מובא בספר דודאי יעקב לפרשת שבוע – ק ר ח . שאלה ששאל הוא את רבו: מדוע לשלושת הפרשיות שעוסקות בפה: קרח=פי הארץ, חקת=פי הבאר, בלק=פי האתון בשלושתם יש בשמם את האות קו"ף?
לראשונה קו"ף בתחילתה – פרשת קרח. לבאה אחריה קו"ף באמצעית ח ק ת , ולאחרונה קו"ף בסופה פרשת בלק השיב לו הרב: האות קו"ף מסמלת קדושה, ולכן שלושת הפרשות האלה, יש בהם ק ד ו ש ה .
האות קו"ף במילה קרח ניצבת ראשונה לומר שלקרח הקדושה שלו נבעה מתחילתו - מההורים שלו כפי שהתורה מעידה שיש לו במה להתפאר למרות רשעותו: "וַיִּקַּ ח קֹרַ ח בֶּן יִצְ הָ ר בֶּן קְ הָ ת בֶּן לֵוִי.." לכן האות קו"ף באה בתחילת השם: קרח.
פרשת חקת עוסקת בפרה אדומה. לפרה אדומה יש קדושה עצמית, היא לא קדושה כיוון שאימא שלה הייתה אף היא פרה אדומה, או שתעביר היא תורשה לדורות הבאים אחריה... ומכיוון שהקדושה שלה היא עצמית, לכן הקו"ף מופיעה באמצע שמה: חקת.
כעת ברור מדוע בפרשת בלק, הקדושה באה בסוף כיוון שלבלק עצמו אין שום קדושה ואף אין לו ייחוס כל שהוא. אבל מהרשע בלק, יצאה רות המואבייה )בנו של בלק היה עגלון מלך מואב, וממנו יצאה רות ומרות המואבייה יצא דוד המלך(. לכן האות קו"ף באה בסוף השם: בלק.
נסכם: ישנם שלוש קדושות בפרשות הללו: קדוש קדוש קדוש. קרח - חקת - ב ל ק הקדושה של קרח באה לו מהוריו לכן הקדושה מאחוריו. חקת - מדברת על קדושה עצמית של פרה אדומה ולכן הקדושה בה = באמצעיותה . ואילו אצל בלק זו קדושה שעתידה לצאת ממנו, והכוונה היא לרות המואבייה ודוד המלך.
