ביאור הפסוק אדם כי יקריב מכם
Torah Papers | April 04, 2025
Print This Article
View Original PDF

ביאור הפסוק אדם כי יקריב מכם

Torah Papers | June 27, 2025

"םֶ כִּמ ביִּרְקַי יִּ כ םָדָא םֶהֵּלֲא ָ תְרַמָאְו לֵּאָרְ שִּי יֵּנְ ב לֶא רֵּ בַ ד תֶא וביִּרְקַ ת ןאֹ צַה ןִּמ ו רָקָ בַה ןִּמ הָמֵּהְ בַה ןִּמ 'הַל ןָ בְרָק קָרְ ב ַנְכֶם" (א ב).

יש להקשות בלשון הכתוב מהו ביאור הלשון "אדם כי יקריב מכם", ולכאורה תיבת "מכם" מיותרת, והיה לו לומר רק "אדם כי יקריב".

ובמקום אחר פירשנו כי האדם צריך להרגיש "כי יקריב מכם", שכביכול הקריבו את עצמו, שהרי ענין הקרבת הקרבנות הוא שירגיש האדם כי היה צריך לשחוט אותו ולזרוק את דמו ולהקטיר את חלבו ולעשות בו את כל הפעולות שעושים בקרבן.

ולכך הוסיף הכתוב ואמר תיבת "מכם" אחר "כי יקריב", לומר שעל האדם להרגיש שה"כי יקריב" הוא "מכם", חלק מן האדם עצמו.

אמנם יתכן לבאר באופן אחר, דהנה במדרש רבה בפרשתינו (פרשה ב ס"א) דרשו על פסוק זה 'בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצא מהן מאה ,מאה למשנה יוצאין מהן עשרה ,עשרה לתלמוד יוצא מהן אחד, הדא הוא דכתיב (קהלת ז כח) אדם אחד מאלף מצאתי', ע"כ דברי המדרש רבה.

וראשית למדנו בדברי המדרש כי אף אותו האחד שיוצא מאלו שנכנסים לתלמוד מוכרח הוא להיות אחד מתוך האלף, שמוכרח שיהיה באופן זה שאלף נכנסין למקרא ומאה יוצאין מהן, ומן המאה שנכנסין למשנה יוצאין עשרה, ומן העשרה שנכנסין לתלמוד יוצא אחד, אך אותו אחד לא יצמח ויפרח אם ייכנס לתלמוד לבדו בלא אחרים עמו, אלא עליו להיכנס לתלמוד יחד עם כל שאר האלף, ואזי מן האלף ייצא האחד המובחר, כיון שהעליה בתורה והצמיחה והפריחה היא רק על ידי דקדוק חברים ופלפול התלמידים [כמבואר בפרק "קנין אבות" במשנה באבות (פ"ו מ"ה)].

וא"כ מבואר כי באה התורה לומר לנו שאותו "אדם כי יקריב מכם", דהיינו אותו אדם אשר הוא אחד מאלף שנכנס למקרא, מוכרח הוא לבוא "מכם", מתוך כל האלף, שלא יוכל לבדו לעלות ולהתעלות אלא מוכרח הוא להיות "מכם", לצאת מתוך כולם, שכנתבאר זוהי הדרך שבה עולים ומתעלים בתורה.

על פי זה יתכן להוסיף ולפרש תיבת "מכם" באופן נוסף, שכיון שהפסוק "אדם כי יקריב מכם" בא ללמדנו על אותו אדם השלם והמיוחד שיוצא מתוך האלף, ועליו נאמר "אדם אחד מאלף מצאתי", ואם כן יתכן להוסיף ולדרוש שמשמעות "אדם" הינה "מענטש", דהיינו אדם שמתנהג בצורה הראויה ובהנהגה מתאימה, ומי שאכן רוצה הוא להיות "אדם" ו"מענטש" עליו להקריב "מכם", דהיינו לוותר קצת ולשתוק ולהבליג באופנים מסויימים וליתן משלו קצת, שרק על ידי שיתן משלו קצת ויתן "מכם", אזי יוכל להיות במעלת "אדם", אך אם לא יקריב מעצמו לעולם לא יוכל להיות "אדם".

