ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר.
נראה לבאר על פי מה שמצינו כי עסק התורה מביא לידי השראת השכינה ודביקות הבורא יתברך, וכדאיתא במשנה (אבות ג , ו) שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה שכינה שרויה כנגדו. וידוע כי משה רבינו הוא מקור כח התורה, כי הוא אשר עלה לשמים להוריד תורה לישראל, וכמו שאמר הכתוב (מלאכי ג, כב) 'זכרו תורת משה עבדי'. וזהו שנאמר ויקרא אל משה וידבר ה' 'אליו' - מורה על בחינתו ומדתו של משה, היא כח התורה. וכלומר , לא זכה משה להשראת השכינה להיות דבר ה' אליו פנים בפנים, אלא על ידי בחינתו ומדתו כח קדושת התורה, שהיא האמצעי לזכות להשראת השכינה וכמבואר. (עטרת יהושע ויקרא, עמוד יג. )
אדם כי יקריב מכם קרבן לה'. נראה לבאר על פי דברי המגיד ממעזריטש (מגיד דבריו ליעקב, אות רכז), כי עיקר האדם הוא הדם שבו, ולמה נקרא 'אדם' ולא דם, אלא כשהוא מדבק עצמו בהשי"ת שהוא אלופו של עולם , מתחברת האל"ף אליו , ונקרא 'אדם', עכ"ד. וידוע כי מדת הענוה מביאה לדביקות הבורא, וכדאיתא בגמרא (סוטה ה.) 'אני שוכן את דכא'. וזהו שנאמר אדם .פירוש , הרוצה לזכות להקרא 'אדם' ,כי יקריב 'מכם ' קרבן לה' - צריך לשים אל הלב כי באמת היה הקרבן ראוי להיות מכם, וכל מעשה ההקרבה והשחיטה היה צריך לעשות לו עצמו על חטאתו אשר חטא נגד מלך מלכי המלכים ,לפי שעל ידי כן לבו נשבר לשברי שברים, והוא משפיל דעתו ורוחו לפני בוראו לשוב לפניו בתשובה הגונה, ו ממילא זוכה להשראת השכינה ולדביקות הבורא יתברך. (עטרת יהושע ויקרא, עמוד ח. )
אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. נראה לבאר בהקדם הידוע, כי הקרבן לא נתקבל לרצון, אלא כשהמקריב היה מתבונן שכל מעשה ההקרבה והשחיטה היה ראוי מן הדין לעשות לו עצמו על חטאתו אשר חטא, שאז היה לבבו נשבר לשברי שברים בהרהורי תשובה וחרטה על אשר חטא על הנפש . וידוע מה דאיתא בגמרא (מועד קטן כח.) כי מיתת צדיקים מכפרת. והוא גם כן דוקא באופן כזה, כשכל אחד משים אל לבו כי לו האשם במיתת הצדיק, ועל פי הדין היה הוא עצמו ראוי לקבל עונשו המגיע לו כפי מעשיו אשר עשה, לפי שעל ידי כן לבבו נשבר בקרבו, ומתחרט על מעשיו הרעים.
וזהו שנאמר 'אדם ' כי יקריב 'מכם' קרבן לה'. פירוש , כאשר יבחר הקב"ה ב'אדם' צדיק להיות קרבן לה' , ונגזר עליו גזירת מיתה להסתלק מן העולם כדי לכפר על הדור, צריך כל אחד לשים אל הלב כי על פי הדין היה הקרבן ראוי להיות 'מכם,' ורק אז מיתת הצדיק מכפרת . וכמו שגם מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן - כשאדם מביאים קרבן מבעל חי, תקריבו את 'קרבנכם' - אין הקרבן מתקבל לרצון אלא בשעה שהוא יודע כי באמת היה ראוי הוא עצמו להיות הקרבן לה'. (עטרת יהושע ויקרא , עמוד טז . )
