שפתיים, חוזר על נקודה מהשיחה, ומוריד אותה לחיי המעשה ביום יום שלנו.
"שיחת ה'דבר מלכות' השבוע בנויה על סיפור", פותח הרב סאבג במילים פשוטות. מנקודה זו ואילך הרבי פותח את ההתוועדות של שבת פרשת וירא תשנ"ב.
ובהקדם הסיפור הידוע אודות בעל יום ההולדת דכ"ף מרחשון בשייכות לפרשת וירא:
בהיותו בן ד' או ה' שנים, נכנס אל זקנו הצמח צדק בשבת קודש פ' וירא, והתחיל לבכות, באמרו: מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה. ויענהו הצמח צדק: כשיהודי צדיק מחליט בגיל תשעים ותשע שנים שצריך למול את עצמו, ראוי הוא שה' יראה אליו (אות ב').
בהמשך השיחה הרבי אומר, שהסיפור הזה מלמד אותנו, שכל אחד, גם ילד קטן, צריך להשתוקק ביותר לגילוי ה' אליו, עד כדי שזה יגע בעומק הלב, כדי בכיה! [סעיף ט']. הרבי אף מקשר את זה לדיוק בפסוק 'וירא אליו ה'' – לא כתוב וירא ה' אל אברהם, אלא וירא אליו ה', לא כתוב למי. ועל כן אפשר ללמוד מכאן שהכוונה היא "אליו", לכל אחד ואחד שקורא פסוק זה בתורה, להביאו להשתוקקות פנימית שה' ייראה גם אליו.
אני רוצה לספר משהו אישי: כמה שנים לאחר שהגעתי לליובאוויטש, בשנת תשמ"ב, תהיתי על תוכנו של הסיפור הזה ועלתה בי קושיה אותה העליתי בפני רבנים ומשפיעים, ואיש מהם לא נתן לי תשובה שתניחה את דעתי. רק כעשר שנים לאחר מכן, כשהרבי אמר את השיחה הזאת ו'ניתח' את הסיפור הזה, הובן כל העניין באופן שהקושיה לא היה לה מקום מלכתחילה...
• זה כבר בהחלט נשמע מסקרן. מה הייתה הקושיה?
כשקוראים את הסיפור הזה בהתרשמות הראשונית – שהיא הכי 'נקיה' נכונה ואמתית – עולה קושיה מאד פשוטה, ובעצם שתיים:
הרבי הרש"ב בהיותו ילד קטן מתחיל לבכות בפני סבו הצמח צדק, וכאב בטענה למה אלינו הקב"ה לא נגלה. הוא לא בוכה 'למה אלי הקב"ה לא נגלה', אלא למה 'אלינו' 'ולנו אינו נראה''.
זה אמנם דיוק, אבל אין מדובר בסתם סיפור על ילד בוכה, וכמו שהרבי אומר בהמשך (בהערה 63) "דכיוון שכבר מקטנותו בוצין בוצין מקטפי' ידוע, היה מוכן וראוי להיות נשיא בישראל, נעשית הנהגתו (גם בקטנותו) הוראה לכל בני ישראל בחינוך הקטנים". עצם העובדה שסיפרו לנו סיפור זה, מוכיח שהדבר שייך לכל אחד ואחד מאתנו, ואפילו לילד קטן. ההשתוקקות פה היא שרוצים לראות את הקב"ה כמו אברהם.
ומה עונה לו סבו הצמח צדק?! תשובה לגמרי לא מובנת, שמשאירה אפילו שמץ של תסכול מחוסר תשובה על עצם השאלה. הצמח צדק עונה לו שכשיהודי צדיק מחליט בגיל תשעים ותשע שנים שצריך למול את עצמו, ראוי הוא שה' יראה אליו. מה בעצם אומר פה הצמח צדק?! שלא רק שלא כל אחד מאתנו יכול לזכות לגילוי הזה, אלא אפילו לא כל צדיק יכול לזכות לכך, רק צדיק בעל מסירות נפש שעושה ברית מילה בגיל 99, הוא זכאי לגילוי אלוקי זה. כאומר, ילד צעיר, אין לך ולא לאף אחד אחר צ'אנס לזכות לגילוי שכזה.
