העולם הזה הוא תכלית כל הקיום
נפתח עם סיפור מעורר השראה: במשך כמה שנים אחרי פטירת אבי ע"ה, אמי תבלחט"א נהגה לחגוג את הפסח במשכנו של אחי, הרב זליג, שליח הרבי בעיר יקטריניבורג ברוסיה. היה זה נחת גדול עבורה לראות את הפעילות סביב השעון ומאות היהודים שמתעוררים בבית חב"ד.
באחרון של פסח אחרי הצהריים היא שכבה לנוח וסיכמה עם אחי להעיר אותה לסעודת משיח. היא התעוררה בבהלה כשהשמש נטתה לשקוע ולא הבינה מה קורה. היה עליהם לערוך סעודת משיח עם המשפחה בביתם ואחר כך לצעוד לבית חבד ולערוך סעודה ציבורית. היא יצאה מהחדר בסערה וראתה את אחי יושב בסלון עם יהודי מקורב, כשהלה נסער ומתייפח בבכי. היא העירה את תשומת לבם לשעה המאוחרת ואחי נפרד מהיהודי כשהם מבטיחים להמשיך לדבר.
אחי סיפר כי האיש הגיע עכשיו מבית המשפט, שם חתם על מסמכי גירושין מאשתו הלא-יהודייה. מערכת היחסים ביניהם הייתה טובה, אבל הוא הבין שאינה בשבילו ועליו להקים בית יהודי וללדת ילדים יהודיים. המחיר היה כבד: השופט הגוי כעס על הפרידה ושלל ממנו את הבעלות על הבית והרכוש. אחי שאל אותו, מה מיהר ללכת היום לבית המשפט? הרי היה עליו לחתום מסמכים בחג? הוא השיב בתמימות: "זליג, גם אני צריך לצאת ממצרים...".
אין בעל הנס מכיר בניסו. אנו כל כך שקועים במלחמת החיים שאיננו עוצרים להבין את הפלא שנקרא חיי תורה ומצוות. אנו לוחמי החזית שבוחרים בקדושה. הסיירת המובחרת שקופצת אל שורות האויב ומביסה אותו. העולם מלא גירויים שמסעירים את הנפש, יצר עיקש שאינו מתעייף דוחף לגעת בהם והאדם מגלה כוחות עילאיים והולך עם הקב"ה אותו לא ראה מעולם.
זאת הסיבה היחידה לקיומם של העולמות. זה המענה היחידי לחידת הבריאה. כאן משהו חדש מתחיל, שמרחיב את גבולות הקדושה. העולמות העליונים הם עוד מאותו הדבר, ורק גרסה מוקטנת של הדבר האמתי. הקב"ה צמצם את אורו הגדול ויצר עולמות רוחניים כעולם האצילות והבריאה שמאפשרים להכיר בו. אבל זה עוד מאותו הדבר וצמצום של המקור ולכן אין לקב"ה עניין בעולמות ההם כשלעצמם. כמו שאיינשטיין, להבדיל, לא מלמד ילדים בכיתה א'. אין לו סיבה להקטין את עצמו.
בעולם הזה, לעומת זאת, מתרחשת בריאה אמיתית: יצירת הטוב והמוסר. האדם בבחירתו החופשית בוחר באלוקות ופורץ את גבולות הקדושה. נאמר זאת כך: הקב"ה ברא את גוף העצמים הפיזיים ואנו עושים דבר יותר מפתיע כביכול: נאבקים ברוע ובוראים את הנפש של הקיום, כשמכוונים הכול לטוב. מהפכה אדירה כזו, שבסופו של דבר משנה את הרע עצמו, יכולה להתרחש רק בכוח האין סוף. לכן העולם הזה הוא תכלית כל הקיום: הן בגלל הבריאה שבו והן בגלל הכוח העצמותי שמתפשט בו. אם נשוב לדוגמה של איינשטיין, להבדיל, הוא לא יילך ללמד בכיתה א', אבל בהחלט יעמוד במלוא כוחותיו במעבדת מחקר ופיתוח פורץ דרך, כי בה מתגלית עומק נפשו ושכלו.
3. תניא פרק לו: והנה תכלית השתלשלות העולמות וירידתם ממדרגה למדרגה, אינו בשביל עולמות העליונים הואיל ולהם ירידה מאור פניו יתברך, אלא התכלית הוא עולם הזה התחתון, שכך עלה ברצונו יתברך, להיות נחת רוח לפניו יתברך, כד אתכפיא סטרא אחרא ואתהפך חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' אין סוף ב"ה במקום החשך והסטרא אחרא של כל עולם הזה.
