זעקת העני
רעיון מתוך מאמר חסידות, מנוקד ומפוסק בשילוב כותרות והרחבות
מאמר "תקעו" – ליקוטי תורה תורת שמואל, תרכ"ז, תכט
בפרשת השבוע מניח אברהם אבינו את היסודות ל"גמילות חסדים" שעתידה להיות חלק ממאפייני היסוד של עם ישראל. מדוע קבע ה' שיהיו בעולם עניים? מהי טענתו הצודקת של העני? ואיך זה בא לידי ביטוי בעבודת ה' שלנו?
— א —
איך הטיעון "כי עני אני" משמש סיבה לקבלת שפע?
"תְּפִלָּה לְדָוִד הַטֵּה ה' אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי"1. וְיֵשׁ לְהָבִין: מַהוּ עִנְיַן שֶׁאָמַר "הַטֵּה ה' אָזְנְךָ עֲנֵנִי כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי", שֶׁמַּשְׁמַע שֶׁמְּבַקֵּשׁ שֶׁיַּטֶּה ה' אָזְנוֹ לַעֲנוֹת לוֹ עַל בַּקָּשָׁתוֹ, זֶהוּ מֵחֲמַת הַטַּעַם לִהְיוֹתוֹ עָנִי וְאֶבְיוֹן כוּ' – וּמַהוּ גֹּדֶל מַעֲלַת הֶעָנִי כָּל כָּךְ?
גַּם יֵשׁ לְהָבִין מַה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה:2 "יָאָה עַנְיוּתָא לְיִשְׂרָאֵל3 כְּבַרְזָא סוּמְקָא לְסוּסְיָא חִיוְרָא" [= יָפָה עֲנִיּוּת לְיִשְׂרָאֵל כִּרְצוּעָה אֲדוּמָה לְסוּס לָבָן]. מַהוּ הַמַּעֲלָה שֶׁל עֲנִיּוּת כוּ'?
הסיבה שיש עניים: כדי לפעול יחוד משפיע ומקבל למעלה
דְּהִנֵּה מִתְּחִלָּה יֵשׁ לְהָבִין: לָמָּה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲנִיִּים, וְהֶעָנִי צָרִיךְ לְקַבֵּל מֵהֶעָשִׁיר? לָמָּה לֹא בָּרָא שֶׁיִּהְיוּ הַכֹּל שָׁוִים, וּלְכָל הַפָּחוֹת שֶׁלֹּא יִהְיֶה צָרִיךְ הֶעָנִי לְקַבֵּל מֵהֶעָשִׁיר אֶלָּא שֶׁיְּקַבְּלוּ כֻלָּם הַשְׁפָּעָתָם מִלְמַעְלָה כוּ'?
וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת יֵשׁ בָּזֶה כַּוָּנָה עֲמוּקָה לָמָּה נִבְרְאוּ עֲנִיִּים:
דְּהִנֵּה לְמַעְלָה בְּכָל סֵדֶר הִשְׁתַּלְשְׁלוּת יֵשׁ בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל. כְּמוֹ בִּבְחִינַת זוּ"ן [= זְעֵיר אַנְפִּין וְנוּקְבָא] דַּאֲצִילוּת, שֶׁבְּחִינַת זָ"א [= זְעֵיר אַנְפִּין] הוּא מַשְׁפִּיעַ לְנֻקְבָא;
וְעַל דֶּרֶךְ זֶה לְמַעְלָה יוֹתֵר בִּבְחִינַת חָכְמָה וּבִינָה הוּא גַּם כֵּן בְּדֶרֶךְ מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל, שֶׁחָכְמָה נִקְרֵאת אַבָּא הוּא בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ לְבִינָה הִיא בְּחִינַת אֵם בְּחִינַת מְקַבֵּל.
וּבְחִינַת מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל שֶׁבַּשֵּׁמוֹת הַיְנוּ שֵׁם הֲוָיָ' וְשֵׁם אֱלֹקִים: שֵׁם הֲוָיָ' הוּא בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ, וְשֵׁם אֱלֹקִים וְשֵׁם אַדְנוּת הֵם בְּחִינַת מְקַבֵּל. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב4 "וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ", הֵיכַל בְּגִימַטְרִיָּה אֲדֹנָי, כּוֹס בְּגִימַטְרִיָּה אֱלֹקִים.
וּלְפִי שֶׁיֵּשׁ לְמַעְלָה בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל, עַל כֵּן הֻכְרַח שֶׁיִּהְיֶה לְּמַטָּה גַּם כֵּן בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל, בְּחִינַת עָשִׁיר וְעָנִי כוּ'.
