מרא דמנהגא

מרא דמנהגא

מנהגי רבינו לערב פסח שחל בשבת - מתוך 'הגדה של פסח עטרת יהושע'

1. דרשת שבת הגדול נשא בשבת הקודמת ביום ז' ניסן. ובשנת תשנ"ד לפ"ק שחל בה ערב פסח בשבת, הזכיר בדרשתו ההלכות הנוגעות לערב פסח שחל בשבת מהספר הק' 'ייטב פנים' .
2. שריפת החמץ ביום ששי היתה בשעה ששרף בשאר השנים, ולא איחר יותר מבשאר שנים. ואמר בשעת השריפה נוסח ה'יהי רצון' שאומרים בשעת שריפת חמץ, אבל נוסח 'כל חמירא' לא אמר.
3. גם מכירת החמץ דקדק שלא לאחרה יותר מבשאר שנים, אלא תהא כרגיל בשעה חמישית .[ופעם כשחל ערב פסח בשבת, איחר הנכרי הקבוע להגיע למכירת החמץ בשעה היעודה, וצוה רבינו להביא נכרי אחר למכור לו החמץ, אך בתוך כך הגיע הנכרי הקבוע, ורבינו נזף בו על איחורו, והתנצל הנכרי שחשב שהשנה אין צורך למהר, אך רבינו ענהו שיש להקפיד על הזמן הקבוע].
4. ספירת השערות וקציצת הצפורניים היו גם בשנה זו לפני חצות דוקא.
5. אפיית המצות היתה בערב שב"ק, וביום חמישי לפנות ערב נסע לשאיבת המים, ואמרו הלל בעת האפייה כבשאר שנים.
6. והכין החרוסת ומי המלח בערב שבת, וכן צליית הזרוע ובישול הביצה היו ביום ששי.
7. כמו כן היו מפררים בערב שבת התמכא ('חריין') לאכילת המרור, והיו נותנים בתוך התמכא המפורר את ראש התמכא [והיו קולפים את הראש מתחילה, מחמת החומרא שלא להשתמש בפסח במאכלים עם קליפתם] ,כדי שלא יעבור עליו לילה שלם ללא ראשו וקליפתו.
8. הכין והבהב בערב שבת גם הנרות לכבוד החג, והכין פתילות אחרות להדליקן בשמן זית במוצאי שבת, ולא השתמש בפתילות שהודלקו בערב שבת, ובמוצאי שבת הוציאו מהנרות הפתילות המשומשות והכניסו החדשות.
9. בשבת קודש בבוקר הקדים להתפלל, ואחר התפלה נטל ידיו לסעודת השבת, וחילק הסעודה לשתים, לצאת גם חובת סעודה שלישית. בסעודה הראשונה אכל הדגים ומאכל הביצים והבצלים, וזימר הפזמון 'חי ה'', ואז בירך ברכת המזון, ויצא מחוץ לבנין לטייל קצת לצאת מחשש ברכה שאינה צריכה, וכשחזר נטל שוב ידיו לסעודה שלישית, ולא אכל בסעודה זו דגים, אלא השלים את שאר מאכלי השבת, וגמר שאר הזמירות ליום השבת. [כל תבשילי השבת היו כשרים לפסח, ובישלום בכלים של פסח].
10. בשנים שלא היו לו שיניים מיוחדות לפסח, והשתמש בפסח בשיניים של כל השנה על ידי הגעלה, אכל סעודות השבת ללא שיניים כלל, מאחר שכבר הגעילן לקראת החג ביום ששי. [ואף שמדינא מותר לאכול בהן מאכלי חמץ שאינם חמים אם מנקים אותם היטב לאחר האכילה, החמיר רבינו על עצמו שלא לאכול בהם כלל אף מאכלים צוננים לגמרי, והיה מתאמץ הרבה ביגיעה גדולה עד שהצליח ללעוס ולבלוע כזית חלה לקיים מצות היום].
11. בגמר האכילה ניקו את המקום מפירורי חמץ במטאטא, אבל לא במים.
12. נשאל פעם אם מותר לאכול מצות מכונה של פסח בסעודות שבת ערב פסח, והשיב להיתר, שאינה בכלל מצה שיוצאים בה בלילה מצות אכילת מצה.
13. בשעות שאחר הצהרים אמר ההגדה מ'עבדים היינו' עד 'לכפר על כל עוונותינו', התפלל תפלת מנחה, וטעם לכבוד סעודה שלישית [בשנת תשל"ז לפ"ק הגישו לפניו מאכל ה'טשולנט', ורבינו ביקש שיביאו לו גם בשר לכבוד הסעודה השלישית. ובשנת תשנ"ד לפ"ק, לא טעם אלא מעט דגים], וזימר הזמירות של סעודה שלישית יחד עם הציבור כבכל שבת קודש.
14. שנה אחת, אחר סעודה שלישית בשבת ערב פסח, למד רבינו עם הציבור מכתב הקודש הידוע מהרה"ק רבי שמשון מאסטראפולי זללה"ה.
15. לא טבל כלל לכבוד הרגל, ולא בליל מוצאי שבת לפני עריכת הסדר, וכמנהגו בכל יום טוב שחל במוצאי שבת שלא לטבול לכבוד החג, ואמר בשם אביו הרה"ק מהוניאד זללה"ה שאין ענין בזה לטבול לכבוד החג, מאחר שכבר טבל לכבוד שבת, ובלשון קדשו: "השבת קודש לא טימאה אותו".
16. אולם הורה, כי הנוהגים לטבול לכבוד החג, מותרים לטבול בשבת אחרי הצהרים, ואין בזה משום הכנה משבת ליום טוב.