הנהגות הרב חיים קנייבסקי זצ"ל בהדלקת נירות חנוכה
רבינו זצללה"ה היה נוהג כידוע כפי מנהגי מרן החזו"א זצ"ל, וכמובן .1 שהדליק נרות חנוכה כמנהג החזו"א שלכאורה שונה הוא מהמבואר במ"ב (סי' תרע"ב סק"א) ואמר רבינו שהחזו"א אחז לעיקר דינא כמו שכתב המ"ב ע"פ דעת הגר"א ז"ל בביאורו לאו"ח שזמן ההדלקה עם תחילת השקיעה, אלא דכיון שעדין האור רבה בחוץ ושרגא בטיהרא מאי אהני, מאחרין ההדלקה בעשרים דקות, והעירו שכן מבואר בדברי הגר"א בביאורו ליו"ד (סי' רס"ו סקי"ז) שבחנוכה מדליקים בתחילת בה"ש שהוא צאת הכוכבים [ודלא כמו שכתב בביאורו לאו"ח], ושוב נמצא כן להדיא בהנהגות הגר"א בכת"י, וכן ציין רבינו בכתביו שבמעשה רב ותוס' מע"ר איתא שהדליקו אחר השקיעה קודם צאת הכוכבים.
ואמר רבינו ז"ל שגיסו הגר"ש ברזם זצ"ל אמר בטעם מרן זצ"ל באופן .2 אחר, דכיון דלכל הדעות אם הדליק מפלג המנחה יצא, על כן כיון להדליק בזמן זה, כדי שיעלה לכל הדעות [דהיינו שיטת רבינו תם], ועפ"ז הורה רבינו שכיון שבזמן זה יוצא לכולי עלמא, ליכא בזה אל תיטוש לשנות ממנהג אבותיו למנהג מרן ז"ל, והרי מכל מקום צריך להשאיר שמן בנר כדי שישאר דלוק חצי שעה אחר צה"כ.
עוד שמעתי מרבינו זצוק"ל שמשך זמן ההדלקה לכתחילה הוא עד .3 חצי שעה אחר צאה"כ, ואין חילוק בזה בין שבת לשאר הימים, ולכן מזדרזים ומקדימים להתפלל ערבית במוצאי שבת ארבעים דקות אחרי השקיעה, וכ"ה בכתבי רבינו מהנהגות החזו"א: במוצ"ש חנוכה היו מזדרזים בתפלת מעריב ומקדימין קצת, (יותר מכל מו"ש שהי' מאחר קצת יותר), גם לא אמרו ויתן לך שלא לאחר זמן הדלקה (וכ"ה במעש"ר סי' רל"ז). וכן הורה לי שבמוצאי שבת חנוכה אזדרז להתפלל במניין סמוך לביתי, אף שהייתי רגיל כל השנה להתפלל עם רבינו זיע"א ברוב עם, שהי' רחוק כעשר דקות מביתי'.
והנה ידוע ומקובל מנהג מרן הגרי"ז (וכפי שנתבאר בקו' חנוכה ומגילה .4 להגרח"א טורצ'ין ז"ל) להדר במשך שיעור זמן ההדלקה, כיון שברמב"ם (פ"ד מחנוכה ה"ה) כתב שזמן ההדלקה הוא חצי שעה או יתר, ודייק מזה שאם יתאחר זמן העוברים ושבים יש להשאיר דלוק עד שיכלו רגליהם, וכיון שבזמנינו עם המצאת החשמל, יש עוברי דרכים עד שעה מאוחרת, יש להניח שמן שיספיק לדלוק כל אותו הזמן, ושמעתי מרבינו שמי שמהדר בזה ומדליק עד שעה מאוחרת אין בו משום בל תשחית, ולדבריהם חשיב גם כן הוקצה למצותו השמן שנשאר בשיעור הזה.
אמנם רבינו זצללה"ה גליא לדרעיה בהוספות שבסוף ספרו קרית מלך .5 (הוצאה רביעית), והביא מתשובות הגאונים באוצר הגאונים שבת סי' ס"ה שיעור שעה או חצי שעה, ואמר שאפשר דלזה כיון הרמב"ם, וביאר כוונתו דהיינו שאפשר להדליק אף יותר מחצי שעה וא"צ לדקדק על השיעור. ובאמת יש לפרש כן דברי הרמב"ם, על פי חידוש נפלא שיסד רבינו גאון ישראל ז"ל (בבה"ל פ"ג משמיטה ויובל ה"ג), שנטע כלל בספר היד החזקה, דכל מקום שכותב מספר, שלא נטעה שהוא בדוקא לא פחות ולא יותר, דרך רבנו לכתוב או יתר, אף על פי שאין כאן טענה במה לטעות, וכן מצינו בהרבה מקומות ומונה שם מקומות הרבה ומסיים, וכה"ג תמצא בספרי רבנו לרוב.
ושמעתי מרבינו זצ"ל, שכיון שבשולחן ערוך לא הזכיר שהוא יותר מחצי .6 שעה, אם כן אין בזה נ"מ למעשה, [רק שי"א דאם לא הדליק תוך הזמן יכול להדליק אח"כ בברכה כ"ז דלא כלו ריגלא דתרמודאי שבזמנינו, ומ"מ ברכת הרואה אינו מברך אחרי החצי שעה]. ואף בימינו נשאר התקנה של חצי שעה, ושיעורה קבוע ולא זמנית, וכך נהג מרן החזו"א והי' מכבה הנרות אחר שיעור חצי שעה, ובכתבי רבינו מהנהגות החזו"א: כשעבר חצי שעה אחר צה"כ הי' מכבה הנרות, חוץ מלילה האחרון שהיו דולקים עד הסוף, (ועי' סי' תרע"ב ס"ב ומ"ב סק"ו וסי' תרע"ז ס"ד), (וכ"כ בערוך השלחן סי' תרע"ב ס"ט שנהגו לכבות) עכ"ל, וכן היה רבינו מכבה הנרות בחזירתו מבית הכנסת.