וְעַל יְדֵי יִחוּד עָשִׁיר וְעָנִי, בְּחִינַת מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל, לְּמַטָּה – עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה לְמַעְלָה גַּם כֵּן בְּחִינַת יִחוּד מַשְׁפִּיעַ וּמְקַבֵּל, יִחוּד שֵׁם הֲוָיָ' בְּשֵׁם אֱלֹקִים. וּבַזֹּהַר5 נִקְרָא זֶה בְּשֵׁם "יִחוּד שִׁמְשָׁא וְסִהֲרָא" [= שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ] –
דְּהִנֵּה סִהֲרָא נִקְרֵאת בְּשֵׁם עָנִי, דְּסִהֲרָא לֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם [= אֵין לָהּ כְּלוּם מִשֶּׁל עַצְמָהּ], שֶׁאֵין לָהּ שׁוּם אוֹר בִּפְנֵי עַצְמָהּ כִּי אִם שֶׁמְּקַבֶּלֶת מֵאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ.
נִמְצָא שֶׁשֹּׁרֶשׁ הֶעָנִי וְהֶעָשִׁיר נִמְשָׁךְ מִשִּׁמְשָׁא וְסִהֲרָא, וּלְפִי שֶׁסִּהֲרָא לֵית לָהּ מִגַּרְמָהּ כְּלוּם, עַל כֵּן עָנִי לֵית לֵיהּ מִגַּרְמֵיהּ כְּלוּם.
אַךְ הַמְּכֻוָּן הָיָה שֶׁיִּהְיֶה "יִחוּד שִׁמְשָׁא וְסִהֲרָא". וְהִנֵּה זֶה הַמְּכֻוָּן נִגְמַר עַל יְדֵי "יִחוּד עָנִי וְעָשִׁיר" – שֶׁכְּשֶׁנַּעֲשֶׂה יִחוּד עָנִי וְעָשִׁיר, עַל יְדֵי זֶה נַעֲשֶׂה לְמַעְלָה גַּם כֵּן יִחוּד שִׁמְשָׁא בְּסִהֲרָא כוּ'.
— ג —
התרעומת של העני
וְהִנֵּה עַל יְדֵי זֶה צָרִיךְ הֶעָנִי לִסְבֹּל יִסּוּרִים וְצַעַר. וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתוּב "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ"6: "שִׂיחוֹ" הוּא לְשׁוֹן תַּרְעוֹמוֹת, שֶׁיֵּשׁ לֶעָנִי תַּרְעוֹמוֹת עַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לָמָּה צָרִיךְ הוּא לִסְבֹּל צַעַר וְיִסּוּרִים וִיקַבֵּל מֵעָשִׁיר! שֶׁבֶּאֱמֶת אָנוּ רוֹאִים שֶׁיֵּשׁ עֲנִיִּים הַרְבֵּה שֶׁהֵם טוֹבִים מֵעֲשִׁירִים, וְאַף עַל פִּי כֵן צָרִיךְ לְקַבֵּל מֵהֶעָשִׁיר.
וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּגְמָרָא:7 "מְזוֹנֵי לָאו בִּזְכוּתָא תַּלְיָא אֶלָּא בְּמַזָּלָא תַּלְיָא" [= מְזוֹנוֹת (פַּרְנָסָה) לֹא תְּלוּיִים בִּזְכוּת אֶלָּא בְּמַזָּל] - מַזָּל הוּא בְּחִינָה גָּבוֹהַּ מְאֹד, שֶׁהוּא לְמַעְלָה מִן הַשֵּׂכֶל וְטַעַם וָדַעַת.
וּלְפִי שֶׁזֶּה שֶׁהוּא עָנִי וְאֵין לוֹ כְּלוּם הוּא בְּלִי טַעַם, עַל כֵּן יֵשׁ לָעָנִי תַּרְעוֹמוֹת גְּדוֹלָה לָמָּה הוּא צָרִיךְ לִסְבֹּל זֶה;
דְּהֵן אֱמֶת שֶׁמֻּכְרָח שֶׁיִּהְיוּ עֲנִיִּים, שֶׁעַל יְדֵי זֶה יֻמְשַׁךְ יִחוּד שִׁמְשָׁא בְּסִהֲרָא, אֲבָל מִפְּנֵי מַה הוּא הֶעָנִי?! וַהֲרֵי הוּא מִתְרַעֵם: מַדּוּעַ לֹא יִהְיֶה הֶעָשִׁיר עָנִי, וְהֶעָנִי – עָשִׁיר?
