שיעור ליל שבת בגדר תקנת ארבע כוסות בפסח
במשנה בפסחים (דף צט:) תנן 'אפילו עני שבישראל לא יאכל עד שיסב ולא יפחתו לו מארבע כוסות של יין ואפילו מן התמחוי.'
והנה במצוה זו של שתיית ארבע כוסות בליל הסדר, חקרו האחרונים מהי המצוה, האם עצם שתיית הד' כוסות, או דלמא אין השתייה עצמה המצוה, אלא עיקר המצוה היא הדברים הנאמרים על הכוס, הקידוש, ההגדה, ברכת המזון וההלל, כל אלו הם דברים שתיקנו לומר בליל הסדר, ורק תיקנו לאומרם על הכוס, ועל כן באה מצות שתיית הד' כוסות, אבל לא לומר שעצם השתייה מצד עצמה היא תכלית המצוה, אלא העיקר הוא כל הברכות ושאר דברים הנאמרים על הכוס, ובאמת נחלקו בזה התוספות והרמב"ם וכן שאר ראשונים.
והנה במשנה בפסחים שם (דף קיז:) איתא 'מזגו לו כוס שלישי מברך על מזונו ,'ובגמרא איתא 'אמר לו רב חנן לרבא שמע מינה ברכת המזון טעונה כוס, אמר לו ארבע כסי תיקנו רבנן דרך חירות, כל חד וחד נעביד ביה מצוה', ע"כ דברי הגמרא.
והנה הגמרא באה להוכיח מזה שמוזגים לו כוס לברכת המזון, שכל ברכת המזון טעונה כוס, ודוחה דלעולם ברכת המזון אינה טעונה כוס, ורק הכא בליל הסדר תיקנו רבנן ארבע כוסות, ורק אמרו שבכל אחד מן הכוסות יעשו איזו מצוה.
והשתא צריך לבאר את דברי הגמרא לפי ב' שיטות הראשונים, דהנה לדעת הרמב"ם (בפ"ז מהלכות חמץ ומצה ה"ז וה"ח ובפ"ח ה"א) שהתקנה היתה השתייה עצמה, ממילא ההבנה בדברי הגמרא, שבאמת ברכת המזון אינה טעונה כוס, ורק הכא הרי עיקר התקנה היתה בכלל על הכוס ואין שום שייכות לתקנה זו עם ברכת המזון, ורק אחר כך תיקנו את שתיית הכוס בזמן ברכת המזון כדי לעשותה עם איזו מצוה שתהיה עליו ברכה, אבל תקנת שתיית הכוס אינה שייכת לברכת המזון.
אמנם אי נימא דעיקר התקנה היא האמירות והברכות על הכוסות, והיינו שלקחו ברכות קיימות, ותיקנו אותם על הכוס, לפי זה אינו מובן כלל, דאין תקנה כזו לברך ברכת המזון על כוס. וגם צריך להבין מה פירוש הדבר ש'כל חד וחד נעביד ביה מצוה', וכי תיקנו ברכה חדשה על הכוס, זה ודאי אינו, הרי התקנה היא עצם הברכת המזון ורק תיקנו שתהיה על הכוס, ומה מצוה יש כאן, וכי שתיית הכוס מצוה, על איזו מצוה הכוונה שתיקנו שתיעשה המצוה עמה.
ובשלמא אם המצוה היא שתיית הכוס כמו שכתב הרמב"ם, מובן שתיקנו שתהיה שתיית הכוס ביחד עם מצוה, והמצוה היא ברכת המזון, אבל בעצם המצוה היא ברכת המזון על הכוס, צריך ביאור, הר זו גופא המצוה שתיקנו לומר ברכת המזון על הכוס, ומה הכוונה במה שאמרו 'כל חד וחד נעביד ביה מצוה'.
ואם כן לכאורה מוכח מדברי הגמרא הללו כשיטת הרמב"ם, וקשה מזה על שיטת התוספות (בסוגיא בפסחים) וסייעתו.
עוד יש להקשות דהנה התוספות בסוכה (דף לח. ד"ה מי) כתבו 'מי שהיה עבד ואשה. משמע כאן דאשה פטורה מהלל דסוכות וכן דעצרת, וטעמא משום דמצוה שהזמן גרמא היא, אף על גב דבהלל דלילי פסחים משמע בפרק ערבי פסחים (דף קח.) דמחייבי בד' כוסות, ומסתמא לא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה, שאני הלל דפסח דעל הנס בא ואף הן היו באותו הנס, אבל כאן לא על הנס אמור', עכ"ל התוספות.
ומדברי התוספות הללו מוכחת נמי שיטתם שעיקר המצוה היא האמירה והברכה על הכוס ולא עצם השתייה.
ולכאורה אינו מובן אמאי הזכירו התוספות רק הלל ואגדה, הוה להו לומר שלא תיקנו ד' כוסות אלא כדי לומר עליהם הלל ואגדה, קידוש וברכת המזון, ואמאי השמיטו לגמרי את הקידוש וברכת המזון, הרי בעצם זה עיקר המצוה שתיקנו.
