"וְנֶפֶש כ ִּי תַקְ רִּ יב קָרְ ב ַן מִּ נְחָה לַה' סֹלֶת יִּהְיֶה קָרְ ב ָנוֹ וְיָצַק עָלֶיהָ ש ֶמֶן וְנָתַן עָלֶיהָ לְבֹנָה" (ב א).
'ונפש כי תקריב. לא נאמר נפש בכל קרבנות נדבה אלא במנחה, מי דרכו להתנדב מנחה, עני, אמר הקדוש ברוך הוא מעלה אני עליו כאילו הקריב נפשו' (רש"י).
מבואר בדברי רש"י שהעני אשר בדלי דלות מקריב את קרבן המנחה נחשב לו הדבר כאילו הקריב נפשו, ואף על פי שאין נתינתו יותר מנתינת העשיר, שהרי נותן את מה שיש לו כפי שהעשיר נותן את מה שיש לו, מכל מקום מעלתו הגדולה היא במה שהוא מתבייש שמביא רק קרבן מנחה ואינו מביא קרבן גדול יותר, ומחמת בושה זו נחשב לעני כאילו הקריב את נפשו.
ולכאורה יש להעיר בזה שהרי כאשר מביא העני את המנחה אין רואים כולם שהוא מביא קרבן של עניים, שהרי בכל קרבן בהמה שהקריבו הביאו גם מנחה עמה, ואם כן יתכן שהמנחה שהביא העני היא מנחה של קרבן אחר, ואינה רק קרבן מנחה.
ורואים מזה יסוד בכוחות האדם ,שכאשר אדם הולך עם קרע במכנסיו אף אם אין אדם אחר מלבדו רואה את הקרע מחמת שהוא במקום שאינו גלוי כל כך, אך הוא מנסה להסתיר את הקרע, מחמת שהוא בטוח ומשוכנע שכולם רואים אותו.
וכמו כן העני שמביא קרבן מנחה בטוח ומשוכנע הוא שכולם יודעים שהוא מביא רק מנחה, ואין זו מנחה של קרבן בהמה אחר, ומחמת כן יש לו בושה שסבור כי כולם יודעים שהוא עני, ומחמת כן מעלתו היא כאילו מקריב את נפשו.
אמנם יש להבין שהרי בדלות מביאים עוף לקרבן ולא מנחה, ואם כן אף מי שמביא עוף הוא גם כן עני, והרי אצלו ניכר ממש שהוא עני, שאין אפשרות לחשוב ולסבור שהביא קרבן בהמה עם מנחה, שהרי הביא הוא עוף, ואם כן מדוע אצלו לא נאמר שהוא כאילו מקריב את נפשו, ורק בדלי דלות כאשר מביא קרבן מנחה נאמר עליו שהוא כאילו הקריב את נפשו.
והביאור בזה הוא על פי מה שמצינו בפרשת בראשית שנאמר בתורה (בראשית א טז) "ויעש אלוקים את שני המאורות הגדולים את המאור הגדול לממשלת היום ואת המאור הקטן לממשלת הלילה ואת הכוכבים".
ופירש רש"י מדברי חז"ל וז"ל 'המאורות הגדולים וגו'. שוים נבראו, ונתמעטה הלבנה על שקטרגה ואמרה אי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד .ואת הכוכבים. על ידי שמיעט את הלבנה, הרבה צבאיה להפיס דעתה', ע"כ דברי רש"י.
ומבואר בדברי חז"ל אלו כי מיעט הקדוש ברוך את הלבנה מחמת שקטרגה ואמרה "אי אפשר לשני מלכים שישמשו בכתר אחד", ולאחר מכן הרבה את צבאה כדי לפייסה על שמיעט אותה.
ולכאורה יש להבין איזה פיוס הוא זה שפייס הקדוש ברוך הוא את דעתה של הלבנה על ידי שהרבה את צבאיה, הלא היא ביקשה למלוך לבדה ולשלוט על העולם באורה, ומה מועיל לה שמוסיפים לה עוד אורות, הלא אדרבה זהו נגד רצונה שהיא ביקשה להאיר לבדה, ומלבד שהשמש משמשת עמה באותו הכתר, עוד הוסיף לה הקדוש ברוך הוא צבא שלם של כוכבים המאירים, וכיצד ביקש הקדוש ברוך הוא לפייסה בזה.
ומבואר בזה יסוד גדול, שהפיוס הוא במה שנתן לה הקדוש ברוך הוא כוכבים שהם קטנים ממנה, וכאשר יש אחרים שהם קטנים ממנה והיא יותר גדולה מהם זהו הפיוס אשר היא מתפייסת, שאחר שנתמעטה הרגישה שהיא הקטנה, וכעת היא מרגישה שישנם רבים אחרים קטנים יותר ממנה, ובכך נתפייסה דעתה.
לפי זה יש לבאר כן גם בעני שהביא עוף, שמחמת שיודע הוא שישנם כאלו עניים יותר ממנו, אשר אינם מביאים אפילו קרבן עוף אלא רק קרבן המנחה, שוב כבר אינו מתבייש כל כך, ועל כן כבר אינו נחשב כאילו הקריב את נפשו ולא נאמר עליו "ונפש כי תקריב", אלא רק על זה המביא קרבן מנחה.