— ד —
הצעקה של העני "מן המיצר" היא עמוקה יותר
דְּהִנֵּה כְּתִיב8 "הָרֵם כַּשּׁוֹפָר קוֹלֶךָ" – כְּמוֹ שֶׁשּׁוֹפָר צִדּוֹ אֶחָד קָצָר וְצִדּוֹ הָאֶחָד רָחָב, עַל שֵׁם "מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּ"הּ, עָנָנִי בַמֶּרְחָב יָ"הּ"9, שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת מִן הַמֵּצַר דַּוְקָא, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּהְיֶה מֵצֵר לוֹ בִּבְחִינַת פְּנִימִית מַמָּשׁ.
וְהִנֵּה כְּדֵי לְהַגִּיעַ לִבְחִינַת מֵצַר זֶה יָכוֹל הֶעָנִי לְהַגִּיעַ יוֹתֵר. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב10 "רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים נַפְשָׁם בָּהֶם תִּתְעַטָּף, וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם" – שֶׁעַל יְדֵי "רְעֵבִים גַּם צְמֵאִים", עַל יְדֵי זֶה "וַיִּצְעֲקוּ אֶל ה' בַּצַּר לָהֶם" כוּ'.
וּכְמַאֲמַר רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמִדְרַשׁ רַבָּה בְּאֵיכָה: "צָרִיךְ יְהוּדָאִי לַחֲרוּבָא עָבֵיד תְּשׁוּבָה"11 [= אִם יְהוּדִי עָנִי כָּל כָּךְ שֶׁהוּא אוֹכֵל רַק חֲרוּבִים, הוּא עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה], בִּבְחִינַת רָצוֹן פָּשׁוּט.
וּמַה גַּם שֶׁטַּעֲנָתוֹ חֲזָקָה בְּתַרְעֹמֶת הַנַּ"ל לָמָּה יִגָּרַע חֶלְקוֹ שֶׁיִּהְיֶה הוּא הֶעָנִי – וְלִהְיוֹת כִּי לְפִי דַּעְתּוֹ הַנָּכוֹן עִמּוֹ, וְהָאֱמֶת כֵּן הוּא, וְהָעֲנִיּוּת שֶׁלּוֹ הוּא מֵחֲמַת שֶׁבְּסֵדֶר הִשְׁתַּלְשְׁלוּת צָרִיךְ לִהְיוֹת כֵּן וְלֹא בְחֶטְאוֹ בָּא – לָכֵן יוֹתֵר יִכְאַב לִבּוֹ מַדּוּעַ הִגִּיעַ לוֹ כָּכָה.
וְעַל יְדֵי זֶה יוּכַל לָבוֹא יוֹתֵר לִבְחִינַת הַמֵּצַר, לִהְיוֹת "צָעַק לִבָּם אֶל הֲוָיָ'"12 בִּבְחִינַת רָצוֹן פָּשׁוּט.
— ה —
אם יהודי מרגיש "עני" ברוחניות, הקב"ה "מגביהו"
וּבַעֲבוֹדָה בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם: הִנֵּה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "כָּל הַמְנַבֵּל אֶת עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ"13. וְהַיְנוּ, כְּשֶׁהוּא מְנַבֵּל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְמַרְמֵר עַל רִחוּקוֹ מֵה' אֶחָד, כִּי יָדַע אֱינַשׁ [= אָדָם] בְּנַפְשׁוֹ עֹצֶם רִחוּקוֹ מֵה', וְהַיְנוּ כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן אֵיךְ שֶׁיָּרְדָה נַפְשׁוֹ הָאֱלֹקִית פְּלָאִים לְהִתְלַבֵּשׁ בְּגוּף וְנֶפֶשׁ הַבְּהֵמִית – שֶׁמִּתְּחִלָּה הָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּאַהֲבָה וְיִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב14 "חַי ה' אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו", שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּאַהֲבָה וְיִרְאָה וּדְבוּקָה בַּה' אֶחָד; וְגַם נַפְשׁוֹ הַבַּהֲמִית נִלְקְחָה מִפְּנֵי שׁוֹר שֶׁבַּמֶּרְכָּבָה, שֶׁגַּם הֵם "עוֹמְדִים בְּרוּם עוֹלָם וּמַשְׁמִיעִים בְּיִרְאָה",15 וְאוֹמְרִים "קָדוֹשׁ" וּ"בָרוּךְ";
וְכַאֲשֶׁר מִתְלַבֶּשֶׁת הַנְּשָׁמָה בְּגוּף וְנֶפֶשׁ הַבְּהֵמִית, הִנֵּה לֹא דַּי מַה שֶׁהִיא עַצְמָהּ אֵינֶנָּה חֲפֵצָה לִכָּלֵל בַּה' אֶחָד, הִנֵּה הִיא מְקָרֶרֶת גַּם הַנֶּפֶשׁ הָאֱלֹקִית שֶׁיֻּמְשַׁךְ אַחַר תַּעֲנוּגִים גַּשְׁמִיִּים וְלִשְׁכֹּחַ עַל ה' אֶחָד מְמַלֵּא כָּל עָלְמִין וְסוֹבֵב כָּל עַלְמִין.
