החסיד אור עולם מרן ירוחם הלוי ליוואוויץ זצוקללה"ה אשר לימד לרבים לימודי מוסרי התורה מאת רבנו הגאון בישיבה הקדושה דמיר, פרשת כי תבא עמ' נה, על אשר יחברו רעיוניך
בהקדמת ספר הישר לרבינו תם אומר: "כי ראיתי ספרים רבים ונכבדים בענין עבודת הקל כגון ספות להחסיד רבינו בחיי ז"ל וספרים רבים ונכבדים וכו' גם אני ר חובת הלבב חליתי כאחד מהם אליהם נמשלתי, כי קויתי בקראם ספרים הללו אולי יכנע לבבם הערל, והוא חזק מצור החלמיש וממקומו לא ימש, וכאשר ראיתי כאבי נעכר ושכלי ביד הבלי נמכר, ואמרתי ללבי הלא תבקש לך מנוס אשר ייטב לך, פקח עיניך וראה ואמץ את רעיוניך ואתה תאזור את מתניך, והכן לך צידה בטרם בא הפקודה וכו', ואל תבטח על אשר חברו קדמוניך אשר היו לפניך, רק על אשר יחברו רעיוניך, כי לא ידע נגעי לבבך זולתך, ועל כן לא ירפא בלת ך מחץ מכתך, כאשר אמר המשורר, איכה ישובו הפתאים מחטא אם לא יהיה מהם לנפשם מעיר."
הנה לפנינו יסוד גדול במוסר, כי גם הספר חובות הלבבות לא יושיעוך. אלא מה? "איכה ישובו הפתאים מחטא, אם לא יהא מהם לנפשם מעיר." על האדם לחבר לעצמו ספר שלם! ואם תבקש עזרה מהספר חובות הלבבות, הנה זה רק כי על ידו תבוא לחבר לעצמך "ספר הישר," אבל לעצם תרופתך במחלת נפשך לא ממנו תשיג. ויוצא לנו מזה חיוב גדול לאדם הדורש ומבקש, דבר שאין אנו יודעים מזה כלום. אנחנו הלא חיים תמיד על דרכים נכריים, רואים מה שהוא בספר חובות הלבבות, אם בשער הבחינה או בשער אחר, דבר נאה ומתקבל, ותיכף מדמים אותם לנו ולעצמנו, ללא כל הבחנה אם הדברים מתלבשים ומתאימים למדותינו אנו או לאו.
משל למה"ד דומה, לאנשים הדרים בעיירות הקטנות, אשר אין בהם אף רופא אחד, וכשרואים את מי שהוא שנסע לרופא שבעירה הגדולה, הנה עם חזרתו הכל שואלים אותו איזו מחלה היתה לו, ומה הרפואה שקבל מהרופא, וכמוהו כן הם לוקחים אותה הרפואה עצמה, ולא שמים על לב כי גם מחלה אחת באותה השם, מתחלקת לאופנים שונים, ואין כל הכרח כי גם הם, באופן מחלתם הם, יתרפאו באותו הסם עצמו. ככה הוא אותו הענין ממש אצלנו, רואים איזו עצה ותרופה בספר חובות הלבבות או בספר אחר, ולוקחים אותה התרופה עצמה למכאובינו אנו. מרפואות כאלו כבר נוכל לתאר עצמנו איך שיכולים להושע מהם?! אדם חולה המבקש להרפא, עליו לילך ישר לרופא אשר יבדקהו ויבחנהו, לידע מחלתו בכל פרטיה, ואו אז יקבע הרפואה המתאימה לה בדיוק. "הליכה לרופא" הנהו זה הענין "לחבר בעצמו ספר מוסר," לנתח מקודם כל טיב מחלתו, כי לא ידע נגעי לבבו זולתו.
ואמר הכתוב (תהלים קמב ה) יָמִין וּרְאֵה וְאֵין לִי מַכִיר אָבַד מָנוֹס מִמֶנִי הַבֵּיט אֵין דוֹרֵש לְנַפְשִי, כי לא ירפא בלתך מחץ מכתך, כי אם אתה ועצמך, "מהם לנפשם מעיר!"
