ישראל כאיש אחד בלב אחד

הצדיקים שיכולים להציל את סדום

חמישים צדיקים בתוך העיר

אברהם מנסה להציל את סדום ועמורה. והוא אומר "אוּלַי יֵשׁ חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר" (בראשית יח, כד). וכך הוא יורד עד עשרה צדיקים. מרן אבא זצוק"ל היה רגיל להביא את דברי האבן עזרא שדייק ממה שכתוב כי הצדיקים בתוך העיר. "שהם יראים את השם בפרהסיא". כי רק כאשר הם נוהגים בצדיקות בפרהסיה, הם יכולים להשפיע על הרשעים שנמצאים בתוכה שיחזרו בתשובה.

אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֵׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ

האבן עזרא מביא את הפסוק שנאמר בנבואת ירמיהו על ירושלים: "שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַם וּרְאוּ נָא וּדְעוּ וּבַקְשׁוּ בִרְחוֹבוֹתֶיהָ אִם תִּמְצְאוּ אִישׁ אִם יֵשׁ עֹשֵׂה מִשְׁפָּט מְבַקֵּשׁ אֱמוּנָה וְאֶסְלַח לָהּ" (ה, א). מדייק האבן עזרא שאיש שעושה משפט יכול להגן על ירושלים רק אם הוא נמצא בְּחוּצוֹת יְרוּשָׁלַם וּבִרְחוֹבוֹתֶיהָ כמו אברהם ולא מסתתר במערה או בביתו.

החסידים ועובדי האל המסתתרים בבתיהם

הרד"ק שואל בשם אביו הרי הפסוק אומר שהיו בירושלים חסידים ועובדי האל שנהרגו, דכתיב: "נתנו נבלת עבדך מאכל לעוף השמים בשר חסידיך לחיתו ארץ". אם כן איך אומר ירמיהו כי ה' יסלח אם יהיה בירושלים איש אחד עושה משפט ומבקש אמונה? ועונה הרד"ק בשם אביו כמו באבן עזרא "כי החסידים שהיו בירושלם היו מתחבאים בבתיהם ולא היו יכולים להתראות ברחובות ובחצות מפני הרשעים". לכן לא הגנו עליה ולכן בסוף הם נהרגו באכזריות.

למה לירושלים מספיק צדיק אחד ובסדום היו צריכים עשרה?

יש שואלים למה מספיק צדיק אחד להציל את ירושלים ואילו בסדום היו צריכים עשרה צדיקים? הסביר החיד"א ב"חמת אנך" כי ירושלים היא "עיר החכמה אשר אוירה מחכים". יש בה מקדש ושכינה וכל המעלות הרוחניות הגדולות. לכן אפילו איש אחד שנמצא בחוצות ומשפיע תורה ויראת שמים טהורה, יכול לשנות את כל העיר משלילה וכפירה לטוב ואמונה, חסד וצדקה.

אין אפילו צדיק אחד בסדום

ואע"פ שאברהם לא ביקש על אחד, לא היה שם אפילו צדיק אחד. שנאמר: "טֶרֶם יִשְׁכָּבוּ וְאַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי סְדֹם נָסַבּוּ עַל הַבַּיִת מִנַּעַר וְעַד זָקֵן כָּל הָעָם מִקָּצֶה" (בראשית יט, ד). רש"י מסביר: "מקצה העיר עד הקצה – שאין אחד מהם מוחה בידם שאפילו צדיק אחד אין בהם". אם 'אין אחד מהם מוחה בידם' הם כנראה לא הצדיקים המדוברים. צדיק אמיתי משפיע אור על כל סביבותיו ועוצר את התפשטות הרוע כמו אברהם.