• אם כך, על פי זה, הרבי הרש"ב היה צריך לפרוץ בבכי גדול עוד יותר...
נכון. השאלה של הרבי הרש"ב מצויינת, אבל התשובה של סבו, לא רק שאינה פותרת, אלא מעצימה את הקושיה עוד יותר, ואיך הילד הסתפק בה והלך לדרכו?
• קושיה יפה, וישר-מחשבה. נו, ומה התשובה על קושייתך?
רגע, ישנה קושיה נוספת על תשובתו של הצמח צדק:
מה הרבותא בכך שאברהם אבינו עשה ברית מילה ובזכות כך זכה לגילוי אלוקי, הרי כל אחד מאתנו, גם אתה ואני, הינו ממהרים לעשות דבר דומה אילו הקב"ה היה בא אלינו ומצווה אותנו בכך? זו רבותא?!
• צודק. הבה נתבונן אפוא בשיחה ונראה אם הרבי מתייחס לקושייתך...
הרבי אכן מציג את הסיפור בצורה שונה לגמרי; את השאלה של הרבי הרש"ב כמו גם את התשובה של הצמח צדק, באופן שהקושיות אין להן מקום מלכתחילה. (נלהב) אי אפשר להבין את הפשט מבלי ללמוד את ה'דבר מלכות' הזה.
ידוע שבכל אחד ואחד מישראל יש ניצוץ מנשמת משיח, בחינת היחידה, שהיא ניצוץ מבחינת היחידה הכללית שהיא נשמת משיח, שלכן נקרא כל אחד ואחד מישראל בשם "כוכב", שמו של משיח, שנאמר עליו "דרך כוכב מיעקב". ומודגש ביותר אצל קטנים מישראל – כמאמר רז"ל שתינוקות של בית רבן נקראים "משיחי". ויש לומר, שבחינת היחידה, ניצוץ משיח, היא בהתגלות יותר אל תינוקות.. (סעיף יא).
הכוכב הגדול והמרכזי של עם ישראל, הוא המלך המשיח, כפי שכתוב 'דרך כוכב מיעקב'. כיוון שבכל אחד מישראל יש ניצוץ מנשמת משיח, הרי שגם אנחנו סוג של כוכב. כוכב קטן. ניצוץ מהכוכב הראשי.
עניין זה מתחבר יפה לפתגם שהובא ב"היום יום" אותו למדנו לפני כמה ימים: "ישראל נמשלו לכוכבים המתנוצצים בשמי רקיע, אשר לאורם לא יתעה גם ההולך במחשכי הלילה. כל אחד מישראל, בין איש ובין אשה, יש בו די כח מוסרי ורוחני, להשפיע להעמיד גם את מכיריו ומיודעיו בקרן אורה."
כלומר, כל יהודי הוא כוכב, לא סתם כוכב, אלא עם מטרה: עליו להאיר את המקום שלו וסביבתו.
כעת הרבי בא ומוסיף נקודה על אודות עבודת השליחות שלנו. במה היא מתבטאת?
"ענין זה נעשה בפועל ובגלוי על ידי זה שכל אחד ואחד מישראל ממלא את שליחותו של הקב"ה – כמרומז גם בתיבת 'שליח' בתוספת יו"ד, שרומז על עשר כחות הנפש שבהם נעשית עבודת השליחות, בגימטריא "משיח" לגלות את הניצוץ משיח שבו, בחינת היחידה, שתתגלה ותחדור בגופו הגשמי ובענייניו הגשמיים שבחלקו בעולם, ועד שבצירוף כל הניצוצות דמשיח שבכל ישראל, מתגלה ובא המשיח הכללי, משיח צדקנו, שאז יהיה גילוי אלקות בישראל ("וירא אליו ה'") ובעולם בתכלית השלימות".
