ו"יצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה (כח, י)". הרה"ק ר' דוד מטאלנא זי"ע היה פעם באיזהו מקומן והרגיש שם קדושה מיוחדת, וחקר על הדבר עד שנודע לו שהבעש"ט הק' היה כאן פעם, ונכנס ר' דוד שם לביהמ"ד, והרגיש איפה המקום המדוייק שהתפלל בו הבעש"ט בהיותו שם, ואז פירש הרה"ק דזהו הפירוש ברש"י על הפסוק ויצא יעקב מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם, היינו שמשאיר רישומא דקדושה במקום שהיה שם. תתן אמת ליעקב, הנאמנות של יעקב הוא אשר מלווה אותנו.
בגליון שלום לעם, הם הסבירו זאת במשל. החופש הגדול הגיע, ואפרים החליט לחפש לעצמו עבודה. הוא היה זקוק מאוד לכסף. אחרי כמה ימים של חיפושים בלוחות המודעות, הגיעה לאפרים הצעה מצוינת, מהדוד ראובן. 'הצלחתי לסדר לך עבודה באחד ממשרדי העירייה', אמר הדוד, 'יש לי חבר שהוא פקיד בכיר בעירייה, המלצתי לו עליך, והוא מוכן לקבל אותך לעבודה'. 'אני מאוד שמח', ענה אפרים, 'מה העבודה שהוא מציע לי?' 'צווארון לבן, חביבי', ענה הדוד. 'אתה יושב כמו אדון גדול וחשוב בתוך משרד ממוזג, ומסדר מסמכים'. למחרת הגיע אפרים לבניין העירייה. הפקיד הבכיר מר זבולוני הכניס אותו לחדר ענק, ובו שורות של מדפי קלסרים כמו בספרייה.
'תשמע בחור', אמר זבולוני, 'הארונות הללו מלאים באוגדני מסמכים. אתה מרוקן את כל המדפים, בודק את הנושאים בקלסרים, ומסדר את הקלסרים במקומם לפי הנושאים שעוסקים בהם. גני ילדים, תברואה, תחבורה, ושאר הנושאים. כשתסיים את העבודה תפנה אליי'. אפרים, שהיה חרוץ בטבעו, ניגש לעבודה במרץ. הוא החל לרוקן את המדפים, הדביק עליהם מדבקות, וסימן אותם בצבעים שונים לפי הנושאים. לא עברה שעה ואפרים שמע דפיקה בדלת. 'אפרים, החברה יורדים לקיוסק, אתה מצטרף?' 'אבל זה לא זמן ההפסקה עכשיו'? תמה אפרים. 'על חשבון אבא שלך? זבולוני יודע מזה ולא אכפת לו'. 'לא בא בחשבון, אני לא אוהב תחמונים כאלו'. 'אל תהיה קשה, אלו הכללים כאן בעירייה'. 'לא מתאים לי, תרדו לקיוסק בלעדיי'.
כעבור שלושה ימים הזמין אפרים את זבולוני. הוא פתח בפניו את הדלת, והמראה המרהיב נגלה לעיניו. כל האוגדנים היו מסודרים על המדפים בסדר מופתי, על פי המחלקות השונות, ובצבעים שונים. 'אוי, מה עשית?' נבהל זבולוני, ופניו החווירו כסיד. 'מה רע?' נבהל אפרים. 'איום ונורא, סיימת עבודה של שלושה חודשים בשלושה ימים'. נאנח זבולוני. 'אם תמשיך לעבוד בקצב הזה, יפטרו את כל העובדים במחלקה'. 'כיצד רצית שאעבוד?' שאל אפרים. 'בכל יום מדף, או מקסימום שניים. ככה עובדים פה כולם. אתה מסכן אותנו! אם ראש העיר ייכנס לכאן במקרה, הוא יבין שאפשר לעשות את העבודה הזו הרבה יותר מהר, ויפטר את רוב העובדים'. 'אני מבין שהגעתי לעבוד במחלקה של אוכלי חינם?' שאל אפרים בכעס. 'למה אוכלי חינם? אנחנו משלמים לקיוסק על מה שאנחנו אוכלים, ככה עובדים ברוב העיריות, אנחנו לא יותר גרועים מאף אחד'. 'אני לא מסוגל לעבוד בצורה כזו. אני הולך לחפש עבודה אחרת', אמר אפרים ויצא לביתו. 'מה קרה?' שאלה אמו, 'לא הצלחת בעבודה?' 'הצלחתי יותר מדיי. אני לא מוכן להיות אוכל חינם', ענה אפרים, וסיפר לאמו את המעשה. 'אני מבינה אותך, חפש לעצמך מקום אחר'.
אפרים מצא עבודה בתור עוזר במכולת, ועשה את עבודתו ביושר וחריצות. בסוף החודש הוא קיבל משכורת מבעל החנות, וגם מן העירייה שלחו לו צ'ק על עבודה של חודש שלם. אפרים הכניס את הצ'ק למעטפה, וכתב מכתב לעירייה: 'עבדתי אצלכם רק שלושה ימים, נא לשלם לי בהתאם, אפרים'. 'כשאגדל, אנסה בעצמי להיבחר לראשות העיר, ואז אשים קץ לבזבוז המשווע של כספי הציבור', אמר אפרים בלבו. עברו שנים. אפרים הפך לאיש חינוך מוביל בעיר. ההקפדה שלו ב'קטנות', כביכול, גרמה לרבים לראות בו את המנהיג שלהם. איש לא התפלא כשאפרים הגיש את מועמדתו לראשות העירייה, ואף זכה בה ברוב קולות. הדבר הראשון שעשה היה לצמצם את כוח האדם באגף המסמכים...אדם המתעקש על היושר שלו, יגלה, בסופו של יום, שהחברה מסביבו מעריצה אותו ורואה בו מנהיג.
בפרשת השבוע, מספרת התורה על עבודתו של יעקב אבינו כרועה צאן אצל לבן הארמי, ומתארת את היושר של יעקב. יעקב אבינו היה העובד המצטיין. על אף שלבן רימה אותו, והכריח אותו לעבוד שבע שנים נוספות עבור רחל, יעקב לא רימה את לבן כנקמה. גם בשבע השנים הבאות הוא עבד באותה חריצות, כפי שעבד בשבע השנים הראשונות. יעקב אבינו מעיד על עצמו כשעונה ללבן על טענותיו: 'זה עשרים שנה אנכי עמך רחליך ועזיך לא שכלו ואילי צאנך לא אכלתי' כלומר, אף על פי שדרכם של רועי צאן לעשות לעתים 'מנגל' מאחד הכבשים של הבעלים, יעקב אבינו לא נהג כך: הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני. מרוב מסירות נפש כלפי הצאן, פעמים רבות היה יעקב ישן בשטח המרעה, על מנת לדאוג לכבשים.
מיעקב אבינו ניתן ללמוד מוסר עבודה מהו. ברגע שהוא מקבל על עצמו עבודה, הוא לא עושה לעצמו הנחות, אלא לוקח אחריות מלאה על התוצאות, ועובד ביושר וחריצות. בסופו של דבר הקב"ה ראה את יושרו וחריצותו של יעקב, לעומת הרמאות והתככים של לבן, והעביר את כל העושר אל יעקב, וגם הציל אותו מפני לבן הרשע.