לוט, מוסרי כמו אנשי סדום

ואם תשאל הרי לוט מחה בהם ואמר "אַל נָא אַחַי תָּרֵעוּ" (יט, ז). הרי שיש אחד שמוחה בהם. התשובה היא שהוא לא באמת מוחה כי הוא אחד מהם, שאמר: "הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם". משמע שאונס לא מפריע לו. רק הכבוד מפריע לו באמת שהרי אמר: "רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי". ופירש רש"י "כי הטובה הזאת תעשו לכבודי על אשר באו בצל קורתי" (בראשית יט, ח). הרי שלא היה שונה במוסריותו מתושבי סדום ועמורה.

אותו היום מינוהו שופט עליהם – שאימץ את חוקיהם

הוכחה לרמה המוסרית שלו נמצאת בתחילת הפרשה. שם נאמר: "וְלוֹט יֹשֵׁב בְּשַׁעַר סְדֹם" (יט, א). ו'יושב בשער' בכל מקום הוא השופט. דקדקו חכמינו במדרש: "אותו היום מינוהו שופט עליהם". שבאותו יום אימץ לוט את חוקי סדום ועמורה ולכן היו יכולים למנות אותו לשופט. לכן נגזר דינם באותו יום למיתה כי בו ביום לא היה בהם אפילו צדיק אחד. רק בזכות אברהם ניצול לוט דכתיב: "וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר, וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת אַבְרָהָם, וַיְשַׁלַּח אֶת לוֹט מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה" (בראשית יט, כט).

ישראל ערבים זה בזה

רשעת סדום מול חסד אברהם

עוֹן סדום היה שלא נתנו צדקה לעניים ואביונים גם אם הם מתו ברעב (יחזקאל טז. בראשית רבה מט ו). הנביא ישעיהו אומר כי החטא שלהם היה במינוי שופטים שמקבלים שוחד, מגינים על החזקים ומנצלים את החלשים. כך עשקו וגזלו את העני הגר היתום והאלמנה ומערכת המשפט לא הגנה עליהם (ישעיהו א). כנגדם עמד אברהם שניצל את עושרו ומעמדו לקבל אורחים, ולהטיב ולהגן על גר יתום ואלמנה. זו עיקרה של מצוות "ואהבת לרעך כמוך" שהיא יסוד כל התורה כולה.

הברית שעושה אותנו אחד

כולנו צריכים להמשיך את אברהם. לכן בפרשת ניצבים עם ישראל עומד כולו בברית. "רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם כֹּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל". ומי שלא רוצה להיות שותף בברית ואומר "שָׁלוֹם יִהְיֶה לִּי כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי אֵלֵךְ" מסתכן מאוד וכדברי הכתוב "לֹא יֹאבֶה ה' סְלֹחַ לוֹ כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף ה' וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא וְרָבְצָה בּוֹ כָּל הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה וּמָחָה ה' אֶת שְׁמוֹ מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם" (דברים כט).

אין לאדם אפשרות לפרוש מן הציבור. וכותב הרמב"ם כי "הפורש מדרכי צבור ואף על פי שלא עבר עבירות אלא נבדל מעדת ישראל ואינו עושה מצות בכללן ולא נכנס בצרתן ולא מתענה בתעניתן אלא הולך בדרכו כאחד מגויי הארץ וכאילו אינו מהן - אין לו חלק לעולם הבא" (תשובה פרק ג יא).

חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי

חכמים לימדו על האחריות ההדדית במילים "כל ישראל ערבים זה בזה" (שבועות לט.). לכן נענשו כל ישראל במלחמת העי אחרי שחטא עכן ולקח מן החרם. בעקבות הכשלון קורע יהושע את שמלותיו "וַיִּפֹּל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן ה' עַד הָעֶרֶב הוּא וְזִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עָפָר עַל רֹאשָׁם" (יהושע ז, ו).

ה' עונה לו ואומר ליהושע: "קֻם לָךְ לָמָּה זֶּה אַתָּה נֹפֵל עַל פָּנֶיךָ: חָטָא יִשְׂרָאֵל וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם". לכן "וְלֹא יָכְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקוּם לִפְנֵי אֹיְבֵיהֶם וכו'". שישראל כולם כאילו בספינה אחת, והחוטא הוא כקודח חור בספינה שמזיק לכולם.

