ה כג ד"ה הצער של דוד בבית אביו) שמא תאמר שהיה (דוד) בנחת ספר תורת המנחה (להרב כמה"ר יעקב סקילי, דרש לכן בבית אביו כדרך הבנים שהם יושבים על שלחן אביהם, בא וראה ושלוה קודם מה אמרו רז"ל על מאיסת אביו ואחיו בו לו שבעה בנים ושתי בנות עמד ופירש מאשתו, ואחר שלש שנים משפירש וגרשוהו מעל שולחנם. אמרו, שֶ יִשַ י אחר שנולדו דרכו של יצר הרע שהוא רודף אחר הצדיקים וכל משאו ומתנו בהם מאשתו בא השטן ורקד לפניו ובקש להכשילו בעבירה, שכך דכתיב ו בשפחתו ואמר לה הרי את בת חורין וקשטי עצמך ובואי ליני עמי ואליך תשוקתו, וכל כך הסיתו עד שחשקה נפש אמרה לה בואי והצילי נפשי ונפש בעלך מגיהנם ובואי והכנסי מקומי וליני עמו את. וכן עשתה הגברת בתחבולות הנשים והיה ב סבור שהיה בא על השפחה והוא היה בא על אשת חיקו, הבנים וספרו לאביהם שאמם מעוברת, אמר להם דעו בני כי זנתה ובלילה ההוא נתעברה בדוד. וכשנודע וניכר העובר באו שנים שפירשתי ממנה. אמרו הבנים אם כן נהרוג אותה, אמר להם אם תהרגו אאמכם והיא הרה לזנונים שכבר יש לי שלשותה כמי שמגדל אסופי מן השוק ולכשיגדל יהיה עבד שלנו רועה תיעבוהו ובדד ישב מחוץ לאהלו מושבו וישב כך מרוחק ומאוס בצאן. וכן עשו, כשגדל דוד גרשוהו מעל שולחן אביהם ומאסוהו ו מהם שמונה ועשרים שנה.
לסוף שמונה ומִ י כִ י רָ אִ יתִ י בְׁ בָ נָיו לִ י מֶ לֶ ךְ (שמואל א, טז א) ומר הקב"ה לשמואל: לֵ ךְ אֶ שְׁ לָ חֲ ךָ אֶ ל יִשַ י בֵ ית הַ לַ חְׁעשרים שנה אכל ני ישראל, וכיהנו לי, שמן משחת קדש יהיה לי וגו', והרבה מר "לי" הוא לגדולה ולשם ולתפארת, והיו לי הלוים, כי לי במקום שנא כיוצא בזה. בָ חַ ר ה' בָ זֶה, וכן גם את השני גם את השלישי גם כל השבעה וכשבא שמואל אל ישי והביא לפניו הבכור אמר: ל ֹא יא לפניו אחרים. וישי כשראה שהביא לפניו כל שבעה בניו ולא עליהם ל ֹא בָ חַ ר ה' בָ אֵ לֶ ה, והיה יושב שמואל ומצפה להבאמר משח לאחד מהם הלך וישב לו רחוק ממנו ולא דוד כלל. וכשראה אותו שמואל שהלך וישב לו אמר לו הֲ תַ מּוּ עלה על לבו תִ י בְׁ בָ נָיו לִ י מֶ לֶ ךְ. מיד חשב ישי שמא אותו שנתעברה אשתָ רִ ים, וכי אין לך בן אחר? זה אי אפשר שהרי ה' ית' אמר לי רָ אִ יהַ נְׁ עי נים הוא מתיחס על שמי ונקרא בני שכל המגדל יתום בתוך ביתו נמזנורא על שמו. השיב ישי ואמר עוֹד שָ אַ ר הַ קָ טָ ן (שם פסוק ק על כן אמר "שָ אַ ר" ולא אמר נשאר או נותר אלא שָ אַ ר, מן שארה יא) ורמז בו היאך תעמוד מלך על ישראל מי שבא מן הערוה, ו עפ"כ תביאהו לי ואראהו, וזהו שאמר שִ לְׁ חָ ה וְׁקָ חֶ נוּ כִ י הנה זימה היא. אמר לו שמואל אל ֹא נָסֹ ב עַ ד בֹאוֹ פֹ ה, מיד כשבא ועמד ניו, קוּם מְׁ שָ חֵ הוּ כִ י זֶה הוּא. (הביאו בקיצור החיד"א בספרו לפניו אמר הקב"ה לשמואל וכי משיחי עומד ואתה יושב? תקום מפ מדבר קדמות, מערכת י אות כ, ובעוד כמה מספריו).