וְהִנֵּה כְּשֶׁמִּתְבּוֹנֵן בְּכָל זֶה יִתְמַרְמֵר לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ בְּקִרְבּוֹ עַל עֹצֶם רִחוּקוֹ מֵה' אֶחָד, אֲזַי הוּא נִבְזֶה בְּעֵינָיו נִמְאָס,16 וּמַשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ מְאֹד עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן מַמָּשׁ.
וְלָזֶה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה "כָּל הַמְנַבֵּל אֶת עַצְמוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַגְבִּיהוֹ". פֵּרוּשׁ: כְּשֶׁמַּשְׁפִּיל אֶת עַצְמוֹ עַד קָצֶה הָאַחֲרוֹן, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא סוֹבֵב כָּל עָלְמִין, שֶׁאֵין בּוֹ מַעֲלָה וּמַטָּה, מַגְבִּיהוֹ.
וְנִמְצָא כִּי עַל יְדֵי הָעֹנִי, שֶׁמִּתְבּוֹנֵן אֵיךְ שֶׁהוּא רָחוֹק מֵאֱלֹקוּת – שֶׁכְּמוֹ הֶעָנִי בֵּיתוֹ רֵיקָם מִכֹּל, כָּךְ הוּא רֵיקָם מִבְּחִינַת הַמְשָׁכַת אֱלֹקוּת בְּנַפְשׁוֹ. וְעַל יְדֵי שִׁפְלוּת וּמְרִירוּת זוֹ, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא סוֹבֵב כָּל עָלְמִין מַגְבִּיהוֹ.
— ו —
באמצעות הענווה זוכים למעלת ה"עני"
וְהִנֵּה בֶּאֱמֶת כָּל אָדָם יָכוֹל לָבוֹא לְמַדְרֵגַת עָנִי. וְהָעִנְיָן הוּא דְּהִנֵּה עָנִי הוּא בְּחִינַת עֲנָוָה. וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב17 "עָנִי וְרֹכֵב עַל הַחֲמוֹר", וְתִרְגֵּם יוֹנָתָן: "עַנְוְתָן".
וְהַיְנוּ לְפִי שֶׁעֲנָוָה הוּא בְּחִינַת בִּטּוּל וְשִׁפְלוּת, וְעַל יְדֵי עֲנָוָה יָכוֹל לְהַגִּיעַ לְמַדְרֵגַת עָנִי כוּ'.
וְזֶהוּ מַה שֶּׁכָּתוּב בְּמֹשֶׁה "וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם".18 וְהַיְנוּ לְפִי שֶׁמֹּשֶׁה אַף שֶׁהָיָה בְּחִינַת שֶׁמֶשׁ, "פְּנֵי מֹשֶׁה כִּפְנֵי חַמָּה" – אַף עַל פִּי כֵן הָיָה בוֹ גַּם כֵּן הַמַּעֲלָה שֶׁל בְּחִינַת סִהֲרָא, שֶׁהוּא בְּחִינַת עָנִי.
וְזֶהוּ שֶׁדָּוִד אָמַר עַל עַצְמוֹ "כִּי עָנִי וְאֶבְיוֹן אָנִי". וְהַיְנוּ לְפִי שֶׁתְּפִלַּת עָנִי הוּא מַגִּיעַ לְמַעְלָה מְאֹד, מֵחֲמַת שֶׁעָנִי מַגִּיעַ לִבְחִינַת מֵצַר.
- תהלים פו, א.
- חגיגה ט, ב.
- ובלשון הגמרא: ליהודאי.
- חבקוק ב, כ.
- ראו בארוכה אוה"ת בראשית ט, ב ואילך. ועוד.
- תהלים קב, א.
- מועד קטן כח, א.
- ישעיהו נח, א. ושם "כשופר הרם קולך".
- תהלים קיח, ה.
- תהלים קז ה-ו.
- שהש"ר פ"א ע"פ משכני. ושם "עביד תתובא".
- איכה ב, יח (ושם "אל א-דני").
- ראה ברכות סג, ב, עירובין יג, ב.
- מלכים ב ה, טז.
- נוסח ברכת יוצר.
- ע"פ תהלים טו, ד.
- זכריה ט, ט. ושם "על חמור".
- בהעלותך יב, ג.