המעלים עין מהחוטא – נענש עימו

על כן נאמר בתורה על מי שנותן מזרעו למולך. בתחילה "וַאֲנִי אֶתֵּן אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וְהִכְרַתִּי אֹתוֹ מִקֶּרֶב עַמּוֹ כִּי מִזַּרְעוֹ נָתַן לַמֹּלֶךְ". אבל אם משפחתו או חבריו מחפים ומעלימים עין מחטאו: "וְאִם הַעְלֵם יַעְלִימוּ עַם הָאָרֶץ אֶת עֵינֵיהֶם מִן הָאִישׁ הַהוּא בְּתִתּוֹ מִזַּרְעוֹ לַמֹּלֶךְ לְבִלְתִּי הָמִית אֹתוֹ: וְשַׂמְתִּי אֲנִי אֶת פָּנַי בָּאִישׁ הַהוּא וּבְמִשְׁפַּחְתּוֹ וכו'". שכאשר משפחתו יודעת, מעלימה עין ומחפה עליו - ה' שם את פניו באיש ההוא ובמשפחתו.

ובגמרא: "ותניא אמר רבי שמעון אם הוא חטא משפחתו מה חטאת? לומר לך אין לך משפחה שיש בה מוכס שאין כולה מוכסין, ושיש בה לסטים שאין כולה לסטים. מפני שמחפין עליו" (שבועות לט.).

הזכות העצומה של המזכה את הרבים

וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד

לעומת זאת צריך לזכור את ערך הערבות ההדדית. כך מתוארת בספר דניאל (יב) אחרית הימים. שם מתוארים אלו שלא יזכו ואלו שיזכו. "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם". מי יקיץ לחיי עולם ומי לדראון עולם? אומר דניאל: "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ כְּזֹהַר הָרָקִיעַ, וּמַצְדִּיקֵי הָרַבִּים כַּכּוֹכָבִים לְעוֹלָם וָעֶד".

המשכילים הם כמו מצדיקי הרבים, אלה שעוזרים לאחרים וגורמים להם להשכיל. ומי הם? מלמדי תינוקות, דיינים וגבאי צדקה. גם אלה שעוסקים לטובת עם ישראל בכסף ובממון וגם אלו שמלמדים את כלל ישראל תורה ומנהיגים אותם לפי התורה.

המזכה את הרבים – אין חטא בא על ידו

מעלת המזכה את הרבים גדולה מאוד והמשנה באבות משווה אותו למשה רבינו. הפך ממי שמכשיל את הרבים ונמשל לירבעם בן נבט. "כָּל הַמְזַכֶּה אֶת הָרַבִּים, אֵין חֵטְא בָּא עַל יָדוֹ. וְכָל הַמַּחֲטִיא אֶת הָרַבִּים, אֵין מַסְפִּיקִין בְּיָדוֹ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה. מֹשֶׁה זָכָה וְזִכָּה אֶת הָרַבִּים, זְכוּת הָרַבִּים תְּלוּיָה בוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג), צִדְקַת ה' עָשָׂה וּמִשְׁפָּטָיו עִם יִשְׂרָאֵל. יָרָבְעָם חָטָא וְהֶחֱטִיא אֶת הָרַבִּים, חֵטְא הָרַבִּים תָּלוּי בּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א טו), עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם (בֶּן נְבָט) אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל" (אבות ה, יח).

למה אין חטא בא על ידו?

בגמרא (יומא פז.) שאלו "כל המזכה את הרבים - אין חטא בא על ידו. מאי טעמא? כדי שלא יהא הוא בגיהנם ותלמידיו בגן עדן, שנאמר 'כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת'. וכל המחטיא את הרבים - אין מספיקין בידו לעשות תשובה. שלא יהא הוא בגן עדן ותלמידיו בגיהנם, שנאמר 'אדם עשק בדם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו'". והסביר 'אור החיים' הקדוש, כי כיוון שאדם משתדל לקרב את לבבות בני ישראל לאביהם שבשמיים ולהסיר מהם את תרבות החטא, הקדוש ברוך הוא שומר אותו ואת צעדיו משגיונות וממכשול.

