"וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח " (הגדה של פסח).
בפשטות מה שאומר בעל ההגדה "וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח ,"הולך על מצות סיפור יציאת מצרים ,כלומר שהמצוה היא יותר משובחת ככל שמרבים בה יותר.
אמנם יש לפרש באופן מחודש שהכוונה בזה על האדם עצמו ,והיינו מי שמרבה לספר ביציאת מצרים ,הרי אדם זה הוא משובח יותר, ולא שהסיפור יציאת מצרים נעשה משובח יותר, אלא האדם המספר בסיפור יציאת מצרים הוא זה המשובח.
ויבואר הדבר על ידי משל לעבד ואדונו שנשבו וישבו בשבי זמן ממושך ,כאשר יצאו הכריז העבד על עצמו שהוא האדון והשני עבדו ,והלה אומר לא כי אלא אני האדון וזה עבדי , ולא ידעו מי העבד ומי האדון.
עד שבא חכם אחד והציע כי ישאלו כל אחד מה רצונו הראשון לקבל בעת צאתו מן השביה ,אחד אמר ,רצוני בסבון ושמן תמרוקים וכל שאר מעדנים ותענוגות עולם ,ואילו השני אמר כי חפץ הוא בכיכר לחם ודג מלוח ,מזה התבררה האמת על אתר והבינו הכל בדיוק מיהו העבד ומי האדון.
כמו כן יתכן לבאר הענין בזה, כי לפי אופן השמחה ביציאת מצרים ניתן להכיר את מהות האדם ,האם הוא מרגיש שיצא לחירות ושמח הוא מאד ,או שמא חש הוא עדיין עבד, ועל כן אינו רואה צורך להרבות בסיפור יציאתו מאותו בית עבדים.
עוד יש שהמשילו זאת באופן אחר לחבורת אנשים שבאו עליהם גנבים חרש לילה לגנוב את כספם ובניסי ניסים ניצלו מהם ,ובזה יש להבחין מיהו השמח יותר ומיהו השמח פחות, שהשמח ביותר הוא מי שהיה לו יותר ממון באשר היה לו הרבה מה להפסיד, ואילו זה שלא היה לו ממון רב אינו שמח כל כך שניצל מאותם חבורת גנבים, כיון שלא היה בידו ממון רב.
כך היא השמחה ביציאת מצרים ,שמח יותר מי שהוא יותר משובח ולומד יותר את התורה שהיא היתה תכלית יציאת מצרים.
