פרשתנו פותחת בסיפור המפגש בין יהודה ליוסף, כאשר יהודה, שלא ידע עדיין כי המשנה למלך של מצרים הינו אחיו, דיבר בתקיפות אל יוסף בקשר להחזרת בנימין, האח הקטן.
מתברר שפגישה זו התרחשה גם בעולמות העליונים: בין מה שיהודה מייצג ובין מה שיוסף מייצג. על פי דברי חז"ל ועל פי חלק הסוד שבתורה – יהודה מייצג את המעשה, ששורשו ב'מלכות' ['ספירה' בעולם האצילות], ואילו יוסף מייצג את התלמוד, ששורשו ב'תפארת' ['ספירה' גבוהה יותר בעולם האצילות].
המעשה מבטא התבטלות גבוהה למלכות ה' שגור מת לאדם לעשות את רצון ה', גם כאשר אינו מבין. ואילו התלמוד משמעו כמובן – לימוד והבנה. התקרבות אל ה' מתוך התחברות [מה שמתקשר לספירה הגבוהה יותר, כפי שהתלמוד גבוה באופיו מהמעשה הפשוט].
החיבור בין יהודה ויוסף פירושו – החיבור בין המעשה לתלמוד: דרושה התבטלות מוחלטת לרצון ה', אך דרושה גם התחברות פנימית, שמגיעה על ידי חכמה בינה ודעת [חב"ד] - ידיעת אלקות באמצעות לימוד תורת החסידות. מאידך, הידיעה צריכה להיות מתוך התבטלות ואמונה.
שבת שלום!
