ל. ועד"ז בנוגע לכאו"א אין עבודתו בעבודת ה' – אַז מ'זאָל ניט נתפעל ווערן פאַר דעם "א -ל זר אשר בקרבך" (ראה שבת קה, ב), פאַר די גוי'שקייט שבקרבו, עאכו"כ ניט נתפעל ווערן פאַר די גוי'שקייט שמבחוץ, ועאכו"כ ניט נתפעל ווערן פאַר אַ גוי – אין אַן אופן פון "אל תתגרה בגוי קטן", וכנ"ל (סי"ט) "שלא יקנה קנין בנפשו להיות עז פנים אפילו שלא במקום עבודתו ית'", נאָר אין ענינים וואָס זיינען נוגע אין עבודת ה'.
און מ'זאָל פאַרענדיקן די לעצטע טעג פון גלות אין אַן אופן אַז מ'וועט מוסיף זיין אין לימוד התורה און אין קיום המצוות, מתוך שמחה וטוב לבב, ומתוך הרחבה, און טאַנצן בקרוב ממש גייענדיג לקבל פני משיח צדקנו, וואָס דורך אים וועט זיין דער "קץ שם לחושך" (איוב כח, ג), אַז ער וועט פאַרענדיקן דעם חושך הגלות, און ס'וועט זיך אָנהייבן אתחלתא דגאולה, ויבנה מקדש במקומו, ויקבץ נדחי ישראל (רמב"ם הל' מלכים ספי"א), ובקרוב ממש.
(משיחת אור ליום ג' כ"ד טבת תשל"ח – לקו"ש חכ"א ע' 288)