המלמד בן חברו תורה - זוכה ויושב בישיבה של מעלה

ובגמרא: "כָּל הַמְלַמֵּד אֶת בֶּן חֲבֵרוֹ תּוֹרָה, זוֹכֶה וְיוֹשֵׁב בִּישִׁיבָה שֶׁל מַעְלָה". עוד אמרו שם "וכל המלמד את בּן עם הארץ תּוֹרה – אפילוּ הקּדוֹשׁ בּרוּך הוּא גּוֹזר גּזרה, מבטּלהּ בּשׁבילוֹ שנאמר: 'ואם תּוֹציא יקר מזּוֹלל – כּפי תהיה'" (בבא מציעא פה.). שזו זכות עצומה מאוד. ומרן הרב אליהו זצוק"ל היה מדגיש את הגמרא הזו פעמים רבות, וגם זכה שתתקיים בו.

גורם זכות לרבים – כתר מלכות על ראשו

ובזהר (חלק ב קכט/א) "וכרוזא נפיק וקארי ואמר, עלּאין ותתּאין אסהידו סהדותא, מאן איהו דּעביד נפשׂאן וזכי לחייביא, ההוא דעטרא דּמלכותא על רישיהּ וכו'". יוצא כרוז ואומר לעליונים ולתחתונים להעיד כי מי שעושה נפשות ומזכה את החייבים - זוכה בכתר המלכות על ראשו.

ועיני ה' שמשוטטות בכל הארץ מעידות עליו: "הא אנן סהדין על פלניא בר פלניא. זכאה חולקיהּ, דּהא אבוי ידכר בגיניהּ לטב. דּא איהו עביד נפשן לתתּא, נפשׂאן דּחייביא דּהווֹ מסטרא אחרא. כּדין אתיקּר קודשא בריך הוא בחדוה שלימתא". אביו זוכה בעולמות העליונים בזכותו. וכבוד ה' מתכבד בחדוה שלמה בגללו.

מקבל את ברכת אברהם, וזוכה לעולמות גנוזים

ועוד כתב שם בזוהר כי ה' מברך את הדיוקן שלו בכל הברכות שה' ברך את אברהם שזיכה את החיים ולימד אותם תורה. "כּדין מלכּא מברך לההוא דּיוּקנא, בּכל ברכאן דּבריך לאברהם, כּד עבד נפשׂאן דּחייביא". וזוכה לשבעים העולמות הגנוזים "דּלא זכי בהוּ בר נש אחרא, בר אינּוּן גּניזין לאינּוּן דּעבדי נפשיהוֹן דּחייביא". שלא זוכה להם בן אדם אחר, אלא אלו שמורים לאנשים שמזכים את החייבים, הרחוקים והמתקרבים.

וְרָדְפֵי לוֹן כְּמַאן דְּרָדֵיף בָּתַר חַיִּין

ואני זוכר את מרן אבא זצוק"ל שאמר לי את דברי הזוהר הללו כאשר שאלתי אותו איך לעורר אנשים לקרב רחוקים. והקריא לי את הזוהר הזה "ואלמלי הווֹ ידעי בּני נשא, כּמּה תּועלתּא וזכוּ וזכּאן בּגינייהוּ כּד זכוּ להוֹן. הווֹ אזלוּ אבתרייהוּ, ורדפי לוֹן כּמאן דּרדיף בּתר חיּין". ואילו היו יודעים בני אדם כמה תועלת וזכות, וכמה אנשים זוכים בזכותם לאור ולטוב, היו הולכים ורודפים אחרי האנשים הללו לחזקם בתורה ולחברם למצוות כמו שאדם משתדל להציל את חייו.

