הגר"א (בביאורו לאגדות דסבא דבי אתונא) ובגמל וארנבת ושפן סימן טהרה שלהם מעלה גרה, וסימן טומאה שאינו מפריס פרסה, ובחזיר להיפך, והענין כמ"ש במדרש (ויקרא רבה יג ה) גמל זו מלכות בבל, ארנבת זו מלכות יון, חזיר זו מלכות אדום.
ואמרו (יומא ט ב) ראשונים עדיפי או אחרונים עדיפי, ואמרו ראשונים עדיפי, אדרבה אחרונים עדיפי דעסקי בתורה, תנו עיניכם בבירה. והענין כי ראשונים שנתגלה עוונם נתגלה קיצם אחרונים שלא נתגלה עוונם לא נתגלה קיצם, והטעם כי הראשונים היו מעשיהם הטובים טמונים ועוונותיהם גלוים כי לבם היה טוב, ואחרונים להיפך, ורחמנא ליבא בעי כמ"ש (סנהדרין קו ב) רבותא למיבעי בעי, בשני דרב יהודה (כולי תנויי בנזיקין וכו' ורב יהודה שליף מסאני ואתא מיטרא, ואנן צווחינן וליכא דמשגח בן, אלא הקב"ה ליבא בעי, דכתיב וה' יראה ללבב) ואמרו ראשונים שהיה בהם עבודה זרה גילוי עריות שפיכות דמים, אלא שתלו בטחונם בהקב"ה, נמצא כי מעשיהם רע מאד שכולן ביהרג ואל יעבור עבירות חמורות שבתורה, ולבם היה טוב מאד שמעלת הבטחון על כולם, ואחרונים עסקו בתורה ובגמילות חסדים ומפני מה חרבה? מפני שנאת חינם, ללמדך ששקולה שנאת חינם וכו, והוא מחוסר הבטחון, שכל הקנאה והשנאה ממנו, ולכן ראשונים הוגלו בשלש מלכויות שסימן טהרה שלהם מבפנים וסימן טומאה שלהם מבחוץ, ואחרונים בגלות אדום שנמשלה לחזיר שהוא בהיפך, והוא פושט טלפיו להראות סימני טהרה שלו ושבע תועבות בליבו, וכן הוא בגלות זו מדתן של הערב רב 'ונעשה לנו שם' כנ"ל, וז"ש 'טובה צפרנן של ראשונים' סימן טומאה שלהם, 'מכריסן של אחרונים', והבן.
