השלכת האמת
"ויאמר אלוקים נעשה אדם" (בראשית א,כו). בשעה שבא הקב"ה לברוא את אדם הראשון נעשו מלאכי השרת כיתים כיתים וחבורות חבורות. מהם אומרים: אל ייברא; ומהם אומרים: ייברא. חסד אומר: ייברא, שהוא גומל חסדים; ואמת אומר: אל ייברא שכולו שקרים. צדק אומר: ייברא, שעושה צדקות; שלום אומר: אל ייברא, שכולו קטטה. מה עשה הקב"ה? נטל אמת והשליכו לארץ, ונתהווה רוב למחייבי בריאתו. (בראשית רבה)
הרוב לא קובע
מדוע כדי להשיג רוב היה צריך להשליך את האמת דווקא, ולמה לא השליך את השלום? יש להשיב: אילו השליך את השלום והאמת הייתה נשארת, לא היה בכוחם של השניים האחרים, החסד והצדק, להכריע שאין האמת ניתנת להכרעה בידי רוב. (רבי שלמה קלוגר)
יסוד השקר
אילו השליך את השלום, והייתה האמת נותרת וטוענת "אל ייברא, שכולו שקרים" – מה תועלת הייתה בדברי הסניגוריה של החסד, שהוא גומל חסדים, או בלימוד הזכות של הצדק, שהוא עושה צדקות, כשביסוד חסדיו וצדקתו של האדם טמון השקר? (רבי מנחם מענדל מקוצק)
מהשלום באים אל האמת
משום שכל אחד ואחד הוא 'עולם מלא'. ואם כן, הרי זה ההפך הגמור והגדול ביותר מ'שלום הבריות'!
מסביר הרבי (מכתב כללי מח"י באלול תשמ"ב), שאכן כל אדם הוא 'עולם מלא' ו'אין דעותיהן שוות', אך אין הדבר מצריך ומתיר לו לשלול, אפילו ברעיונו בלבד, אפשרות של דעה שנייה, ויותר מזה - דעה מנוגדת. יתר על כן, עליו להתייחס לדעות אלה, ובכלל זה לדעה המנוגדת לשלו, בכבוד, מפני שהזולת הוא עולם מלא, ולפיכך מחובתו להתעמק בדעתו של הזולת ברצינות הראויה. גישה כזו מביאה לידי 'שלום הבריות' אמיתי ולשלום של קיימא, ויתרה מזו, מכיוון שהדבר מבוסס על הכלל המופיע בתורה הנצחית שהיחיד הוא עולם מלא - מביא הדבר גם לידי כך שיתעמק עוד יותר בדעתו שלו, להבין יותר את מעלותיו וחסרונותיה, ועל־ידי כך לבוא ולהגיע אל האמת לאמיתה.
יכולת ההשגה
"נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" (בראשית א,כו). 'אדם' מלשון "אֶדַּמֶּה לעליון". המשמעות של הכתוב "נעשה אדם בצלמנו כדמותנו" היא, שכל המדריגות שלמעלה קיימות באדם שלמטה. ומאחר שהאדם הוא בדוגמת האורות והכלים שלמעלה וכל המדריגות שלמעלה קיימות בו, יכולה להיות לו השגה בעניינים שלמעלה. (לקוטי דיבורים)
דמות ישראל חקוקה
אדם יכול לחקוק במחשבתו את דמות פניו של בנו שנולד לו, אך קודם שנולד לו הבן, לא ייתכן שתהיה חקוקה במחשבת האב דמות הבן העתיד להיוולד. ואולם אצל הקב"ה, שאצלו העבר והעתיד שווים, אף קודם שנבראו ישראל הייתה צורתם חקוקה כביכול במחשבה העליונה, כמארז"ל (בראשית רבה) "ישראל עלו במחשבה". זהו שרמז הכתוב: "נעשה אדם" - היינו ישראל הנקראים 'אדם'; "בצלמנו כדמותנו" - באותם צלם ודמות שהיו חקוקים תחילה במחשבה. (הבעל שם טוב)