כלומר, הרבי רוצה שהניצוץ שלנו ככוכב, לא יישאר בשמים, אלא יתגלה ויחדור בגוף הגשמי ובעניינים הגשמיים שלנו, בעולם הזה, ובדרך זו, של קיבוץ כל הניצוצות, האורות של כל הכוכבים הקטנים, יתגלה אורו של הכוכב המרכזי 'דרך כוכב מיעקב', משיח צדקנו, או אז יהיה גילוי האלוקות בשלימות. בכך נזכה לגילוי האלוקי של 'וירא אליו ה''!
[ועל פי ההסבר הידוע, מדוע נאמר "הוו מתלמידיו של אהרון" ולא "הוו תלמידו של אהרן", מדייק הרבי: שפעולות שלו בקיום ההוראות של אהרן, הכוח הגדול שבדורנו, הרי הן נעשות כחלק מעבודת שאר התלמידים של אהרן]. כלומר, אינך יכול להיות ניצוץ בודד של משיח, אלא ביחד כל הכוכבים הקטנים צריכים להתחבר כדי לחבר את הכוכב הראשי.
זכורני, שכששירתי בצבא, נתקלתי לראשונה במשקפת לילה מיוחדת שתפקידה להגדיל את אור הכוכבים. הכוכב לכשעצמו הוא אור של רוחק וחלש מאד והוא אינו מאיר את חשכת הלילה, ותפקידה של המשקפת הזאת הוא להעצים את אור הכוכבים עד שאפשר לראות דרכה כמו באור יום, ומכאן שמה 'מגבר אור כוכבים'. משקפת זו טובה בעיקר בפעילות מבצעים ובאימונים בתנאי מדבר בשעות לילה, כאשר אין שום אור בסביבה, והאור היחיד הוא אור הכוכבים.
בא הרבי ואומר לנו שכל אחד מאתנו הוא כוכב קטן, ואנחנו צריכים לייצר בתוכנו את המכשיר הזה של הגברת אור הכוכב, כדי להגביר את הניצוץ משיח שבכל אחד מאתנו ולהאיר את סביבתנו.
[נראה לי שזו אחת הסיבות להצלחת השיעור ב'דבר מלכות' אצלנו בצפת. חסידים יושבים סביב ה'דבר מלכות', מתעמקים ב'כוכב הראשי' ולומדים את הדברים שלו, ובכך כל אחד תורם את החלק שלו בדבר מלכות, וכל אחד מחבר את ניצוץ משיח שבתוכו עם שאר הניצוצות, וכולם ביחד עם הכוכב הגדול. אז גם אמנם אנחנו נמצאים בחושך כפול ומכופל, אבל אפשר להתגבר על החושך בזכות 'מגבר אור כוכבים' בזכות החיבור ההדדי, הן בינינו לבין עצמנו והן בלימוד תורתו של הרבי].
על פי זה יש לבאר תוכן הסיפור על דבר בכיית אדמו"ר נ"ע, מפני מה נראה ה' אל אברהם אבינו ולנו אינו נראה, ומענה ה'צמח צדק', כשיהודי צדיק מחליט בגיל תשעים ותשע שנים שצריך למול את עצמו, ראוי הוא שה' יראה אליו – שהקשלא וטיחא אינה בנוגע למציאות ד"וירא אליו ה'" (הגילוי מלמעלה), אלא בנוגע להראיה בפועל ובגלוי (על ידי המקבל):
המציאות ד"וירא אליו ה' (הופעת השכינה והשראתה) קיימת בכל אחד ואחד מישראל על ידי המילה, שאז נכנסת בו נפש הקדושה ... נמשכת וחודרת גם בענייניו הגשמיים ובחלקו בעולם; והחידוש באברהם – שהמציאות ד"וירא אליו ה'" הייתה אצלו באופן של ראיה, שראה בפועל ובגלוי הופעת השכינה אליו והשראתה בו. ובכיוונו של אדמו"ר נ"ע פירושה .. שלנו אינו נראה כמו שנראה לאברהם אבינו, באופן שגם אנו נראה את ההתגלות ד"וירא אליו ה' (סעיף ח').
