יוגש פרשת ויגש אליו יהודה... מצאו אצל בנימן הגביע הגנוב. והנה יהודה ניגש אליו ומבקש "אל יחר אפך" וממה שנראה שהגיע צרה צרורה על האחים אבל למעשה זה היה בסוף היה טוב כי זה כבר היה הסוף כבר התקרב אתחלתא דגאולה שלהם, אבל ממה שנראה בהתחלה שלא טוב אבל האמת הוא שהכל לטובה.
'כמו שנכד ביקש מהסבא, ספר לי סיפור לפני השינה', ביקש הנכד מסבו. 'איזה סיפור אתה רוצה?' שאל הסב את נכדו בחיוך, 'סיפור שמח או סיפור עצוב? סיפור עם סוף טוב או סיפור עם סוף מפחיד?' 'כל הסיפורים שלך יפים', אמר הנכד. 'אם כך', אמר הסב, 'אספר לך סיפור - ואתה תחליט האם זה סיפור שמח או סיפור עצוב'. 'בסדר גמור', הסכים הנכד והתכסה בשמיכה עד סנטרו.
'ובכן, לפני שנים רבות, בכפר קטן ונחמד, חי לו ילד קטן', פתח הסב בסיפורו. 'הילד היה מאושר וחסר דאגות. אביו היה עובד את האדמה ומוציא ממנה את לחמו. אחר הצהרים היה האב הולך ליער וחוטב עצים להסקה, ומן הבאר שבמרכז הכפר היה שואב מים ומוביל אותם הביתה בדליים גדולים.
'יום אחד חלה אביו של הילד הקטן. ימים ארוכים שכב במיטתו כשהוא קודח מחום. לא היה לו כוח לצאת לעבוד בשדה, לא היה לו כוח לחטוב עצים ביער, ואף לא ללכת למרכז הכפר כדי לשאוב מים. 'אט אט נגמר האוכל בבית וגם עצים להסקה כבר אזלו. אמו של הילד היתה הולכת למרכז הכפר ומביאה מעט מים, אבל בבית הקטן שררו רעב וקור...'
'אוי סבא, איזה סיפור עצוב', התכרכמו פניו של הנכד. 'מדוע זה סיפור עצוב?' שאל הסב. 'כי לילד הקטן היה רע ומר', השיב הנכד. 'הוא היה רעב וצמא, והיה לו קר'. 'נכון, נכדי היקר', אמר הסב, 'אבל הקשב בבקשה להמשך הסיפור: 'אמו של הילד ראתה שמחלתו של האב מתמשכת, והחליטה לשלוח את הילד לאביה שהתגורר בעיר הגדולה והיה סוחר עשיר.
הילד נסע אל סבו, והתקבל שם בשמחה ובאהבה. הסב טייל עם נכדו בגן החיות ולקח אותו לגן השעשועים, הוא שט איתו בנהר והראה לו את הבניינים הגדולים של העיר. הילד נהנה מכל יום בחברת סבו, וכך עברו להם חודשיים נפלאים, עד שאביו הבריא והילד יכול היה לשוב לביתו שבכפר'.
'אם כן, סבא, זה סיפור שמח', צהל הנכד, 'כי בגלל מחלתו של אביו, הילד נהנה במשך חודשיים בבית סבו'. 'יפה אמרת', השיב הסב, 'אך הקשב להמשך הסיפור: 'הסב שלח את נכדו הקטן בחזרה לכפר בכרכרתו הפרטית, אך כאשר הכרכרה עברה ביער פרצו מבין העצים שני זאבים גדולים והבהילו את הסוסים. הכרכרה התהפכה, ורגלו של הילד נלכדה מתחת לאחד הגלגלים. הרופאים הצליחו להציל את חייו של הילד הקטן, אך לא היה מנוס מקטיעת אחת מרגליו...'
