The Gemara in Pesochim (68b) cites a machlokes between R’ Eliezer and R’ Yehoshua about how one should conduct himself on Yom Tov. R’ Eliezer says, one should either eat and drink the entire Yom Tov or sit and learn the entire Yom Tov. R’ Yehoshua argues and says, one should split it, and half the day should be for eating and drinking, and the other half should be spent in the Beis HaMedrash.
The Rambam (Hilchos Yom Tov 6:19) and the Shulchan Aruch (529:1) rule in accordance with R’ Yehoshua.
The above machlokes between R’ Eliezer and R’ Yehoshua is regarding a regular Yom Tov, when it comes to Shavuos the Gemara says, everyone agrees that there needs to be an aspect of לכם , personal enjoyment, as Shavuos is the Yom Tov the Torah was given.
איתא בפסחים דף סח עמוד ב' כתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם, רבי אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם ורבי יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם, אמר רבי אלעזר הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מאי טעמא יום שניתנה בו תורה הוא.
ויש לתמוה שהרי"ף ריש פ"ב דביצה הביא מימרא דר"א דהכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם, ולכאורה הוא ללא צורך, שהרי קיי"ל כר' יהושע דבכל יו"ט צריך חציו לד' וחציו לכם, ומאי נפ"מ במה שהכל מודים בעצרת דבעינן לכם .
ובשיחות ומאמרים ממרן הגאון ר' ראובן גרוזבוסקי זצ"ל כתב דנפק"מ במימרא דר"א שכשמחים בעצרת צריך לכוון גם לשמחת התורה כדי לקיים מימרא דר"א דיום שנתנה בו תורה חייב בשמחה יתירה.
ובספר חוט שני יו"ט סימן תקכ"ט ס"א כתב בהא דהכל מודים בעצרת דבעינן לכם והרי בכל יו"ט בעינן לכם, אלא על כרחך דהא דבעינן לכם בעצרת אינו מדין שמחת יו"ט הרגיל, דשמחת יו"ט הוא לשמוח עם היו"ט שנצטוינו ושמחת בחגך, וקמ"ל הגמ' דבעצרת יש ענין נוסף לקיים את השמחת יו"ט עם המתן תורה, ולכן אף דק"ל דחציו לה' וחציו לכם הוזקק הרי"ף להביא דבעצרת בעינן נמי לכם לקיים את השמחה ולבטאות את השמחה עם מתן תורה להראות שנוח ומקובל יום זה לישראל כמו שפרש"י, ועל זה הביאה הגמ' איך האמוראים קיימו את הלכם של שבועות ואיך ביטאו שיום זה נוח ומקובל לישראל שרב יוסף אמר בסעודת יו"ט אי לא האי יומא דקא גרים כמה יוסף איכא בשוקא, כלומר שביטא את שמחת יום מתן תורה כל פי עצמו את הזכות שזכה ללמוד תורה ונתרוממתי כלשון רש"י, עכ"ל.
The Mishnah Berurah (s.k. 1) writes: “The poskim write that the correct way to split the day up is: In the morning one should get up early and go to shul, daven and read from the Torah the parsha related to the day, then daven Mussaf, and then return home and eat. Then go back to the Beis HaMedrash and learn until halfway through the day, then when Mincha time arrives he should daven Mincha. Then one should return home and enjoy the rest of the day until nightfall, in order to fulfill חצי לכם .” The source for this is the Rambam.
The question is: Is one obligated to split the day specifically into חצי לה' andחצי לכם , or is it ok to split it mostly for לה' as long as there is a part which is לכם as well? From the lashon חצי לה' חצי לכם , it would seem that it should literally be split half-half.
אמנם כל זה לא נתבאר בדברי הפוסקים שצריך לכוון בסעודת יו"ט של עצרת גם על שמחת התורה, וכן לא נתבאר שצריך לומר בסעודה דברי שבח על התורה כדי לבטאות את השמחה היתירה שיש בשבועות על התורה.
ובספר חמדת שלמה ביצה דף ט"ז כתב לבאר בזה, דהרי עצרת פעמים בה' פעמים בוי"ו ופעמים בז', ויום מתן תורה היה בוי"ו, וא"כ כשאינו יצא בוי"ו סיון הרי אינו יום מתן תורה, וצריך לעשות שמחה ביום שנתנה תורה בשביל להראות שיום זה נח ומקובל עליו, וכתב שם וז"ל והנה בלתי ספק כשנזכה לקדש ע"פ הראיה שיהיה ב"ד גדול בירושלים במהרה בימינו אמן סלה, ואיתרמי שיהיה אייר מלא ויהיה יום העצרת יום לפני זמן מתן תורה, בלתי ספק שגם ביום מתן תורה נעשה משתה ושמחה לכבוד יום מתן תורה.
וכתב שם ובזה אתי שפיר מה שהקשינו למאי אצטריך לאשמועינן שר"א מודה דבעינן בעצרת לכם הרי לא קיי"ל כר"א, אלא דנפק"מ לדידן כשנזכה לקדש החדש ע"פ הראיה במהרה בימינו אמן סלה צריכין לעשות משתה ביום מתן תורה אף אם יתרמי שיהיה ביום שלאחר עצרת, עכ"ד.
ואפשר ד היינו טעמא שנהגו באכילת מאכלי חלב בשבועות כדי לעשות סעודה מיוחדת בשביל שמחת קבלת התורה וכמש"כ הבאר היטב שנהגו לאכול דבש וחלב, וכתב בחק יעקב בשם הכל בו שהוא משום שהתורה נמשלה לדבש וחלב שנאמר דבש וחלב תחת לשונך, ואיתא במדרש כשם שאין התינוק יכול להתקיים ללא חלב כן כל קיומם של ישראל על התורה, וסעודת החלב הוא על שמחת קבלת התורה.
ובמדרש שיר השירים רבה פרשה ד' איתא רבנן אמרי כל מי שאומר דברי תורה ברבים ואינן ערבין על שומעיהן כדבש וחלב המעורבין זה בזה נוח לו שלא אמרן, וחזינן דהדבש והחלב המעורבין יחד הם מרמזין למתיקות התורה בשלימותה ובסדר היום כתב ויש נוהגין בתבשיל של חלב ונותנין דבש עליו לקיים מה שנאמר דבש וחלב תחת לשונך. )מעדני כהן 191(