• הרב סבאג, עדיין מציקות לי הקושיות שעוררת בתחילה, על תשובתו של ה'צמח צדק'.
בהחלט, וכאן נחזור לתשובה ההיא על פי מה שלמדנו בהמשך השיחה:
הרבי מבאר את הסיפור של בכי הרבי הרש"ב ותשובת סבו באופן אחר לגמרי. הרבי אומר שבאמת כל יהודי זוכה לגילוי אלוקי של 'וירא אליו ה'', אלא שההבדל בין הגילוי שלנו לבין הגילוי לו זכה אברהם אבינו הוא: שאברהם אבינו ראה את הגילוי, ואנחנו לא רואים למרות שזה קיים בנו. כלומר, מבחינת המציאות – אנחנו שווים לאברהם, שכן אנו בניו, ובן יורש הכל את המעלות והעניינים של האב, נובעים באופן של הראיה והגילוי המוחשי [למרות שגם אנו זוכים לגילוי זה על ידי ברית המילה, כמבואר באריכות בהערות של השיחה (9, 22 ו-33)].
לכן הרבי הרש"ב בכה למה הוא לא נראה לנו כמו שנראה לאברהם אבינו?! כלומר: למה הוא זכה לראות את הגילוי ואנחנו לא! ועל כך השיב לו הרבי הצמח צדק: כדי לראות זאת בפועל, בגלוי, צריכים להיות ראויים לכך על ידי עבודה אישית רבה. צריך להתייגע על זה. אתה רוצה לזכות לראות את זה? תעבוד על זה.
• יפה, ומה העבודה שיהודי צריך לעשות כדי לזכות לזה?
על כך הרבי מתייחס בסעיף ט' של השיחה: אם אדם בוכה, רוצה ומשתוקק לקבל את הגילוי עד כדי בכי, הוא יעשה כל שביכולתו כדי לזכות לזה. איך? על ידי עבודתו בעניין המילה. זה לא רק הפעולה של ברית המילה שנעשית ממילא אצל כל אחד, אלא העבודה בעניין המילה. לקדש ולזכך את הגוף, רמ"ח איברים ושס"ה גידים, כמו גם את החלק שלנו בעולם, עד כדי שתהיה הזכות לזכות ולראות ממש בגילוי אור ה' 'וירא אליו ה''.
אם אתה רוצה לזכות לכך – הבה נתחיל לעשות את העבודה של המילה, שהיא קידוש הגוף וזיכוכו באופן של חיבור עמוק ובלתי נפרד בין הגוף לאלוקות, כמו בברית המילה 'בבשרכם', שמציאות הגוף, בכל רמ"ח איברים ושס"ה גידים, תהיה חדורה קדושה באלוקות באופן של ברית עולם.
ואז, נזכה ליעוד 'ונראה עין בעין בשובו אל נווהו', 'כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון', 'ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו...'.
הזכות הזאת לקבל את הגילוי, תגיע על ידי עבודה משותפת של כולנו, איחוד של כל ה'כוכבים הקטנים' לכוכב הגדול, המלך המשיח, ולהפוך את האור הקטן של הכוכב, לאור גדול.
כשחשבתי על זה, הבנתי, על דרך אפשר, גם את פירוש הפסוק שאנו אומרים מדי יום ביומו 'ועלו מושיעים בהר ציון.. מושיעים? הלא רק משיח צדקנו הוא יושיע אותנו, מי הם אפוא אותם המושיעים? על פי מה שאמרנו, כל יהודי הוא ניצוץ משיח, כל הניצוצות יחד צריכים להתחבר יחד ולהביא את הגאולה, וכפתגם הידוע של אדמו"ר הצמח צדק' שהאחדות של החסידים תוביל אותם עד ביאת משיח צדקנו.