לאן הולכות התפילות שלא נענו?
כאן עולה השאלה מהעבר השני: לאן הולכות התפילות שאינן פועלות את המבוקש? כאשר הקב"ה מחליט מסיבותיו שלא להאזין לתפילה, לאן הולכות הדמעות והכאב? בספרים מובאת נקודה נפלאה ומחזקת מאוד: כל תפילה פועלת. אהבתו של הקב"ה לבניו הנאבקים במצוקות החיים גדולה כל כך, ששום תפילה לא שבה ריקם. הקב"ה שומר אותה בבית גנזיו ומפעיל אותה בזמנים אחרים.
משה התחנן 515 תחינות כדי להיכנס לארץ ולכאורה תחינותיו לא הועילו. אולם מובא במדרש: "אמר לו הקב"ה: למה אתה מתחנן להיכנס לארץ? כדי לזכות לקיים מצוותיה?! הרי אני מעלה עליך כאילו קיימת אותן". התפילה בוודאי עלתה למעלה ופעלה פעולה.
ראיה נוספת: ה' אומר לפני הפיכת סדום: "המכסה אני מאברהם את אשר אני עושה?! ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום!". הרי אברהם הופך להיות אבי העם וכיצד אכסה ממנו את הפיכת סדום? אולם המשך הדברים תמוה: ה' מספר את מה שעומד לקרות, אברהם מעורר את רחמי ה', והתגובה היא לאו מוחלט. ה' דוחה את כל דבריו. אז למה היה צריך לספר לו מלכתחילה?
הביאור הוא שתפילת אברהם פעלה גדולות, אבל לא בשביל אנשי סדום, אלא בשביל מי שבאמת הגיע לו. הגמרא אומרת שבזכות שאברהם מסר נפשו להחציף פניו לה' ואמר בהתנצלות "ואנוכי עפר ואפר", זכו בניו ל"עפר סוטה" שמביאה שלום בין בני זוג ואפר פרה שמטהר מת. זה עומק דברי התורה: "ואברהם היו יהיה לגוי גדול ועצום", כלומר, אף שהתפילה לא תעמוד לאנשי סדום, אך היא תעמוד "לגוי גדול ועצום", לבניו אחריו בכל הדורות.
אמר מי שאמר: "חלומות מתגשמים, אבל בדרך אחרת ממה שתכננו אותם...".
