"וַיֵּצֵא יַעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע" (כח, י)
וּבְרַשִׁ"י: יְצִיאַת צַדִּיק מִן הַמָּקוֹם עוֹשָׂה רֹשֶׁם.
מַעֲשֶׂה בהגה"ק רַבִּי דָּוִד שְׁלֹמֹה אַיְבְּשִׁיץ זצ"ל, בַּעַל הַ"לְבוּשֵׁי שְׂרָד", שֶׁנֶּאֱלַץ לַעֲזֹב אֶת עִיר רַבָּנוּתוֹ 'סוֹרוֹקָה', מִשּׁוּם שֶׁאַנְשֵׁי הַמָּקוֹם הִתְנַגְּדוּ לוֹ – לְפִי שֶׁהָיָה מַטִּיף לָהֶם מוּסָר וּמַצְבִּיעַ בְּגָלוּי עַל מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. כַּאֲשֶׁר נִפְרַד מֵהָעִיר, יָצְאוּ כָּל אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם לְלַוּוֹתוֹ. פָּנָה ר' שְׁלֹמֹה וְאָמַר: מָה נָאֶה הוֹדָהּ וְזִיוָהּ שֶׁל עִיר זוֹ! תָּמְהוּ עָלָיו: כֵּיצַד רַבֵּנוּ אוֹמֵר דָּבָר זֶה, וַהֲלֹא הָיָה רָגִיל לוֹמַר שֶׁאֵין כְּ'סוֹרוֹקָה' – הַפְּחוּתָה שֶׁבֶּעָרִים? הֵשִׁיב לָהֶם ר' שְׁלֹמֹה: אַף אֲנִי אוֹמֵר כֵּן כְּשֶׁהִנְּכֶם בָּעִיר, אַךְ עַתָּה, מִשֶּׁיְּצָאתֶם כֻּלְּכֶם לְלַוּוֹתֵנִי, וְלֹא נוֹתַר בָּהּ אִישׁ – הֲרֵי הִיא מְלֵאָה הוֹד וְהָדָר.