ז. היכן מעמידים את הטפח הנוסף- לרב וללוי
מעמידו כנגד היוצא במקום שאחת המחיצות נגמרת, וכן מורין בבי מדרשא, ושאלו את רב למה אין להעמידו כנגד ראש תור –באלכסון, ורב שתק. וי"א שעושה טפח שוחק (-ד' אצבעות שאינם נוגעות זו בזו, שזה טפח ומשהו), ומעמידו פחות מג"ט לדופן וע"י לבוד יש מחיצה ד"ט, שזה רוב דופן של ז"ט שהוא שיעור הכשר סוכה.
סוכה העשויה כמבוי- לרב יהודה מעמיד מחיצה טפח באיזה רוח שירצה, ולי"א הנ"ל יעשה מחיצה ד' ומשהו ויניחה פחות מג' לדופן כדי שע"י לבוד יהיה כאן ז"ט, והכא לא סגי בטפח שוחק, כיון שאין ב' הדפנות צמודות.
דעת רבא בענין צורת הפתח בדופן השלישית-
י"א שלרבא צריך לעשות צוה"פ ע"י הטפח, והיינו שיחלק את הטפח לשתים, ויניחם בב' הצדדים, ויתן קנה על גביהם, והצוה"פ נחשבת סתימה מעלייתא. וי"א שלרבא צוה"פ מועילה אף ללא מחיצה טפח, ולפ"ז הקנים לצוה"פ שיעורם כל שהוא. וי"א שלרבא צריך לעשות גם מחיצה טפח בפחות מג"ט סמוך לדופן, וגם צוה"פ ע"י שיניח קנה כנגדו וקנה על גביהן.
דיני מחיצה לענין שבת ולענין סוכה-
דופן סוכה כדופן שבת כגון לענין שמחיצה של שתי בלא ערב כשרה לסוכה כמו לשבת, ובלבד שלא יהיו הקנים רחוקים ג"ט זה מזה, דכיון שהם בתוך ג"ט הוי לבוד וחשיב כולו עומד, ומהני אפי' בקנה שאינו אלא בעובי אצבע ויש עומד מרובה על הפרוץ. וכן מחיצה של ערב בלא שתי כשרה אם אין בין החבלים ג"ט. ואם העומד מרובה ויש מיעוט מקומות שיש שם מרחק ג"ט בין הקנים, כשר משום דהוי כפתחים.
פרוץ מרובה על העומד כשר בסוכה, דסגי בשתים כהלכתן ושלישית אפי' טפח, אפי' אם יש בשתי הדפנות פתחים שעל ידם הוי פרוץ מרובה, ובשבת פסול (חוץ משבת בסוכות משום מיגו) אם יש בה פתחים הרבה שאין בהם צוה"פ.
ב' מחיצות כהלכתן ושלישית טפח לרבא זה מתיר טלטול בשבת של סוכות אף שבשבת רגילה צריך ג' מחיצות כדי לעשות את המקום לרה"י ולהתיר להעביר מהסוכה לבית הסמוך לה, מיגו דהוי דופן לענין סוכה.
סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי כשר לסוכה לרבא בשבת של סוכות, מיגו דהוי דופן לענין שבת (למ"ד לחי משום מחיצה). ואיירי במבוי מפולש ששם לחי בדופן השלישית, שזה כשר מדאורייתא לחייב הזורק לתוכו מרה"ר אפי' באין הלחי רחב טפח.