דרכו של אהרון הכהן

חכמינו במדרש מספרים שכך היה אהרן הכהן היה נושא בליבו את שמות בית ישראל ולא רק בחושן באורים ותומים. וכך כתוב על כל מי שהולך בדרכו שיהיה "מתאנח על כּבוֹד הקב"ה ועל כּבוֹדם שׁל ישׂראל כּל ימיו. מחמּד וּמתאוה וּמצפּה לכבוֹד ירוּשׁלים ולכבוֹד ביהמ"ק ולישׁוּעה שׁתּצמיח בּקרוֹב וּלקבּוּץ גּלויּוֹת. אז זוֹכה לרוּח הקּדשׁ בּדבריו" (תנא דבי אליהו רבה - פרק יג).

ולכן היה אהרן "קוֹשׁר חבל שׁל בּרזל בּמתניו, וּמחזיר על כּל פּתחי ישׂראל, וכל מי שׁלּא היה יוֹדע לקרוֹת קריאת שׁמע, וכן מי שׁאינוֹ יוֹדע להתפּלּל - היה מלמּדוֹ לקרות ק"ש וּלהתפּלּל. וכן מי שׁאינוֹ יוֹדע לכנּוּס בּגוּפהּ שׁל תּוֹרה - היה מלמּדוֹ. ולא אהרן בּלבד אלּא כּל תּלמיד חכם המּלמּד תּוֹרה בּרבּים לישׂראל לשׁם שׁמים ואינוֹ נוֹשׂא פּנים לעשׁיר ולעני אלּא מקרא הוּא מקריא את כּלּם כּאחת, וּמשׁנה הוּא שׁוֹנה את כּלּם כּאחת. מתּוֹך כּך הקב"ה מרחם עליו ונוֹתן בּוֹ חכמה דּעה בּינה והשׂכּל ונוֹתן לוֹ חלק עם הצּדּיקים אברהם יצחק ויעקב".

כך זיכה אלקנה את ישראל – ובשכר זאת נולד לו שמואל

אלקנה היה לוי מצאצאי קורח. ידע אלקנה שלקורח היה כח השפעה עצום על ישראל, והוא לקח את כח ההשפעה הזה לטובה. וכך במדרש "אלקנה היה עוֹלה לשׁילה ארבּעה פּעמים בּשָׁנה. שׁלשָׁה מן התּוֹרה ואחת שׁקּבּל עליו הוּא בּנדבה. שׁנּאמר 'ועלה האישׁ ההוּא מעירוֹ מיָּמים ימימה להשׁתּחוֹת ולזבּח לה' צבאוֹת בּשׁלה וגו''. עלה אלקנה ואשׁתּוֹ וּבניו וּבני בּיתוֹ ואחיו ואחיוֹתיו וכל קרוֹביו היוּ עוֹלין עמּוֹ. ואמר להם: למדוּ דּרך עבוֹדה מן הכּנענים וּמן העכּוּ"ם שׁעשׂוּ דּרך עבוֹדה לע"ז שׁלּהם אע"פ שׁהם הבל וריק, ק"ו שׁאתּם צריכים לעשׂוֹת דּרך עבוֹדה ולעלוֹת לפני ארוֹן בּרית ה' שׁהוּא אל חי וקיּם בּריך שׁמהּ לעלם וּלעלמי עלמיּא.

אמר להם שׁיּעלוּ כּלּם עמּוֹ. וּכשׁעוֹלים עמּוֹ בּדּרך היוּ לנין בּרחוֹבהּ שׁל עיר והיוּ מתקבּצין האנשׁים לבד והנּשׁים לבד שׁכּן האישׁ היה מדבּר עם האישׁ והאשָׁה עם האשָׁה וגדוֹל עם הקּטן. והיתה המּדינה מרגּשׁת והיוּ שׁוֹאלים להן להיכן תּלכוּ? ואוֹמרים להם לבית האלהים שׁבּשׁילה שׁמּשָּׁם תּצא תּוֹרה וּמעשׂים טוֹבים. ואתּם למָּה לא תּבוֹאוּ עמּנוּ ונלך בּיחד? מיּד עיניהם משׁגּרוֹת דּמעוֹת ואוֹמרים להם 'נעלה עמּכם'.