'אוי, סבא, כמה עצוב', קרא הנכד. 'עכשיו הילד הוא בעל מום, ואינו יכול עוד לשחק ולהשתובב עם חבריו'. 'אכן כן', השיב הסב. 'הילד היה עצוב ואומלל. הוא שכב בבית החולים במשך חודשים ארוכים וסבל כאבים עזים. הוא ידע כי לעולם כבר לא יכול ללכת על שתי רגליו כאחד האדם'.
'אמרתי לך', אמר הנכד, 'זה סיפור עצוב ביותר'. 'נכון', השיב הסב, 'אבל זה עוד לא סוף הסיפור. כאשר הילד שכב בבית החולים פרצה מלחמה קשה. האויבים פרצו לכפר הולדתו, הרסו את כל הבתים והרגו את כל התושבים. מכל תושבי הכפר רק הוא נותר בחיים...'
'אה, אז זה סיפור עם סוף טוב', אורו פניו של הנכד. 'כי בגלל שרגלו נקטעה והוא היה בבית החולים, הוא ניצל מגורלם המר של כל אנשי הכפר'. 'יפה אמרת', אמר הסב. 'אם כך, סבא, אני כבר יודע את המשך הסיפור', אמר הנכד. 'האומנם?' חייך הסב, 'אם כך ספר לי את ההמשך'.
הנכד חשב מעט ואמר: 'כאשר הילד גדל והתבגר הוא חזר לכפרו והחליט לבנות בחזרה את בית הוריו. כאשר הוא פינה את ההריסות, הוא מצא אוצר גדול של מטבעות זהב מתחת לבית...'
'יפה מאוד', שיבח הסב את נכדו, 'אז עכשיו הסיפור שלנו הוא עם סוף טוב'. 'נכון סבא', צחק הנכד, 'אבל זה עוד לא סוף הסיפור. הכסף שהילד מצא סנוור את עיניו. הוא הפך לאדם עשיר וקמצן שלא עוזר לאף אחד, וכולם שנאו אותו'.
'אוי, כמה עצוב', העווה הסב את פניו בעצב, 'אז זה סיפור ממש-ממש עצוב...'
'רק רגע, סבא', התגלגל צחוקו של הנכד. 'זה עוד לא סוף הסיפור, כי יום אחד'... וכך המשיכו הסב ונכדו לטוות את הסיפור ולהמציא אותו. ואם השינה לא נפלה עליהם, הרי שהם ממשיכים ומספרים את הסיפור עד עצם היום הזה.
ועכשיו שימו לב מה קורה בפרשה שלנו. זה ממש מזכיר את הסיפור של הסב ונכדו. האחים מוכרים את יוסף למצרים והוא מושלך לבית הכלא. נורא עצוב, לא? רק לאחר כמה שנים מתברר שהכול היה לטובה, כי יוסף הופך למשנה למלך מצרים ובזכותו יש לאביו ולאחיו מה לאכול בשנות הרעב הגדול. יעקב ובניו יורדים למצרים, והכול נראה טוב ויפה, אך לא עובר זמן רב ופרעה משעבד את בני ישראל ומעביד אותם הפרך. עכשיו המצב נראה 'על הפנים' - אבל רק בזכות שעבוד מצרים זוכים בני ישראל לגאולה ולקבלת התורה... כל מאורעות העולם הם רצף אחד המנוהל על ידי הקב"ה, וכולם מובילים אותנו לכיוון הטוב המוחלט. אבל לפעמים אנחנו רואים קטע קטן, התרחשות אחת, וזה נראה לנו ממש רע. יש ייסורים ויש צרות, יש מלחמות ויש תאונות - וזה נראה לנו כאילו הכול פועל נגדנו. עלינו לדעת שכל מה שעושה הקב"ה הכול לטובה, וכאשר תבוא הגאולה השלמה, נזכה כולנו להבין ולראות כיצד כל המאורעות היו לטובה והובילו אותנו אל הגאולה.