"םֶ כִּמ ביִּרְקַי יִּ כ םָדָא םֶהֵּלֲא ָ תְרַמָאְו לֵּאָרְ שִּי יֵּנְ ב לֶא רֵּ בַ ד תֶא וביִּרְקַ ת ןאֹ צַה ןִּמ ו רָקָ בַה ןִּמ הָמֵּהְ בַה ןִּמ 'הַל ןָ בְרָק קָרְ ב ַנְכֶם" (א ב).

יש להקשות בלשון הכתוב מהו ביאור הלשון "אדם כי יקריב מכם", ולכאורה תיבת "מכם" מיותרת, והיה לו לומר רק "אדם כי יקריב".

ובמקום אחר פירשנו כי האדם צריך להרגיש "כי יקריב מכם", שכביכול הקריבו את עצמו, שהרי ענין הקרבת הקרבנות הוא שירגיש האדם כי היה צריך לשחוט אותו ולזרוק את דמו ולהקטיר את חלבו ולעשות בו את כל הפעולות שעושים בקרבן.

ולכך הוסיף הכתוב ואמר תיבת "מכם" אחר "כי יקריב", לומר שעל האדם להרגיש שה"כי יקריב" הוא "מכם", חלק מן האדם עצמו.

אמנם יתכן לבאר באופן אחר, דהנה במדרש רבה בפרשתינו (פרשה ב ס"א) דרשו על פסוק זה 'בנוהג שבעולם אלף בני אדם נכנסין למקרא יוצא מהן מאה ,מאה למשנה יוצאין מהן עשרה ,עשרה לתלמוד יוצא מהן אחד, הדא הוא דכתיב (קהלת ז כח) אדם אחד מאלף מצאתי', ע"כ דברי המדרש רבה.

וראשית למדנו בדברי המדרש כי אף אותו האחד שיוצא מאלו שנכנסים לתלמוד מוכרח הוא להיות אחד מתוך האלף, שמוכרח שיהיה באופן זה שאלף נכנסין למקרא ומאה יוצאין מהן, ומן המאה שנכנסין למשנה יוצאין עשרה, ומן העשרה שנכנסין לתלמוד יוצא אחד, אך אותו אחד לא יצמח ויפרח אם ייכנס לתלמוד לבדו בלא אחרים עמו, אלא עליו להיכנס לתלמוד יחד עם כל שאר האלף, ואזי מן האלף ייצא האחד המובחר, כיון שהעליה בתורה והצמיחה והפריחה היא רק על ידי דקדוק חברים ופלפול התלמידים [כמבואר בפרק "קנין אבות" במשנה באבות (פ"ו מ"ה)].

וא"כ מבואר כי באה התורה לומר לנו שאותו "אדם כי יקריב מכם", דהיינו אותו אדם אשר הוא אחד מאלף שנכנס למקרא, מוכרח הוא לבוא "מכם", מתוך כל האלף, שלא יוכל לבדו לעלות ולהתעלות אלא מוכרח הוא להיות "מכם", לצאת מתוך כולם, שכנתבאר זוהי הדרך שבה עולים ומתעלים בתורה.

על פי זה יתכן להוסיף ולפרש תיבת "מכם" באופן נוסף, שכיון שהפסוק "אדם כי יקריב מכם" בא ללמדנו על אותו אדם השלם והמיוחד שיוצא מתוך האלף, ועליו נאמר "אדם אחד מאלף מצאתי", ואם כן יתכן להוסיף ולדרוש שמשמעות "אדם" הינה "מענטש", דהיינו אדם שמתנהג בצורה הראויה ובהנהגה מתאימה, ומי שאכן רוצה הוא להיות "אדם" ו"מענטש" עליו להקריב "מכם", דהיינו לוותר קצת ולשתוק ולהבליג באופנים מסויימים וליתן משלו קצת, שרק על ידי שיתן משלו קצת ויתן "מכם", אזי יוכל להיות במעלת "אדם", אך אם לא יקריב מעצמו לעולם לא יוכל להיות "אדם".

PDF Preview