משה רעיא מהימנא
פרקי תולדות ופרקי עבודה ממסכת חייו של רבינו
יום ערב פסח, היה אצל רבינו אחד הימים העמוסים ביותר בשנה. אחר התפלה בבוקר השכם, נטל ידיו לסעודה של חמץ. אחריה שרף את חמצו בחצר הבית, ומשנשרף היטב אמר נוסח 'כל חמירא וחמיעא ' שלש פעמים, וכן אמר נוסח ה'יהי רצון ' מסידור בית יעקב להיעב"ץ בקול בכי ואנחה ובלהט קודש.
לאחר מכן מיהר אל לשכת הבד"צ של "העדה החרדית", למכור את החמץ לנכרי. [פעם, בתקופה שרבינו שימש כראש בי דינא רבה, איחר להגיע אל לשכת הבד"צ עד שגמרו סדר מכירת החמץ, ומחמת סיבה עוד לא נמסר שטר ההרשאה של רבינו ליד הבד"צ, ולכן הביאו את הנכרי לבית רבינו, ורבינו מכר לו שם את חמצו כדת וכדין]. ובשנים שכיהן כרב ואב"ד ירושלים, היה הוא מקריא בפני הנכרי את שטר המכירה, והנכרי נתן לרבינו חלק מהמעות שהתחייב ליתן בעד החמץ, ורבינו החזיק המעות בביתו כל ימי החג.
כשחזר לביתו הסתפר שערות ראשו, וקצץ צפרני ידיו, ואז הלך לטבול במקוה טהרה. אחר הטבילה לבש מלבושי שבת, והתעטף בקאפטן זהוב ירושלמי שלבש רבינו הק' מסאטמאר זצ"ל בהיותו בארץ הקודש, ועל ראשו לבש כובע לבן הנקרא "יארמילקע", והלך אל בית המאפה, לעסוק בעבודת הקודש של אפיית המצות. [פעמיים בשנה נהג רבינו ללבוש הקאפטן הירושלמי שהיה לו מרבינו הק' מסאטמאר זצ"ל. בערב חג הפסח באפיית המצות, ובערב חג הסוכות כשסיכך הסוכה. אך לאחרונה נמנע ללבשו בעת אפיית המצות בערב פסח, לפי שהבגד התבלה, ונשתנה מראיתו בכמה מקומות למראה הדומה לבצק, וחשש לילך בו באפיית המצות משום מראית העין].
בשנים קדמוניות היה רבינו מגבל בעצמו הקמח והמים (פארנעמען - קנעטן) , ולעת זקנותו היה שופך המים לתוך הקמח, וכן היה חותך את הבצק ומחלקם אל המגלגלים. ויהי משהתחילו בגלגול העיסות, פתח רבינו בנעימה דקדושה ובהתלהבות עצומה, לומר מזמורי "הלל" בלא ברכה, יחד עם כל הציבור העוסקים במלאכה.
כשחזר לביתו אחר האפיה, החל לעסוק בהכנות החג וליל הסדר. ותחילה הכין החרוסת, אחריה מי המלח, ואז הדביק את הנרות והבהבם, ולאחר מכן הפריש חלה מהמצות שנאפו עבורו, ובפנות היום הלך לטבול במקוה טהרה, בפעם השלישית באותו יום. (משה רעיא מהימנא פרקי עבודה, פרק כח)
