Skip to content
שפתי חן

את השמים ואת הארץ" (א, א).

  • Bereishis
  • 5787
  • Hebrew
View printout

את השמים ואת הארץ" (א, א).

חגיגה דף יב ע"א: 'אילו נאמר שמים וארץ הייתי אומר שמים וארץ שמותיו של הקב"ה', ע"כ.

קשה, מי יכול להבין הבנה רעועה כזאת, לומר שהם שמותיו של הקב"ה. ועוד, אם שמים וארץ אינם נבראים, היכן הנבראים שהזכיר הכתוב.

וי"ל, לפי שהתחלת התורה בפסוק הזה יש למינים לטעות, כמו שחשבו הזקנים ששינו לתלמי המלך מלת "בראשית"לי, אע"ג דכמה קראי איתנהו כמו "ה' קנני ראשית דרכו"ל", "ראשית תבואתה"ילה, "ראשית דגנך"לי, וכמה מן התיבות דישתנו בפירושן.

הלא תראה שם 'אלקים' דישתנה לכמה מן הפירושים כנודע . ומפני זה חושבין כיון דשם 'אלקים' אינו שם העצםי", מבינים דפירוש 'אלקים' מלשון אלקות ויחסר השם. ובתחילת הבריאה צריך שיזכיר מי הוא האלוק אשר ברא, ויחשבו שפירוש הכתוב בזה האופן, "בראשית ברא אלקים", והאלקים שמו שמים וארץ. ואין קושי מן השם בשתי שמות, כי כמוהו רבים, "א'ל שד'י", וכיוצא גם בבני אדם.

ומה ברא, סמיך אדלקמן. והתחיל הכתוב לומר כיצד הבריאה, ואמר "והארץ היתה תהו", כלומר, שהיתה בתחילה "תהו ובהו", תוהא ובוהא וגו'. "ורוח אלקים מרחפת ויאמר וגו' ויהי אור", וק"ל. וכן פירש היפהלט קרוב לזה, וע"ש.

הגאון רבי צמח הכהן זצ"ל, תרומת הדשן עמ"ס חגיגה, מחו"ר ג'רבה".

More in this printout

View the whole printout