וכן אמר להם עוֹד הפַּעם עד שׁעלוּ עמּוֹ לשָׁנה הבָּאה חמשָׁה בּתּים, ולשָׁנה האחרת עלוּ עמּוֹ עשׂרה בּתּים, ולשָׁנה האחרת הרגּישׁוּ כּלּם לעלוֹת והיוּ עוֹלין עמּוֹ כּמוֹ שׁשִּׁים בּתּים. וּבדּרך שׁהיה עוֹלה שׁנה זוֹ אינוֹ עוֹלה לשָׁנה האחרת עד שׁהיוּ כּל ישׂראל עוֹלין. והיה אלקנה מכריע את כּל ישׂראל לכף זכוּת וחנך אוֹתם בּמצוֹת וזכוּ רבּים על ידוֹ.

הקב"ה שׁהוּא בּוֹחן לבּוֹת וּכליּוֹת אמר לוֹ לאלקנה: אתּה הכרעתּ את ישׂראל לכף זכוּת וחנכּתּ אוֹתם בּמצוֹת וזכוּ רבּים על ידך, אני אוֹציא ממּך בּן שׁיּכריע את כּל ישׂראל לכף זכוּת ויחנך אוֹתם בּמצוֹת ויזכּוּ רבּים על ידוֹ הא למדתּ בּשׂכר מעשׂה אלקנה – שׁמוּאל" (תנא דבי אליהו רבה - פרק ח).

ללמוד מסקרי הבחירות?

אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם

חכמינו במשנה (אבות פרק ד, א) אומרים "בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט), מִכָּל מְלַמְּדַי הִשְׂכַּלְתִּי כִּי עֵדְוֹתֶיךָ שִׂיחָה לִּי". ואחד הדברים שדיברו בהם לפני הבחירות היו הסקרים, שכאשר עושים אותם בלי הטיות הם יודעים לנבא את התוצאות של הבחירות. וכיון שכך השתמשו בהם רבים לרעה. אבל בבסיסם הם יעילים. ואפשר ללמוד מהם משהו מאוד חשוב לעבודת ה'.

כאיש אחד בלב אחד

שאלתי כמה פעמים סוקרים מומחים לשיטת העבודה שלהם, ואמרו לי כי בישראל סתם סקר הוא של 560 אנשים בערך שמנבאים מה יעשו כ-10 מיליון אנשים. וכל שינוי שמתרחש ב-560 אנשים, כל תזוזה ממפלגה למפלגה או תזוזה מספק לוודאי - משקף מה שמתרחש בכל ציבור המיליונים.

ואמר לי אחד שזה כמו בדיקת דם. אינך צריך לבדוק את כל הדם של האדם שנבדק. טיפה קטנה אחת מלמדת אותך על כל מה שמתרחש בגופו של הנבדק. ודבריו הזכירו לי את מה שנאמר כי עמדו ישראל על הר סיני כאחד. כאיש אחד בלב אחד. וכך עם ישראל בבסיסו אחד. ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ. ולכן הסקרים אפשריים.

יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה

אם כן מה הסקרים בודקים? את עם ישראל ואולי את השר של עם ישראל שמושפע מעם ישראל. שכך נאמר "וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יִפְקֹד ה' עַל צְבָא הַמָּרוֹם בַּמָּרוֹם וְעַל מַלְכֵי הָאֲדָמָה עַל הָאֲדָמָה" (ישעיה כד, כא). למדו חכמינו במדרש (תנחומא בא - פרק ד, מדרש שמואל יח) "אמר רבי חנינא, לעולם אין הקב"ה נפרע מאומה תחלה עד שיפרע משרם שלמעלה" כי בפסוק משמע שקודם דנים את שרי המרום ואחר כך את מלכי האדמה.

