"וַי ִּקְרָא אֶל מֹש ֶה וַיְדַב ֵּר ה' אֵּלָיו מֵּאֹהֶל מוֹעֵּד לֵּאמֹר" (א א).
'המשכן משכן. שני פעמים, רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עוונותיהן של ישראל' (רש"י).
בבעל הטורים כתב וז"ל 'ויקרא אל משה .אל"ף דויקרא זעירא, שמשה היה גדול ועניו לא רצה לכתוב אלא ויקר, לשון מקרה כאילו לא דיבר הקדוש ברוך הוא עמו אלא בחלום כדרך שנאמר בבלעם (במדבר כג ד), כאילו לא נראה לו השם אלא במקרה (מדרש אותיות קטנות), ואמר לו הקדוש ברוך הוא לכתוב גם האל"ף, ושוב אמר לו משה מחמת רוב ענוה שלא יכתבנה אלא קטנה יותר משאר אלפי"ן שבתורה וכתבה קטנה', ע"כ דברי בעל הטורים.
ומבואר שאמר הקדוש ברוך הוא למשה רבינו לכתוב "ויקרא", ומשה רבינו מחמת ענוותנותו היתירה לא כתב אלא "ויקר", ואת האל"ף כתב זעירא.
אמנם יש להבין הלא כבר נאמר פעמים רבות בתורה שקרא ה' למשה ונאמרה תיבת "ויקרא" מלאה, כפי שמצינו בספר שמות (ג ד) "ויקרא אליו אלוקים", (יט ג) "ויקרא אליו ה' מן ההר", (יט כ) "ויקרא ה' למשה אל ראש ההר", (כד טז) "ויקרא אל משה ביום השביעי מתוך הענן", ואם כן מפני מה דוקא כאן כתב משה תיבת "ויקרא" עם אל"ף זעירא, ובכל המקומות כתב "ויקרא" מלא, הרי לכאורה טעם זה שייך בכל המקומות בהם נאמר שה' קרא אליו.
ובמקום אחר ביארנו כי ככל שמשה רבינו ע"ה עלה במעלות ודרגות נשגבות, וקיבל את התורה ובנה את המשכן, והגיע להשגות שאין בשר ודם יכול להגיע להם, כך הבין והכיר יותר כמה היא התורה היא גדולה ועצומה, וכמה המרחק בינו לבין הבורא עולם גדול לאין שיעור.
וכפי שמוצאים אנו בוידוי של רבינו נסים גאון "בושתי ונכלמתי להרים אלוקי פני אליך", וכן בתפילה זכה "מיששתי את כל איברי ומצאתי אותם בעלי מומין, מכף רגלי ועד ראשי אין בי מתום", ואילו אנו אם ישאלו אותנו כיצד היא הנהגתינו כלפי הקב"ה, הרי נשיב שבסך הכל אנו משתדלים להתנהג בסדר, שאנו מתפללים שלוש תפילות ביום ולומדים ומקיימים מצוות, והסיבה לחילוק זה, שככל שהאדם גבוה ונעלה יותר ומבין יותר את דרכו יתברך, הוא מבין שהמרחק בינו לבין הבורא הוא עצום, ושאין הוא עושה מספיק, משום שיכול הוא להצליח ולהגיע להשגות גדולות הרבה יותר.
וזהו הביאור שכאשר משה רבינו עלה ונתעלה וגדל יותר ויותר, שוב הבין כי לא יתכן עוד שיהא כתוב "ויקרא", שהרי המרחק בינו לבין הקדוש ברוך הוא גדול הרבה יותר ממה שסבר והבין קודם, ועל כן כתב בעצמו לשון "ויקר", שהוא לשון עראי וטומאה, כיון שכלפי הקדוש ברוך הוא אין זה נחשב לו יותר מ"ויקר", משום שקיבל השגה מהו הבורא יתברך.
אמנם נראה לפרש באופן חדש, ועל פי מה שהבאנו לפרש בסוף פרשת פקודי מה שנאמר בפסוק (מ לה) "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן", ופירשנו שאין כוונת הכתוב שלא היה יכול באופן טכני להיכנס למשכן מחמת ששכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן, אלא שהרגיש משה בעצמו שאין הוא יכול כלל במציאות לבוא, מחמת שהיה לו פחד ויראת ה' מהכניסה אל המשכן אשר כבוד ה' ממלא את כל הבית כולו.
ואם כן מבואר היטב שכאן בפרשתינו כאשר קרא לו הקדוש ברוך הוא שיבוא, ומשה רבינו לא היה יכול לבוא אל אוהל מועד מחמת היראה והפחד, בזה ניכרת היטב גודל ענוותנותו של משה רבינו, שהרי הוא מדבר עם הקדוש ברוך הוא בכל עת, ואם כן מפני מה הוא ירא כל כך לגשת אל הקודש, אלא בזה ניכרת ענוותנו הנפלאה של משה רבינו בכך שלא היה יכול לבוא כאשר קרא אליו ה' שיבוא אל אוהל מועד.
ומפני כן דוקא כאן נכתב "ויקר" בלא א', כיון שכאן ניכרת היטב הענוה שהיתה למשה רבינו, אשר לא היה יכול לבוא אל אוהל מועד.
ונמצא לפי זה שפסוק זה "ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר" הוא המשך הפסוק הקודם (בסוף ספר שמות) "ולא יכול משה לבוא אל אוהל מועד כי שכן עליו הענן", שמחמת היראה והפחד של משה לא היה יכול לבוא, ובזה ניכרת ענוותנותו, עד שנאמר "ויקר" בלא א'.
