פרשת וישב
שיר המעלות בשוב ה' היינו כחולמים. הנה החלום הוא מחבר שני הפכים בנושא אחד, ומקריב שני ענינים הפכים כאלו היו לאחדים. והיינו מפני כי בשינה נסתלק מוח השכל המבחין, ולא נשאר רק כח המדמה. וכח המדמה יכול להרכיב ב' ענינים הפכים, כמו ספינה רצה באויר כו', כמו שכתב הרמב"ם בשמונה פרקים. רק שהקיץ שמתעורר כח השכל, הוא השולט על כח המדמה, ואינו מניחו להרכיב, לפי שרואה בעין שכלו שהם דברים נפרדים ואינן מתאחדים כלל. וכך הענין בגלות ניצוץ אלקות בנפש האדם, שהוא בבחינת שינה והסתלקות המוחין. וכל הוא להרכיב ב' דברים הפכים, להיות כל היום טרוד במשא ומתן, אשר לבבו מקצתו, זה פונה לזווית כו'. וגם שבתפלה מעורר את האהבה עד שחפץ להתפשט מלבושיה כו' לדבקה בו יתברך, מחמת התבוננותו ביחודא עילאה ויחודא תתאה, אף על פי כן אחר התפלה חולפת ועוברת האהבה, ואינו שם ללבו כי הוא הפוך ההתבוננות שבתפלה, ומרמה בלבב להרכיב ולחבר שני ענינים הפכים יחד כאלו היה לאחדים, ובאמת הם נפרדים ורחוקים זה מזה. כי חנם דכתיב בתורה "שש שנים תזרע שדך". וכן בקריאת שמע "ולעבדך בכל לבבכם כו' ונתתי מטר ארצכם כו' ואספת דגנך כו'". הנה הכל הוא על דרך עבודה, כידוע שבכל עניני עולם הזה יש בהם ענין עבודת ה', "שש שנים תזרע כו' ובשנה השביעית כו'". והוא ענין הבירורים שבבחינת שש שנים. וההעלאה שבבחינת השנה השביעית, כמו שכתוב במקום אחר. ואחר כוונת הלב הן הן הדברים. אבל לב ההמון הזמנים אחר בעצם להטריד להם חופש כפשוטו, לבבם לא כן ידמה, ולבם לא נכון על פי הכוונה הראויה, רק כל ישעם וכל חפצם למלאות די מחסורם אשר יחסר להם בצרכי גופם, ועושים מצרכי הגוף עיקר. וזהו ממש הפוך ההתעוררות שבתפלה להיות נקבע בלבו האהבה לה' לבדה בלי תערובת זר חס ושלום כו'. והנה גם אחרי הדברים והאמת האלה, לא יפול לב האדם עליו, לומר כי ההתעוררות שבתפלה וההתבוננות הן דמיונות שוא, שהרי הוא כמו החלום שהוא כח המדמה שמחבר ב' הפכים. כי הנה מאחר שרואה בנפשו אחר התפלה שחולפת ועוברת האהבה לה' ומתהפך לאהוב את גופו דוקא, הרי מוכח שגם בתפלה לא בטל אהבת גופו מכל וכל, וההתעוררות שבתפלה את האהבה לה' לבדה אינה אמיתית, רק כדמיון החלום שמחבר ב' הפכים, ודומה לו שאוהב את ה' ואף על פי כן אוהב את גופו, וגם כי לא צדקו יחדיו, לפי שזה נלקח מכח המדמה אשר יכול לדמות דמיונות שוא. אך באמת הנה בחינת חלום זה שרשו למעלה, ומקורו בבחינת קדש עליון. ויהיו בהקדים מה שכתוב "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". ופריך בגמרא, "אטו האידנא לאו שמו אחד הוא". ומשני "לא כשאני נכתב אני נקרא כו'". והענין, כי שמו הוא בבחינת גלות, ולכן אינו נקרא כמו שנכתב, רק בלבוש ונתחף כו'. והנה בגלות הוא בבחינת שינה והסתלקות המוחין, תלת כלילן כו', ואז נשמתו מושכת לו חיים מלמעלה כו', ושם הוא בבחינת עיגולים שאין בהם בחינת מעלה ומטה, רק הכל בהשוואה אחת, ובהתכללות והתאחדות כל הענינים בלי פירוד והתחלקות, כנודע מאמר רז"ל "אלו ואלו דברי אלקים חיים". רק כשנמשך דרך קוים, אז יש ההתחלקות, קו ימין חסד כו', מה שאין כן בבחינת עיגולים אין שם ההתחלקות כלל, ושם כל הדברים המתפרדים למטה מחוברים וכלולים יחד, ולא נראה שום פירוד והתחלקות ביניהם.
אך להיות בחינה זו בגילוי למטה, אינה כי אם על ידי בחינת שינה והסתלקות המוחין בגלות, ועל זה נאמר "אלביש שמים קדרות". שמים הם בחינת עיגולים, הם מלובשים בבחינת קדרות וחושך. שהוא העולם הזה, שבו מאיר ומתנוצץ מלמעלה מעולם העיגולים, שהוא בבחינת חלום שבו המרחק למחבר שני הפכים בנושא אחד כאילו הם אחדים ממש, לפי שרואה בעין בנפשו אשר הם מחוברים ומיוחדים, כי שרשם בעולם העליון הם מחוברים ומיוחדים, רק בבחינת הקוין הם נפרדים ורחוקים זה מזה. ולכן אי אפשר להיות גילוי בחינת ההתכללות הקוין, אלא בבחינת שינה והסתלקות המוחין בגלות, אזי מתנוצץ ומאיר האור העליון, והוא מסתתר ומתעלם בבחינת קדרות וחושך, דהיינו בבחינת התלבשות ההעלם כו' ולא בבחינת גילוי, כי הגילוי הוא בבחינת חכמה ודעת שהוא על פי קוין.
ולעתיד לבא כתיב "ולא יכנף עוד מוריך". בכנף ולבוש כו', ולכן ביום ההוא יהיה שמו אחד שלא יהא מלובש ומכוסה בנרתיק, ויהיה נקרא כמו שנכתב כו'. כי עין בעין יראו כו'. ואז נאמר "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים". פירוש שיתגלה מדרגה ובחינה זו של החלום, עד אשר כולם יכירו וידעו וישיגו החיות הנמשך להם בזמן הגלות, שהוא מבחינת החלום. ולכן יאמרו "היינו כחולמים". ובזה יובן מעלת ומדרגת יעקב ויוסף על ידי החלומות. ויש בחינה שיוסף הוא יותר במעלה ממדרגת משה רבינו עליו השלום. ונדב ואביהוא היו נפש רוח של יוסף. ו"אנחנו סמאים בנפש אדם" זה אביהוא. אבל נדב היה מבחינת רוח, ולא היו צריכים הנאה בשבילו כלל. ועליו נאמר "ורוח נדיבה תסמכני". וזה שכתוב "נהג כצאן יוסף". כי בזמן הגלות הנהגת ישראל הוא בבחינת יוסף, שהוא מבחינת חלום, מעולם העיגולים כו'. ולכן נקרא "בן פורת", אותיות פורת ויוסף שמתחבר כו'. ולכן היה פותר חלומות.