אפשר להשפיע על שרי המרום

ובספר דניאל (פרק י) מובא שדניאל התענה למען בנין ירושלים שנעצר על ידי כורש מלך פרס והמלכים שאחריו. "וְהִנֵּה יָד נָגְעָה בִּי וַתְּנִיעֵנִי עַל בִּרְכַּי וְכַפּוֹת יָדָי" וכך הוא מספר "וַיֹּאמֶר אֵלַי אַל תִּירָא דָנִיֵּאל כִּי מִן הַיּוֹם הָרִאשׁוֹן אֲשֶׁר נָתַתָּ אֶת לִבְּךָ לְהָבִין וּלְהִתְעַנּוֹת לִפְנֵי אֱלֹהֶיךָ נִשְׁמְעוּ דְבָרֶיךָ וַאֲנִי בָאתִי בִּדְבָרֶיךָ". וכך הוא מתאר את הקרב במרום "וְשַׂר מַלְכוּת פָּרַס עֹמֵד לְנֶגְדִּי עֶשְׂרִים וְאֶחָד יוֹם וְהִנֵּה מִיכָאֵל אַחַד הַשָּׂרִים הָרִאשֹׁנִים בָּא לְעָזְרֵנִי וַאֲנִי נוֹתַרְתִּי שָׁם אֵצֶל מַלְכֵי פָרָס". הרי שהתענית של דניאל נתנה כח למיכאל לנצח את שר מלכות פרס. וכך נבנה בסופו של דבר הבית השני.

מלאך על כל עשב

כך אמרו חכמינו במדרש (בראשית רבה - פרשה י פסקה ו) שלא רק לאומה יש שר מעליה אלא לכל צמח ועשב "א"ר סימון אין לך כל עשב ועשב שאין לו מזל ברקיע שמכה אותו ואומר לו גדל הה"ד (איוב לח) הידעת חקות שמים אם תשים משטרו בארץ וגו'". וכן הוא לכוכבים במסילותם. וכן ללהקות של דגים ועופות שיודעים להיכן לנדוד, ולפעמים פילים נודדים למקום שירד שם גשם ולפעמים למקום שעתיד לרדת שם גשם.

שרים לעמים ולבעלי חיים

ואם לצמחים לכוכבים ולבעלי חיים יש מלאך שמנווט אותם ומכוון אותם, כך לעמים וכך בוודאי לעם ישראל. מכאן תבין שכאשר אנחנו רואים את עם ישראל מתעורר כולו לעליה לארץ ישראל, הרי זה כי השר שלהם עולה. ולפי חכמינו ז"ל ה' הוא הולך לפנינו יומם. והוא פוקד וזוכר חסדי אבות ומעורר אותם לעלות לארץ בתקיעת שופר.

וכן הוא מפיל אימה ופחד על אויבינו. ונותן את חן עם ישראל בעיני מצרים. ומדהיר את סוסיו לתוך ים סוף. וכך הוא הפיל פחד על אויבינו בשנת תש"ח ובששת הימים ונפלה עליהם אימתה ופחד וברחו כמו שבורחים מפני אש וגופרית כמו שעשה לצבא ארם. "וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל חַיִל גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה שָׂכַר עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ: וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת סוּסֵיהֶם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר הִיא וַיָּנֻסוּ אֶל נַפְשָׁם" (מלכים ב פרק ז). וקול זה לא נשמע על ידי האנשים בשומרון ולא על ידי המצורעים. רק בנפשם של צבא ארם. וכך קרה לנו פעמים רבות עם אויבינו.

קול ה' בכח קול ה' בהדר

וכמו שהוא משמיע אותם קולות שהם צריכים לשמוע בליבם, כך הוא משמיע את עמו ישראל את תקיעות השופר שלו, גם לעלות לארץ ישראל וגם להר הקודש בירושלים. וכך הוא מכוון אותם ומעורר אותם, וההתעוררות הזו תלויה פעמים רבות בנו, כמו שהיה אצל דניאל בתעניתו. על כן חובה עלינו להתעורר ולעורר את שרי מעלה שיעוררו את עם ישראל לגאולה שלימה.